בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקום על המדף

אמיר כץ, עידו בר-שי, "יוליוס קיסר" בדי-וי-די

תגובות

קשה ומסובכת היא דרכם של פסנתרנים צעירים אלי תהילה. הציוד האישי הנדרש כולל טכניקה מלוטשת (ברמה שמביסה אחדים מהאמנים הגדולים בראשית המאה ה-20), עצבים חזקים, התמדה, כושר לספוג אכזבות. כל זה הכרחי ומובן מאליו. הוסיפו מקוריות פרשנית, מזל, קשרים, מציאת גומחה שאינה מטופלת באצבעות הזריזות של מאות מתחרים - כל אלה מרכיבים שעשויים להפוך את התנאים ההכרחיים הנ"ל לקריירה צולחת. עוד שלב חשוב בדרך הוא מקום על המדף של חברות התקליטים, כלומר דיסק מסחרי, רצוי שיהיה מתוצרתה של חברה נחשבת.

על רקע זה, העובדה שחברת סוני מצאה לנכון להקליט דווקא את אמיר כץ (ישראלי, יליד 1973, תלמידה של חנה שלגי, בסיסו כיום בגרמניה) בשתי סונטות של שוברט היא הישג חשוב. אמן זה מוכר לקהל כאן מפרויקט מיוחד, נדיר, שהיה בתל אביב לא מזמן: כץ ביצע את כל הסונטות של שוברט, בסדרת רסיטלים לאורך העונה.

לפחות ברסיטל שנכחתי בו התעורר הרושם שכץ אינו נבנה במיוחד מנוכחות קהל, שהוא מנגן כיושב לבדו באולפן, שהצליל שלו אינו גדול ו"עוטף" במידה המצופה באולם של מוזיאון תל אביב. בדיסק, המגבלות של האירוע החי אינן קיימות, והביצוע מרשים יותר. האם זו פרשנות מקורית וחדשה לשוברט? האם לעולם המוסיקה יש צורך בה, לצד ההקלטות של אלפרד ברנדל ומפורסמים אחרים? התשובה על כך שלילית, אבל מאחר שהסונטות של שוברט אינן סוס רכיבה שגרתי של לגיונות הפסנתר, יש לברך על כל גרסה נוספת.

אמיר כץ מנגן את הסונטה בלה-מינור, מספר 845 ברשימת דויטש, ואת הסונטה בדו מינור, ד' 958 (הנמנית עם שלוש האחרונות ששוברט חיבר ונחשבת כשייכת לפסגה). בשתיהן הוא מצליח בעיקר בפרקים האחרונים (בסונטה הראשונה זה "רונדו", ובשנייה "אלגרו"), ששניהם נפלאים. שני הפרקים המסחררים האלה בעצם קלים יותר לביצוע, מתגלגלים כמו מאליהם, ובעיית הזרימה אינה קיימת. כץ מנצל היטב, בשניהם, את החומר הנפלא שהעמיד המלחין לרשותו.

היידן בגישה רכה

פסנתרן ישראלי אחר ששמו נוכח על מדף הדיסקים הבינלאומי הוא עידו בר-שי, יליד 1977 (תלמידה של ברכה רמות, השתלם אצל פנינה זלצמן). לשון הפסנתר של בר-שי רכה וענוגה, כך היה אפשר להתרשם מביצועיו בתחרות רובינשטיין האחרונה, למשל.

הדיסק שלו הופיע בחברת מיראר, ומכנס ארבע סונטות של היידן: מס' 39 (רה מז'ור), מס' 38 (פה מז'ור), מס' 54 (סול מז'ור) ומס' 59 (מי-במול מז'ור). בנוסף מנגן בר-שי בלקט זה את האנדנטה עם וריאציות בפה-מינור, שיש המציבים אותו בצמרת הישגיו של היידן במוסיקה שלו לכלי מנענעים (צ'מבלו או פורטפיאנו). בר-שי הקליט את ארבע שכיות החמדה האלה באתר מיוחד, אסם שהוסב לאולפן הקלטות, אי שם בחבל לימוזין.

דרכו של בר-שי בהיידן רומנטית למדי, וכצפוי בולט הדבר בעיקר באנדנטה עם הווריאציות, שמציג את הנושא המינורי הנפלא בגישה כמעט שופנית. מומלץ לפחות לדגום קטע זה; גישתו העדינה של בר-שי עשויה מן הסתם לקסום למאזינים רבים.

ושוב: יוליוס קיסר

האובססיה של הח"מ לאופרה "יוליוס קיסר" של הנדל נמשכת (בעקבות ביצועה זה עתה באופרה הישראלית), ולאחר הגרסה שנסקרה כאן בשבוע שעבר (בניצוחו של מינקובסקי) התוודעתי לקיומה של גרסת די-וי-די, בת כשנה, שבה מנצח ויליאם כריסטי, בגליינדבורן, אנגליה, והבמאי הוא דייוויד מק-ויקאר.

בתמצית: המיוחד בגרסה זו הוא ההומור. ברגיל, גרסאות בימוי או תפאורה שמעבירות את ההתרחשות לתקופה אחרת מעוררות אצלי התנגדות. אבל המבחן של השיטה הוא התוצאה, והפעם זה נחמד. יוליוס קיסר לבוש כמו אדמירל בימי הנדל, קליאופטרה מופיעה בלבוש עכשווי. שתי האמניות, המצו-סופרן המצוינת שרה קונולי והסופרן דניאל דה-ניס, מספקות את הסחורה בעזרת בימוי קליל.

כמובן חשוב לצפות בקטע לדוגמה לפני ההחלטה להשקיע באופרה (שלושה דיסקים באלבום), למשל באריה המסחררת של קונולי (יוליוס) "זו אכזריות" במערכה הראשונה.

אמיר כץ מנגן שתי סונטות לפסנתר של שוברט. הקלטה: סוני; מק"ט: 82876782172; יבוא: אן-אם-סי

עידו בר-שי מנגן סונטות לפסנתר של היידן. הקלטה: מיראר. מק"ט: 014; יבוא: אם-סי-איי

גרסת די-וי-די לאופרה "יוליוס קיסר" של הנדל. מנצח: ויליאם כריסטי, הקלטה מביצוע חי בגלינדבורן, 2005. הפקה: אופוס ארטה. יבוא: אם-סי-איי




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו