שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רותה קופפר
רותה קופפר

בסוף הפגישה התבקש תומר שרון לשחק משחק חברה קטן, ברוח התוכנית "של מי השורה הזאת?" בהשתתפותו. המשחק שונה קצת מהמשחקים שמאפיינים את התוכנית שתעלה הערב ב-22:10 בערוץ 10, אבל אפשר ללמוד ממנו משהו על יכולת האלתור שלו וגם על אישיותו. שרון התבקש לומר שני משפטים על עצמו, אחד אמיתי ואחד שקרי. הוא שלף את שניהם בלי היסוסים רבים וקהלו המצומצם נדרש לנחש מה מהם נכון. הראשון היה "אני מועתק שהרבני". השני - "בחיים שלי, פעמיים הייתי מת".

אחרי התלבטות קצרה נפסק שאם באמת היו קוראים לו מועתק שהרבני, אולי לא היה נזקק לכינוי תומ"ש. לפיכך, המוות הוא האמת. אכן. שהרבני היה שם המשפחה של אביו לפני נישואיו (שם המשפחה של אמו, אגב, היה ספיבקובסקי, "שזה נחמד כי ספיבק ברוסית זה זמר". שרון הוא פשרה בין שני השמות). מועתק הוא שם סבו. כשנולד השם כמעט הוענק לו, אך אמו הצילה אותו מגורל זה ברגע האחרון.

שני מקרי המוות הקליני פקדו אותו באותה שנה, כשהיה בן 10. הפעם הראשונה היתה באיצטדיון רמת גן, במכבייה, כשצפה עם משפחתו בתחרות ההליכה ל-50 קילומטר. עצם ההיזכרות באותו בילוי משפחתי מוזר מציפה אותו בגלים של שיעמום. לא נותרה לו ברירה אלא להתרוצץ על הטריבונה, בין השורות. ההתרוצצות נפסקה בפתאומיות, כשהילד נתקל במעקה שפגע בו בדיוק במפתח הלב, ואיבד את ההכרה. הוא פשוט מת משיעמום, במובן הכי מילולי של המושג. אביו פעל במהירות והחיה אותו.

האב נזקק לכישורי ההחיאה שלו פעם נוספת, כשבנו גלש באומגה. במקרה הזה הוא לא השתעמם כל כך, אבל "ממש התבקש לעזוב את האומגה לפני הזמן". הוא נפל ונחבט חבטה קטלנית, ואז שוב נכנס האב לפעולה.

את הסיפורים על ילדותו הוא מספר בצורה כה מוחשית, באנרגטיות טיפוסית, עד שממש אפשר לדמיין גרסה מוקטנת של הקומיקאי גבה-השיער מתרוצץ בין הצופים באיצטדיון, כשעל המסלול מענטזים ההלכים. תיאורו העצמי כילד תזזיתי וחסר מנוחה גם מסביר דברים שאמר בשלב מוקדם יותר של השיחה, על התנגדותו לתרופות פסיכיאטריות בכלל ולריטלין בפרט.

"אנשים לוקחים כדורים בכמויות כאלה. שפשוט יקחו סמים", הוא מתריס כשהשיחה מתגלגלת לדיכאון שהיה שרוי בו לפני זמן מה. "הכדורים עושים אותם זומבים, מצמצמים להם את הטווח, לא מרגישים את הקצוות. עם כדורים לא תגיע לדיכאון, אבל גם לא לאופוריה. זה עוצר לך חלק גדול מהתשוקה, את החשק המיני. אם יש קצת עצב, קצת חרדה - ישר דוחפים כדור. טיפה אי הקשבה - דחוף ריטלין. פתאום ל-80% מהילדים יש הפרעת קשב וריכוז. אני הייתי ילד לא מרוכז ולא סיממו אותי. היום זורקים ילדים למציאות חצי אפילפטית ומתפלאים שהם לא מקשיבים. שולחים ילדים לקורס הכנה לכיתה א'. עוד מעט יהיה קורס הכנה לעובר, שייצא טוב יותר מזה ששוכב בעריסה לידו".

את המציאות ה"חצי אפילפטית" הוא פוגש כעת בקרב הקהל באולפן שבו מוקלטת התוכנית "של מי השורה הזאת". עברו רק חמש שנים מאז שודרה תוכנית הבידור הזאת בערוץ 2, ושרון כבר חש בשינוי שחל בקהל. "הטווח של מה שהקהל מוכן לקבל היום נורא קטן. זה לא שהם טיפשים. הם הוטפשו. האסוציאציות לא קיימות. כל דבר שאירע לפני שנה הוא היסטורי, לפני שנתיים זה מתקופת האבן. אני זורק בדיחה על משהו שקרה לפני כמה זמן ונתקל בדממה".

ההקשבה התקצרה

לא רק הקהל השתנה, אלא גם הוא. "הזדקנתי", מעיד על עצמו הקומיקאי בן ה-36. "אולי בגלל הדיכאונות שהיו לי,

המשך בעמ' 12

משהו בתפישת המציאות שלי השתנה. אפילו אנשים בני 25 נשמעים לי אחרת: העריכה המוסיקלית של השיחה השתנתה. הכל בסאונדבייטס יותר קצרים. יכולת ההקשבה קצרה. הרצון להגיד גדול מהיכולת להקשיב. כל אחד מחכה שתסיים את הרפליקה שלך, כדי שהוא כבר יוכל להגיד את שלו".

אולי זה קשור למילייה שלך - שחקנים, אנשי טלוויזיה, מוסיקאים.

"לא חושב. היום ילדים שרואים אותי ברחוב שואלים אותי כמה אני מרוויח. פעם, ואני לא מדבר על לפני הרבה זמן, מקסימום עשר שנים, היו שואלים אותי מאיפה בא לי הרעיון למערכון או איך החלטתי להיות קומיקאי. אני נוסע הרבה באוטובוס. פעם היה ניגש אלי בן אדם ואומר, 'אז מה, לא מרוויחים כסף בערוץ 2?' היום זה מעצבן אותם, זאת כאילו התעמרות באיש שמדבר אתי. הוא ממש נעלב שאין לי כסף לנסוע ביגואר, זה מיד אומר משהו עליו.

"זאת השטחה והטפשה שמתרחשת בכל תחום. אף אחד לא רוצה את החדש או את מה שיש בו דמיון. 'ארץ נהדרת' זה סתם טוב ומצחיק, גם 'משחק מכור' (שבה השתתף כאורח, ר"ק). אבל לא תראה כאן תוכנית כמו 'החמישייה הקאמרית' בקרוב. שום זכיינית לא היתה מעלה היום את 'פלטפוס' (התוכנית שבה צמח על המסך) ואף אחד לא היה נותן לה לרוץ כל כך הרבה. כל אחד מסתכל לצדדים לראות מה הדבר האחרון שהשני עשה ולהעתיק ממנו".

לדעתו, גם "זו ארצנו", התוכנית האהובה עליו של שי ודרור, לא היתה מקבלת את זמן המסך שהוענק לה, ואילו "רנו פסקאל", שהוא מעריך, שתעלה בשבוע הבא לעונה שנייה בביפ, היא היוצאת מן הכלל.

כשהיה בדיכאון - "קיפאון מצמית של הנשמה", כהגדרתו - הציע לזכייניות תוכנית חדשה. "שמתי לב שכל דבר שחורג מהרגיל, אפילו עברית יפה, נתקל בהרמת גבה. אמרו לי שזה מתנשא. 'מי יאהב את זה באופקים או בשדרות?' שאלו אותי אנשים שלא ראו את המקומות האלה כבר שנים. הם היו אומרים לי את זה יום אחרי שחזרתי מהופעה שם, שבה אנשים התגלגלו מצחוק".

האם העלאת "של מי השורה הזאת?" בערוץ 10, אחרי שכבר שודרה בערוץ 2 - הערוץ המסחרי הצעיר גם משדר את "מי רוצה להיות מיליונר?" ומעלה תוכנית חדשה של דודו טופז - היא לא חלק מהתופעה הזאת? שרון מאמין שערוץ 10 צריך להיות אלטרנטיווה לערוץ 2 ולא מסלקה שלו, אבל במקרה הזה הוא לא רואה טעם לפגם. "בארצות הברית התוכנית רצה כבר 15 שנה, בבריטניה - 18. זה פורמט שהוא פלטפורמה. תוכנית שהיא רק בד שחור ואנשים. היא יכולה לרוץ מיליון שנה".

הומור משתולל

שרון הוא המשתתף היחיד שנותר מהסבב הקודם של התוכנית, שבנויה על כושר האלתור של הקומיקאים. בסיבוב ההוא היו לצדו דרור קרן, אלון נוימן, רועי לוי, שרון טייכר ושלמה בראבא, שהיה המנחה. בעונה החדשה מנחה את התוכנית עידן אלתרמן. בין חברי הצוות המתחלפים (בכל תוכנית יופיעו ארבעה מהם) יהיו מלבד שרון גם מאור כהן, שמוליק לוי, עידן אלתרמן, יעל לבנטל, אמנון וולף ואלינור סלע.

בסבב הקודם הוא אהב לעבוד עם נוימן וקרן, וכמובן עם בראבא. העדרו של האחרון הפעם, הוא אומר, הופך את הכל לקצת "יותר אנושי". במושג הזה הוא לא מתכוון לומר שהתוכנית תיעשה הומנית יותר, אלא שתרד למדרגה של בני תמותה. "הוא אליל של כל הזמנים. הוא הקומיקאי שאני הכי אוהב". עוד שחקנים חביבים עליו הם ג'ון קליז, גראוצ'ו מרקס, רובין ויליאמס ופיטר סלרס. את המערכונים שלהם ושל אחרים הוא יודע בעל פה ומגיש אותם מהשרוול, כולל המבטא.

למרות המראה הקריימרי שלו, הרשימה אינה כוללת איש מחבורת "סיינפלד". אולי מפני שהרשימה הזאת, כמו המופעים שלו, מרמזים כי הכיוון החביב עליו הוא הומור משתולל ופרוע שמגחיך את מבצעו, לא עקיצות דקות שנפלטות מתחת לשפם. כשאומרים לו את זה הוא עונה: "לפעמים דוחפים אותי לנישה הזאת. ממני פחות רוצים את הסאטירה הדקה. אבל אולי אני פשוט לא עושה אותה מספיק טוב".

את 13 פרקי התוכנית הקליטו בקיץ, בזמן המלחמה. "נראה לי שהרבה מהדברים שאמרנו יישארו על רצפת חדר העריכה", הוא אומר. מחצית השעה שתשודר כוללת חומר שנערך מתוך שעתיים וחצי של מופע מול קהל.

בסיבוב הנוכחי הוא נהנה מהעבודה עם שמוליק לוי. "הוא סוג של גראוצ'ו מארקס", אומר שרון. עם אלתרמן ולבנטל הוא עובד במופע הסטנד-אפ "פרוביזורי", כך שאת הכימיה אתם הוא מביא מהבית. "הסוכריה זה מאור. כשמו כן הוא. הוא גם חי ביקום מקביל. מעניין, חושב לגמרי אחרת, מצחיק ושנון. פרפורמר מושלם. הוא הרבה יותר משוחרר מכולם. במדד 'על הזין שלו' הוא גבוה, אולי 10 במדד הזה".

עצב זה טוב

שרון הוא גם מוסיקאי. עכשיו הוא עובד על תקליט, שעדיין לא קיבל שם. זה תקליט סול, הוא אומר, "בסגנון מוטאון, ה'טמפטיישנס', בלוז, ג'ז ומוסיקה שחורה". גם בחירת הכלי שלו מפתיעה: הוא מנגן כל יום בתילתר, גיטרה בעלת שלושה מיתרים. רבים מהטקסטים נכתבו בתקופה הקשה שלו. "אני בן אדם קצת עצוב. אבל עצב זה טוב, זה רגש", הוא מסביר. "יש אנשים שלעולם לא יהיו בדיכאון וכאלה שלא יודעים אופוריה. אצלי זה היה משהו מתקתק שחיכה להתפרץ". הוא מקווה לא לחזור למקום הזה. "ביקרתי בו פעם אחת, וזה לא נחמד", הוא מספר. "מהבצה הכי עמוקה יצאתי בלי טיפול, ואחר כך עם. זה עזר קצת".

מעיסוק בהומור הוא התרחק לתקופות ארוכות. פעם לקח פסק זמן שנמשך שנתיים תמימות. אבל בלי מוסיקה הוא לא יכול. "אין לי טעם מוגדר במוסיקה, אני אוהב הכל - ניו וייב, בריטי מנוכר, סול בריטי של ג'ורג' ג'קסון, ג'ורג' מייקל שהוא בעצם זמר סול. ממש הכל, פרט אולי לאגפים מאוד מסוימים של קאנטרי ווסטרן".

כמו דולי פרטון?

"לא, אותה אני דווקא אוהב".

הסגנון היחיד שהוא ממש לא יכול לסבול הוא זה שמכתיבה "כוכב נולד", שהשתלטה, לדבריו, על כל חלקה טובה. "יש משהו כוחני באיך שהתוכנית מתנהלת, במלודרמטיות, בעיבודים. הכל נשמע לי אותו השיר, אותן מדרגות של ריגוש. יש משהו משטיח בזה שהיא צריכה לפנות לילדים ולמבוגרים כאחד. הגיל הממוצע שאליו פונים הוא 11. המשתתפים בתוכנית נידונים לזיוף כואב של הרגשות שלהם, להפגנת רגש מוגזמת. זה דגם קטן של כל מה שאני שונא בקפיטליזם: אתה צריך להציג משהו למישהו, ואותו מישהו יחליט אם זה טוב או לא. זה מזכיר לי אמהות בפארק שמצלמות את הילדים שלהן וצועקות 'תחייך!'. אם הייתי יכול להיות שר חינוך, הייתי עושה שיעור חובה - צפייה ביקורתית בטלוויזיה והתמודדות עם התקשורת".

אביב גפן כבר רוצה להיות שר החינוך.

"טוב, יש לו יותר סיכוי להיבחר ממני".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ