קורבנות הפלייליסט

זמרים מתמוטטים כשנודע להם שלא נכנסו לרשימת השידור, אחרים דוחים ואף גונזים את יציאת אלבומם. מדיניות ההשמעה של גלגל"צ נהפכת לגורם מכריע בעולם המוסיקה בארץ, אבל האמנים פוחדים להשמיע קול מחאה

תמר סוקניק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמר סוקניק

תחנת הרדיו גלגל"צ היתה בשבועות האחרונים יעד למתקפה מתוקשרת מצד חובבי מוסיקה, שזעמו על דחיקתה של "הקצה", תוכנית המוסיקה האלטרנטיווית של אייל פרידמן, למשבצת שולית של תוכנית שבועית. זעם גדול עוד יותר נגד התחנה מורגש בתקופה האחרונה בתעשיית המוסיקה. מוסיקאים, יח"צנים ואנשי חברות תקליטים מרגישים חסרי אונים לנוכח מה שהם מתארים כפגיעה הולכת ומחריפה של מדיניות הפלייליסט הגלגל"צית, שהגה מנהל התחנה אלדד קובלנץ, במוסיקאים הישראלים ובמוסיקה הישראלית. שלא במפתיע, הזעם שלהם לא היתרגם עדיין למחאה גלויה. הם חוששים להתעמת עם התחנה שקובעת בצורה כמעט בלעדית איזה אמן ישראלי ייהפך לכוכב ואיזה אמן ייכשל ויישכח.

ביום חול מאזינים לגלגל"צ בממוצע מיליון ו-800 אלף בני אדם - כ-27% מכלל המאזינים. שום תחנה אחרת שמשדרת מוסיקה לא מתקרבת לאחוזי ההאזנה האלה. "בשוק של היום, לכניסה לפלייליסט של גלגל"צ יש משמעות עצומה", אומרת אשת יחסי הציבור רונית ארבל. "בשביל רוב האמנים במוסיקה הפופולרית להיכנס לפלייליסט זה ייהרג ובל יעבור".

הבעיה היא לא רק נחלתם של יוצרים בתחילת דרכם. אחת הסיבות להתמרמרות הנוכחית נגד גלגל"צ בתעשיית המוסיקה היא שיותר ויותר אמנים מבוססים, בהם אמנים שנחשבים לאבות המייסדים של המוסיקה הישראלית, לא מצליחים להיכנס לפלייליסט. התוצאה מבחינתם, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מנטלית, עלולה להיות קשה.

השנים האחרונות היו פוריות לא רק ליוצאי "כוכב נולד", אלא גם לדור הוותיק. אלא שהפעילות השוקקת הזאת לא זכתה לביטוי הולם ברשימות ההשמעה של גלגל"צ. חוה אלברשטיין, מתי כספי, דויד ברוזה ואפילו אריק איינשטיין הם רק חלק מהאמנים הידועים שהוציאו בשנתיים האחרונות אלבומים חדשים שהתקבלו בהתעלמות כמעט גורפת מגלגל"צ.

אלברשטיין מתנגדת נחרצות לשיטה. "אני כבר שנים רבות לא משחקת במגרש המשחקים הזה", אומרת הזמרת, שהוציאה לאחרונה את אלבום שירי היידיש "לעמעלע" וב-2005 הוציאה את האלבום "קוקוס". "זה פשוט לא מכובד שאמנים ידועים בישראל צריכים להתחנן על ברכיהם כדי למצוא חן בעיני חבורת פישרים. זה מדהים, לא הגיוני. מעבר לעובדה שכל היופי של תחנת רדיו הוא הערבוב בין הז'אנרים והדורות, העובדה שחבורה של פחות מעשרה חיילים צעירים יושבת וחורצת גורלות היא פשוט מצמררת. הדיקטטורה הזאת יוצרת לאמנים חומה שרק הולכת ונעשית גבוהה יותר. אם פעם רק האמנים המזרחים התלוננו, היום המחסום הולך ומתרחב".

מאלבומו האחרון של איינשטיין, "רגעים", יצאו חמישה סינגלים, ורק אחד מהם נכנס לפלייליסט של גלגל"צ (ונפלט כעבור שבועיים בלבד). פיטר רוט, שעבד על האלבום יחד עם איינשטיין, מתקשה להבין את היחס שמפגינה גלגל"צ כלפי אמנים ותיקים. "אני יכול להבין שלפעמים אמן ידוע מוציא אלבום שלא מתאים לרוח התחנה, אבל לא ייתכן שכמעט אף שיר של אריק איינשטיין לא נמצא ראוי להשמעה. לא מדובר באיזה ניסוי אלטרנטיווי או באלבום טראנס, אלא באמן ותיק ואהוב שלא יכול להיות שלא קיים קהל שמצפה לשמוע אותו. בעיני, אלבום חדש של דני סנדרסון, למשל, צריך להיות אירוע שמשול להוצאה של אלבום חדש של אריק קלפטון בחו"ל. אבל בגלגל"צ הוא לא הושמע".

סנדרסון דווקא מרגיש שהוא "פונק על ידי גלגל"צ". "מתוך כל אלבום שעשיתי משהו נכנס לפלייליסט, כך שאני לא מרגיש ברשימה המקופחת", הוא אומר. "בסופו של דבר מישהו צריך לקבל החלטה מה מושמע ומה לא, ותמיד יהיה מישהו שייצא מרוצה ומישהו שירגיש מקופח. יש בעיה, אבל הפתרון הוא לא לבטל את שיטת הפלייליסט אלא להגמיש אותה ולאפשר השמעה של יותר שירים. עם זאת, אני מאמין שאפשר להצליח גם בדרכים אחרות - 'היהודים' הוכיחו את זה".

ההתרסקות של יום רביעי

"הזלזול של גלגל"צ באמנים הוותיקים הוא איום ונורא", אומרת עובדת בכירה באחת מחברות התקליטים הגדולות. "לא משנה מה אמן עשה לפני האלבום האחרון וכמה הוא אהוב: אם השיר לא מתאים למדיניות שלהם, הוא ייקבר. אני כבר הצעתי להפסיק לעבוד אתם כדי לא לעבור את מפח הנפש הזה כל יום רביעי, אבל האמנים מפחדים להתייצב מולם".

רונית ארבל מספרת על תחושות קשות בקרב האמנים בימי רביעי, שבהן מתקיימת בגלגל"צ ישיבת הפלייליסט. זמן קצר אחרי סיום הישיבה כבר יודעים בתעשיית המוסיקה מי נכנס לרשימה ומי לא. "חלק מהאמנים פשוט מתמוטטים אם השיר שלהם לא נכנס. בימי רביעי אני נתקלת בתגובות פיסיות קשות אצל האמנים - התרסקויות, התמוטטויות עצבים. האמנים המנוסים יותר מתייחסים בצורה הגיונית יותר לכישלון, אבל כולם מרגישים מושפלים מהעובדה שחבורה של בני 18 קובעת את עתידם המוסיקלי, את הצלחת הקריירה שלהם, ובמידה רבה גם את פרנסתם לשנה הקרובה". גם בחברות התקליטים מספרים על התמוטטויות של אמנים ועל אווירה של לחץ ופאניקה מדי יום רביעי.

הפלייליסט משפיע לא רק על מצבם הנפשי של האמנים, אלא גם על עתיד אלבומם החדש. במקרים רבים מחליטות חברות התקליטים לעכב הוצאת אלבום או להקדים אותה בהתאם להצלחתם או אי-הצלחתם של הסינגלים להיכנס לפלייליסט של גלגל"צ. כך קורה שאפילו אמנים מובילים דוחים את מועד יציאת אלבומם כאשר שום שיר מתוכו לא נהפך ללהיט.

במקרים אחדים מחליטים בחברות התקליטים לגנוז אלבומים. לדברי מנהל הרפרטואר במחלקה העברית של הליקון, גדי גידור, "במקרים שבהם לא נוצר באז סביב אלבום, האמן ירוויח יותר מגניזתו מאשר מהוצאתו לחלל ריק. לחנויות התקליטים יש זכות החזרה מלאה של אלבומים. אם נשלח אלבום לחנויות והוא יישב על המדף עד שיחזירו אותו, זה רק יגרום נזק כלכלי לחברה ונזק תדמיתי חמור לאמן. לפעמים אמנים כועסים על ההחלטות האלה, אבל הם הרבה פעמים לא מבינים שהחלטות כאלה רק מגינות עליהם ומונעות פגיעה קשה במוניטין שלהם".

גידור מזכיר את אלבום הבכורה של איריס פרחי כדוגמה לכישלון של קמפיין. "החתמנו את איריס בתקופה שבה 'כוכב נולד' התרומם, והיא היתה אמורה להיות אנטי-תזה: בחורה שלא מכירה אף אחד בברנז'ה וכותבת על החיים שלה". לדבריו, אחרי שיצאו חמישה סינגלים לרדיו וזכו להתעלמות, הוחלט לעכב את הוצאת האלבום.

"בהרבה מקרים לא שווה לאמן להוציא לחנויות אלבום שאף שיר ממנו לא נכנס לפלייליסט של גלגל"צ", אומר רוט, שהוציא בשנה שעברה אלבום בכורה שדווקא אומץ בחום על ידי התחנה הצבאית. "להיט בגלגל"צ היום הוא זה שמוביל לכתבה לעיתון, שמובילה להופעות בטלוויזיה ולהפיכה של השיר לרינגטון, מה שמתבטא בפרנסה. בשביל אמן מתחיל להוציא דיסק שלא נכנס לפלייליסט של גלגל"צ, שמשפיע כמובן על ההשמעות בתחנות האחרות, זאת התאבדות כלכלית".

לדברי גידור, "הכניסה לגלגל"צ רק משקפת התנהלות כללית בשטח. אנחנו לא דוחים אלבום בהתאם לכניסה לפלייליסט, אלא הפלייליסט משקף כישלון של הקמפיין כולו. הבעיה היא לא בגלגל"צ, שהגיעה למעמד מסוים ולא בנויה לקחת הימורים. הבעיה היא בתחנות האזוריות שבמקום לשמש אלטרנטיווה מסתכלות לראות מה נכנס לגלגל"צ ומעצבות את הפלייליסט שלהן בהתאם, וגם בתוכניות האירוח והעיתונים הגדולים, שנותנים במה רק לאמנים שנכנסו לפלייליסט".

הפתרון, לדבריו, הוא יצירתיות. "שוק המוסיקה משתנה וצריך כל הזמן להבריק ולחשוב על פטנטים חדשים שיגרמו לרדיו הצפוף להבחין באמן בתוך ים החומרים. כשהוצאנו את דניאל זילברשטיין (גרסה גברית לרוני סופרסטאר, ת"ס) חיכינו שלושה חודשים עד שהוא ייכנס לגלגל"צ. הבאנו בחשבון שאם נעבוד בדרכים אחרות - קליפים, הופעות, מדורי רכילות - גלגל"צ בסוף לא ירשו לעצמם לפספס את התופעה, וזה עבד".

"עניין של חיים או מוות"

"כואב הלב לראות אמן ותיק שלא נכנס לפלייליסט. זו סטירת לחי נוראה לאגו, דבר שיכול פשוט לגרום למוות", אומר יואב קוטנר, לשעבר עורך מוסיקלי בכיר בגלגל"צ והיום מנהל ערוץ המוסיקה הישראלית. "בישיבות פלייליסט של ערוץ המוסיקה אני כל הזמן מזכיר לעצמי ולעורכים שלי כמה חשוב להכניס כמה שיותר דברים, מפני שבשביל האמנים זה עניין של חיים ומוות. גם כשעבדתי בגל"צ הגישה שלי היתה שונה מהמדיניות הרשמית, אבל קטונתי מלתת עצות. אין ספק שהשיטה עובדת, אבל חייבים להרחיב את המגוון המוסיקלי כי בצמצום הזה טמון נזק תרבותי עצום".

גם יזהר אשדות, ששירת בעברו כעורך מוסיקלי בגל"צ, מאמין ששיטת הפלייליסט היא מנגנון הכרחי, אך לא במתכונתה הנוכחית. "כמי שהיה מתומכי השיטה, אני יכול לומר שפלייליסט יכול להיות כלי חשוב בקידום מוסיקה, אבל לא כאשר הוא מושתת על אלימינציה. גלגל"צ צריכה להבין את המקום שלה בשרשרת המזון, להבין שהיא חלק ממרקם כולל. אמנם הם צוברים כוח בצורה חכמה מבחינתם, אבל התסכול כלפיהם הולך וגדל והוואקום הזה אמור להתמלא באופן טבעי באיזשהו שלב. מי שעובד שם צריך להפנים שיש תעשייה ובתוכה מתקיימת הדדיות ואין מקום למי שמשחק אותה סוליסט".

לדברי גורמים בתעשייה, בגלגל"צ חשים היטב את התסכול בשטח, ולכן החליטו לבצע לאחרונה מתיחת פנים. "בזמן האחרון יש קצת יותר פתיחות, בעיקר בשעות הבוקר, אבל היא נוגעת בעיקר לאלבומים ישנים", אומרת ארבל. "לפני זמן קצר גם הבינו בגלגל"צ שהרבה אמנים מוציאים אלבומים לקראת החגים ואי אפשר לתת למי שלא נכנס לפלייליסט להתרסק. לכן הם הוסיפו את המוסד של 'אלבום השבוע' וג'ינגלים שמבשרים על אלבומים חדשים".

בנושא אחד מסכימים ביניהם האמנים, היח"צנים ואנשי חברות התקליטים - אם לא תקום תחנת רדיו שתשמש אלטרנטיווה או לא יהיה שינוי מהותי במדיניות הפלייליסט של גלגל"צ, לא תורגש הקלה במצבם של האמנים. לדעת אלברשטיין, העובדה שגלגל"צ עדיין מתהדרת בהיותה התחנה הצבאית הרשמית צריכה לחייב אותה להשתית את שידוריה על מוסיקה ישראלית. "יש בישראל היום עשייה מוסיקלית מדהימה מכל הז'אנרים, מג'ז ופופ ועד היפ-הופ. תחנה שמטרתה לשרת את כלל הציבור ואינה משדרת פרסומות צריכה לתת ביטוי למוסיקה ישראלית שורשית. רק כך יש לה זכות קיום בישראל של 2006".

"עד שלא תקום תחנת רדיו חזקה אחרת או שקול ישראל ינסה להתחזק ולהציב אלטרנטיווה, לא יהיה למצב הזה פתרון", מוסיף רוט. "אף אחד לא יהיה מוכן להפסיק לשתף פעולה עם גלגל"צ, גם לא האמנים הוותיקים. כל אחד נמצא אחרי תקליט או לפני תקליט וחרד לעתידו ולפרנסתו".

אלדד קובלנץ: הצלחת התחנה נובעת ממה שהיא

מנהל גלגל"צ אלדד קובלנץ אומר בתגובה, "אנחנו רק תחנה אחת. כל גוף משדר צריך לגבש זהות, אף גוף לא יכול לשדר את כלל היצירה. גלגל"צ בנויה על קהל יעד של צעירים וחיילים. למרות זאת, מכיוון שחלק מתפקידה של התחנה הוא לחנך את הנוער, אנחנו משמיעים שירים מה'בק קטלוג', שמורכב משירים ישראליים ישנים.

"כן שידרנו שירים של אמנים ותיקים, רק במינון יותר נמוך כי אנחנו מעדיפים לחשוף את המאזינים לעוד חומרים חדשים. אני חושב שאנחנו נותנים במה לאמנים הוותיקים ושהמינון של השירים שלהם בהחלט מספק, אבל אף פעם אי אפשר לרצות את כולם. כל ז'אנר מרגיש מקופח בגלגל"צ. יש משהו מגוחך בדיון הזה, כי ההצלחה של התחנה נובעת ממה שהיא. ברגע שהיא תתחיל לנסות לרצות את מבקריה, אף אחד לא ירצה להאזין לה יותר".

האם אמנים בעלי רקורד זוכים ליחס מיוחד בישיבות הפלייליסט?

"אמן ותיק כן מקבל יתרון אם הוא מבוסס וחשוב. אם גלגל"צ היתה תחנה פרטית, היא לא היתה משדרת אמנים ותיקים בכלל. 'רדיו-1' של בי-בי-סי, למשל, בחיים לא תשדר בוב דילן כי קהל היעד שלה הוא צעיר. דווקא כתחנה ציבורית אנחנו כן עושים עוד צעד לקראת האמנים ומנסים לתת חשיפה לדברים האלה, גם אם זה פחות נוגע לקהל היעד שלנו. הבעיה היא שאת האמנים קשה לשכנע, כי מדובר באמנותם ויצירתם.

"כל האמנים הוותיקים זוכים לחשיפה בגלגל"צ, בהשמעות, ראיונות, ספיישלים או פינת אלבומים חדשים. יש שיטענו שזה מעט מדי ויש שיטענו שזה המון. אם החשיבה היתה מסחרית בלבד לא היינו משדרים את הוותיקים בכלל.

"גלגל"צ היא לא מונופול ואנחנו לא אשמים בכך שאנחנו עושים את עבודתנו היטב. הסקאלה משופעת בתחנות ציבוריות ופרטיות - שכל אחת תבחר ז'אנר ותתמקד בו. גם הטיעון לגבי הפרסומות הוא משעשע, כי תחנה הטלוויזיה הכי נצפית בישראל היא ערוץ 2, שבה יש הרבה מאוד פרסומות, בניגוד לאחותה ברוממה.

"יש הערכת יתר לכוח של התחנה. בתעשייה נוצרה אמונה שמי שלא בגלגל"צ - לא קיים, וזה קשקוש. זה אמנם עוזר להיכנס לפלייליסט של גלגל"צ, אבל אפשר גם להצליח בלעדיה".

מה היו הסיבות למתיחת הפנים שעבר לוח השידורים?

"אחת לשנתיים וחצי אנחנו עושים מתיחת פנים והיא לא נבעה מהתגובות. אמנם קיבלנו ביקורות ממאזיני 'הקצה', אבל הוספנו יותר שירים חדשים בשעות הבוקר ולוח הערב נעשה הרבה יותר מעניין ומגוון".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ