בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלם ההיסטוריה בלב השלווה

* אני עוסק בבתים שאי אפשר לחזור אליהם, אומר אריה לב סטולמן, סופר ורופא ניו-יורקי, חרדי לשעבר והומו מוצהר. ספרו, "נהר פרת הרחוק", רואה אור כעת בעברית

תגובות

הספר הזה התחיל מחלום שחלם אריה לב סטולמן: שתי נשים לוקחות ילד קטן למגדת עתידות צוענית. סטולמן התעורר בבוקר, ומתוך חשש שישכח את החלום ישב וכתב אותו. סביבו הוא החל לטוות סיפור, שהוליד ב-1997 את ספרו הראשון, "נהר פרת הרחוק".

סטולמן הוא בכלל רופא נוירו-רדיולוג בבית החולים הר סיני בניו יורק. אבל הוא גם סופר. יש לו שתי קריירות מקבילות. הוא נולד וגדל בעיירה וינדזור שבקנדה ב-1954 למשפחה דתית חרדית. אביו הוא רב אורתודוקסי, ששימש רב הקהילה של וינדזור (הוריו חיים בירושלים ב-15 השנים האחרונות).

סטולמן, הומו מוצהר, עזב את הדת בצעירותו. כל חייו למד בישיבות - גם בבית הספר העממי, גם בתיכון וגם בקולג'. יש לו תואר ראשון מישיבה יוניוורסיטי ואחריו למד בבית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין. כיום הוא מתגורר בניו יורק עם בן זוגו זה 26 שנה, המלחין טוביאס פיקר (מחבר האופרה "טרגדיה אמריקאית", שעלתה בדצמבר האחרון במטרופוליטן אופרה בניו יורק).

"נהר פרת הרחוק" (שרואה אור כעת בעברית בהוצאת ספריית מעריב) מסופר בגוף ראשון מפי נער שחי עם הוריו בווינדזור שבקנדה. אביו הוא רב הקהילה. הנער, אלכסנדר, "חולם בהקיץ" כפי שמגדירה אותו אמו, הוא הילד היחיד בסביבה המשפחתית שלו - הוריו לא הצליחו להביא עוד ילדים לעולם, וזוג השכנים שלהם, החברים הקרובים ביותר להוריו, הם חשוכי ילדים. אלכסנדר גדל ביניהם ובצל זיכרונותיהם מהשואה, הוא מגלה את פצעיהם העמוקים ממחנות הריכוז והדבר משפיע עליו ומעצב את זהותו כיהודי וכאדם.

מאז פירסם סטולמן רומן נוסף, "The Illuminated Soul" (2002) ואוסף סיפורים, "The Dialogues of Time and Entropy" (2003). בישראל ביקר יותר מ-40 פעמים עד היום. סבו וסבתו מצד אביו עלו לארץ בשנות ה-60 והוא נהג לבקרם. את הוריו בירושלים הוא מבקר פעם או פעמיים בשנה, ובראיון טלפוני עמו הוא מספר כי גם בסתיו הקרוב הוא מתכנן לבוא לביקור.

קהילות לא נפרדות

המשפחה היהודית המתוארת בספר בעצם לא יכולה להעמיד דור חדש של צאצאים. האם יש בכך משום רמז על עתידה של הקהילה היהודית בארצות הברית?

"זה סיפור ייחודי למשפחה המתוארת בספר, הלכודה בתוך טרגדיה; זה לא מסמל שום דבר בנוגע ליהודי חוצלארץ שאין להם עתיד, לא לזה התכוונתי. אני יודע שהנושא הזה מעורר מחלוקת בישראל, אבל בשבילי גם ישראל וגם יהדות התפוצות משתלבות זו בזו, הן חלק ממשהו גדול יותר, מקהילת ישורון, בני יעקב. אני לא חושב שהן נפרדות או שאחת בעלת ערך יותר מהשנייה. אנחנו צריכים גם את ישראל וגם את התפוצות, ואני יודע שכרגע היהודים בישראל משלמים מחיר יותר גבוה מהיהודים בחוצלארץ. כי אנחנו די בטוחים כאן באופן כללי".

לא אירוני בעיניך שדווקא קהילה יהודית קטנה בעיירה קנדית נראית הרבה יותר בטוחה ליהודים מאשר ישראל של ימינו?

"זה נכון אולי רק בנקודה הזאת בהיסטוריה. ישראל הופכת את המקום שלנו כאן לבטוח יותר. במישור מסוים, אני מאמין שישראל גורמת לנו להרגיש יותר בטוחים כאן, בארצות הברית ובקנדה, אבל אולי זה רק מישור פסיכולוגי".

עד כמה אתה קשור לזיכרונות השואה?

"אני לא דור שני לשואה, הורי אינם ניצולים. גדלתי במקום שקט ושליו בקנדה, של אנשים שחיים בזמן הווה וכמעט לא מודעים להיסטוריה, ואז אתה מגלה את ההיסטוריה שלהם, לומד על השואה. רוב אנשים בקהילה שבה גדלתי הם ניצולי שואה, זה היה הלם לגלות שהדברים אינם מה שהם נראים, שקיימת סכנה גדולה מאוד סביבך בעולם - זה הלם ההיסטוריה שאתה פוגש בו גם בזמנים הכי שלווים. זה משפיע על הדרך שאנחנו רואים את עצמנו כיהודים, על איך אנחנו חיים, אי אפשר להימנע מזה. הספר הזה הוא לא ספר שואה, אבל הוא בהחלט מושפע מהשואה".

אחדות נגד הומואים

איך היית מגדיר את הקשר שלך היום ליהדות?

"אני לא אורתודוקס ואני לא שומר מצוות. אני מחויב במידה מסוימת, יש לי חלק בהיסטוריה היהודית וחלק מהעתיד היהודי. יש לי שותפות מסוימת בעבר ובעתיד היהודי, יש לי רצון להמשיך את החיים היהודיים, אף על פי שדי קשה לי להגדיר מה הם. זה לא קשור למצוות ולדת, זה שילוב של הכל ביחד. למדתי כל חיי בישיבה ויש לי רקע חזק מאוד בדת היהודית, ואני שמח שקיבלתי חינוך כזה. למדתי מזה המון, זה שירת אותי, נתן לי קרקע מסוימת לעמוד עליה".

מה דעתך על יחסם של רבנים כלפי הומואים ולסביות?

"זה יחס מחריד, עזבתי את הדת כי הרגשתי שאין שם מקום בשבילי. לפני כמה שנים ראיתי בעמוד הראשון של ה'טיימס' תמונה קבוצתית של מנהיגים דתיים - רבנים, כמרים, אנשי כהונה מוסלמים - מעולם לא ראיתי תמונה כזאת של כולם ביחד, ומה שאיחד אותם היה ההתנגדות להומואים. זה היה מדהים, האנשים האלה מעולם לא ישבו יחד ומה שמקשר ביניהם זה העוינות שלהם כלפי הומואים. אחרת אין ביניהם קשר, הם יכולים להרוג זה בזה.

"אני לא חושב שעזבתי את הדת רק בגלל הנושא הזה, אבל זה בהחלט משהו שחשבתי עליו. במובן מסוים זה היה מאוד משחרר. אני אפילו לא עוין את הדת, אלא היא פשוט לא בשבילי".

שוחחת על כך פעם עם אביך?

"לא באמת. אנחנו קרובים מאוד, ההורים שלי מקבלים את בן הזוג שלי כחלק מהמשפחה, אבל קשה לומר שניהלו על כך דיון, זה יותר בבחינת 'אל תשאל, אל תספר'".

בספר, אמו של הגיבור קושרת בין זוועות השואה שבנה מגלה לבין הפיכתו לחריג, אולי אפילו היותו הומו. ייתכן בעיניך קשר כזה?

"האמא חושבת שההלם מהגילוי השפיע עליו וגרם לו לטירוף. אני לא חושב שקיים קשר, ההלם של הנער קשור לגילוי השואה. קצת לפני שכתבתי את הספר נסעתי לגרמניה, ובחנות ספרים ראיתי ספר על הניסויים שביצע מנגלה בתאומים, קראתי את זה וזה היה נורא, סיוט. זה פתח אצלי פתח ללמוד על עוד אספקטים של סבל בשואה שלא הייתי מודע להם - הצוענים, התאומים ועוד קבוצות אוכלוסייה".

לספר קרא סטולמן על שם נהר פרת. האם זהו גן עדן האבוד של היהודים? "אחד הדברים שהספר עוסק בהם הוא בית", הוא אומר, "לא רק במובן של מדינה, עיר, משפחה, ולא רק במובן הפיסי של בית מוחשי שבו אתה גר. בספר יהושע כתוב 'בעבר הנהר ישבו אבותינו', זה נתן לי השראה למושג הבית, שהוא עוד יותר קדום אפילו מארץ ישראל. בספר בראשית הבית הוא גן עדן. אלה הם בתים שאי אפשר לחזור אליהם, הם נעלמו. אנשים תמיד מחפשים בית, אבל בית זה דבר נוזלי מאוד, משתנה, מה זה בית? האם אפשר לחזור אליו? להשתוקק אליו? אנחנו בונים שכבות על גבי שכבות של בית מיתולוגי שאי אפשר אף פעם לחזור אליו".



סטולמן: "במישור מסוים, אני מאמין שישראל גורמת לנו להרגיש יותר בטוחים כאן, בארצות הברית ובקנדה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו