הטבעת נפלה

* שגיאות גסות בבימוי מחזור האופרות "טבעת הניבלונג" עוררו את חמתו של הקהל בפסטיבל ואגנר, המתקיים כעת בגרמניה. קריאות בוז ספגה גם "פרסיפל" בבימוי חדשני, שהוסיף להפקה העקובה מדם את הטרור האיסלאמי

דליה שחורי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דליה שחורי

ביירוית

"כבר 50 שנה אני באה לכאן וכזה זיגמונד גרוע עוד לא שמעתי", התלוננה אווה מלר דה אהנה ממינכן, בצאתה מבכורת האופרה "הוואלקירה" מאת ריכרד ואגנר, השנייה במחזור ארבע האופרות "טבעת הניבלונג", המבוצעות השנה בהפקה חדשה בפסטיבל ואגנר בביירוית והשמעתן הכוללת אורכת כ-16 שעות. דה אהנה התכוונה לטנור אנדריק ווטריך, שמאוחר יותר אכן קיבל ביקורות גרועות. היא הצביעה על עוד כמה שגיאות גסות שנעשו בבימוי, העומדות בניגוד גמור לטקסט שחיבר ואגנר, המוכר לה בעל-פה. מסיבות אלה ואחרות, הקהל קיבל את הבמאי, טנקרד דורסט, ואת צוותו - שעלו לבמה בסוף "דמדומי האלים", האופרה האחרונה מבין הארבע - בקריאות בוז עזות, שריקות, צעקות ורקיעות רגליים, שבלעו בתוכן את מחיאות הכפיים.

לא כך היה עם המנצח על ה"טבעת", כריסטיאן טילאמן, בן 47, יליד ברלין, הנחשב היום לאחד מגדולי המנצחים של יצירות ואגנר. הקהל קיבל אותו בשאגות ובתרועות ולמעשה לא נתן לו לרדת מהבמה במשך כמעט חצי שעה. אחד המבקרים כתב כי "טילמאן הוא הגיבור האמיתי של הטבעת", ואלכסנדר דיק, עורך התרבות של העיתון "באדישה צייטונג", הסביר שטילאמן "מרגיש" את ואגנר, ולכן פרשנותו נכונה גם כשהוא מרשה לעצמו קצב והפסקות במוסיקה לפי טעמו. חברי התזמורת, שיצאו לבמה מן הפיר המחניק שבו הם יושבים בלבוש יום-יומי, התקבלו בלא-פחות התלהבות, וכך גם רוב הזמרים. דורסט וצוותו העזו לצאת לבמה עוד פעם אחת, וקיבלו מטח עוד יותר מעליב של קריאות בוז.

כל הפקה חדשה של "הטבעת" בביירוית מעוררת עניין רב, ולא רק בגרמניה. השנה היתה החגיגה כפולה: 130 שנה צוינו לביצוע הראשון של "הטבעת" בביירוית, בניצוחו של ריכרד ואגנר, באולם הפסטיבלים שהגה ותיכנן. האולם מיועד עד היום להעלאת יצירותיו של ואגנר בלבד והאקוסטיקה בו היא מן הטובות בעולם. ב-25 ביולי, יום הפתיחה החגיגי של הפסטיבל - שפוליטיקאים, אילי הון ואמנים אוהבים להיראות בו - לא הגיעו השנה פיגורות כמו נשיא גרמניה. אך קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, המבקרת בפסטיבל מדי שנה, תגיע לסיבוב השני של "הטבעת" (שתושמע בפסטיבל בסך הכל שלוש פעמים), שייפתח מחר ויימשך עד יום רביעי הבא; הפסטיבל יינעל ב-28 בחודש.

באולם, העשוי כולו עץ, לא מותקן מיזוג אוויר, כדי לשמר את האקוסטיקה. יש בו מערכת מי-קירור משוכללת, שאינה עוזרת בימים של חום לוהט. בימי הפסטיבל הראשונים נהפך האולם לסאונה, כשהטמפרטורה בו הגיעה ל-35 מעלות. הישיבה על כיסאות העץ, שמשענתם האחורית מגיעה עד אמצע הגב, היתה פחות נוחה מתמיד. "אם אתה רוצה באמת ליהנות מוואגנר, אתה צריך להיות מוכן לסבול", אמר דובר הפסטיבל, פיטר אמריך. "לא די שתחכה זמן רב עד שתשיג כרטיס. אתה צריך גם להשלים עם התנאים".

האלים חוזרים

דורסט, במאי ה"טבעת", נחשב לגדול מחזאי גרמניה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא היה בחירתו השנייה של וולפגנג ואגנר, בן 87, נכדו של ריכרד ואגנר. במקור פנה ואגנר לבמאי הקולנוע הדני לארס פון טריר, שהסכים, למד את החומר במשך שנתיים ולפתע קיבל רגליים קרות. "מבצע כה מונומנטלי הוא למעלה מכוחותי", אמר והחזיר את התיק. אז פנה ואגנר לדורסט, על סמך מחזה שלו שראה לפני 25 שנה, "מרלין", שהוא סאגה מימי הביניים, הנמשכת שש שעות ועוסקת במיתולוגיה אחרת - של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול. המינוי התקבל בהפתעה, בגלל גילו של דורסט (הוא בן 80), העובדה שמעולם לא ביים אופרה וגודל המשימה, כשלרשותו עומדות רק שנתיים. העיתונות כינתה אותו מיד בתואר "שר הטבעת".

דורסט הקפיד לשמור בסוד את פרטי ההפקה. רק אחרי שעלה המסך הראשון הוא ניאות להסביר את תפישתו הכוללת בשורת ראיונות. לדבריו, תפישתו הונעה על ידי השאלה מה קורה בסוף "דמדומי האלים". האם האלים נעלמים ואנו נידונים, לטוב או לרע, להסתדר בלעדיהם? תשובתו: האלים לא נעלמים. הם תמיד אתנו, חיים לעולם מחדש את חייהם, אלא שאנו, בני האדם, איננו רואים אותם. "לפי תפישתי, הדמויות המיתיות עדיין נוכחות בעולמנו המודרני. הן מחפשות מקומות שבהם יוכלו לשחק את סיפוריהן, את הטרגדיות והדרמות שלהן, שוב ושוב", אמר.

כך מופיעים גיבורי "הטבעת" המיתולוגיים - אלים, ענקים, גמדים וצאצאיהם - באתר בנייה (צלם מצלם כתובת גרפיטי על הקיר), במפעל חשמל (פקיד רושם את המונים), מתחת לצומת דרכים עזוב, בבית ספר נטוש. קבוצות ילדים וצעירים חוצים מדי פעם את הבמה, או נשארים עליה לזמן מה, ילדה משחקת קלאס ליד האלים בלי לראותם, ילד בשיער בלונדיני ארוך עובר ומתבונן כאילו הוא רואה משהו, זוג אוהבים רוכבים על אופניים, נעצרים ומתגפפים. כל אלה, המשתתפים האילמים ב"טבעת", מופיעים בתמונת הסיום אחרי שריפת הוולהאלה, משכן האלים. כלומר, החיים נמשכים וסיפור האלים יתחיל מחדש.

הבעיה היא שדורסט לא הצליח לממש את תפישתו התיאורטית על הבמה. אלמלא הסבריו, קשה היה להבין את הדברים. ארבע האופרות נראות כאוסף שאינו מתחבר ברעיון מאחד. דורסט יוכל לנצל את הזמן עד הפסטיבל של 2007 כדי לערוך שינויים בבימוי, שכולל מעמדים יפים מאוד ומעוררי מחשבה. מצערת האי-הקפדה בבחירת חלק מהזמרים, כמו ווטריך או הסופרן האמריקאית לינדה ווטסון, ששרה את ברונהילדה בקול רוטט וצווחני.

הוואגנרים כבר בני 150

בפסטיבל היתה השנה גם אופרה שניצחה את "הטבעת" בקריאות הבוז מחרישות האוזניים שספגה: "פרסיפל", בבימויו החדשני והמבריק של כריסטוף שלינגנזיף. זו כבר השנה השלישית שהקהל בביירוית ממאן להתרגל אליה ושלינגנזיף נהנה מכל רגע. "הוואגנריאניים הם היום כבר בני 150 שנה. אני אוהב לצאת לבמה ברדת המסך ולראות את הזומבים האלה משתוללים", הוא אמר לעיתונאים.

השנה הוא הכניס להפקה שלו, העקובה מדם, את איום הטרור האיסלאמי של ימינו. בכניסה לממלכת קלינגסור מוצב שומר שמן, העורך בדיקה ביטחונית לכל מי שנכנס ומעביר אותו דרך דלת עם חיישנים אלקטרוניים. המכשפה קונדרי - שבספרות הפרשנית נתפשת, על דרך ההיסק, כיהודייה - נהפכה בגרסה הנוכחית למוסלמית פונדמנטליסטית, לבושה שמלה שחורה ולראשה סרט ירוק, בגוון דגלה של תנועת חמאס, ועליו מלים בערבית. על מסך מוקרנים פסוקי קוראן מתחלפים. קונדרי נהפכה למוסלמית אדוקה אחרי שפרסיפל דחה את אהבתה, וכאשה מוסלמית היא מלווה בארבעה שייחים, הנעלמים כשהיא מתאחדת מחדש עם פרסיפל והוא מטביל אותה לנצרות.

בין החידושים יש גם רמזים לקשר אהבה עז ומתמשך בין קונדרי לפרסיפל, שאינו קיים במקור אצל ואגנר. חבל רק שההפקה הזאת תרד אחרי הפסטיבל בשנה הבאה. שלינגנזיף אמר שאינו מוציא מכלל אפשרות כי יחזור לביירוית בעתיד לפרוייקט אחר. השאלה היא אם וולפגנג ואגנר יזמין אותו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ