בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שעתנו היפה כבר כמעט מאחורינו

שר הביטחון משה דיין, שהתקבל בתשואות בבואו להצגה, טען ברדיו ש"זה איזה משהו בין בית שימוש ואמבטיה והם נהנים לחיות בסירחון הזה". בשיחות פרטיות, לעומת זאת, הצהיר: "אני הייתי כותב את זה יותר חריף". חזרה לסערה הגדולה באביב 1970

תגובות

ההוצאה המחודשת של פזמוני ההצגה "מלכת אמבטיה" בתקליטור מחזירה את הגלגל לאביב 1970, לרגע תיאטרלי-חברתי מעצב, שאכן ראוי להיקרא "פיסת היסטוריה תרבותית", ככתוב בחומר הגרפי החשוב הנלווה לתקליטור.

באותם ימים סיים השליח האמריקאי ג'וזף סיסקו עוד מסע שלום עקר באזור, וטס מביירות לטהראן. ראש הממשלה, גולדה מאיר, שמעה מיו"ר ההסתדרות הציונית, נחום גולדמן, שנשיא מצרים נאצר מעוניין בשיחות שלום, והחליטה ש"אין פרטנר". בפתיחת הוועידה ה-24 של אגודת הסופרים דיברה גולדה על חשיבות יחסי הסופר עם הממסד. האגודה החליטה שלא לקבל לשורותיה סופרים ערבים.

בתעלה נהרגו מדי יום חיילים במלחמת התשה, וזה עתה נודע שטייסים רוסים מטיסים בה את מטוסי חיל האוויר המצרי. תלמידי שמיניות כתבו מכתב מחאה לראש הממשלה על החמצת השלום. להקת פיקוד המרכז, שהגברים שבה נדרשו על ידי אלוף הפיקוד רחבעם זאבי לעבור קורס צניחה, שרו "אנחנו עוד נר-א-א-א-ה את הימים האחרים". ועל במת התיאטרון הקאמרי ב-18 באפריל ניצבו ז'רמן אוניקובסקי, ישראל גוריון, יוסי גרבר, תיקי דיין ונחום שליט, ושרו: "יום יבוא, וכל הסיבות,/ וכל הכוונות הטובות והרעות/ יהיו לאבק פורח,/ וגם מן הנוד, באשר הוא נוד,/ לא ייוותרו הרבה כוונות,/ אבל ייוותר הריח (...) מה נאמר לבנינו ביום ההוא,/ כשכל הסיבות שהיו לנו/ יהפכו לאבק פורח?/ שרצינו בטוב, בלב תמים,/ ועכשיו בעצמנו איננו יודעים/ איך נותר רק הריח".

ההצגה הראשונה הופרעה בצעקות. מנין ידעו הצועקים נגד מה לצעוק? ב"מעריב" סיפרו להם. אבל בל נקדים את המאוחר. אחרי ש"את ואני והמלחמה הבאה" ב-1968 קיבע את מקומו של חנוך לוין כילד הרע של החברה הישראלית ("הרואה את המתים אין לו מלים להגיד, הוא הולך הצדה וממשיך לחיות כמי שהפסיד"), הוא העלה עם אחיו דוד לוין את הרוויו "קטשופ", שמסגרתו היו שיחות שלום בין מחמוד ריאד (קובי רכט) לאמא אבן (תיקי דיין), בתיווכו של גונאר יארינג מהאו"ם (טוביה צפיר). זו היתה הפקה פרטית-מסחרית במרתף ברחוב בוגרשוב, שאחד ממפיקיה היה היהלומן דוד ארנפלד. ההצגה רצה 150 פעמים, ובסופי שבוע הלך קהל הביתה כי לא היו מספיק כרטיסים למכור.

כשרצה חנוך לוין להעלות את "מלכת אמבטיה, רוויו סאטירי על שבת אחים בצל תותחים", הוא חשב על אותה מסגרת. היו לו במאי, דוד לוין (שביים גם את "קטשופ"), ואפילו שחקנים: נחום שליט, הוגו ירדן ונעמי גרינבאום (לימים חברת הכנסת וסגנית השר נעמי בלומנטל). אבל בעיני המשקיע, תומך מצפן, החומר לא נראה. לדברי דוד לוין ל"הארץ", זה גם היה יקר לו מדי. דוד לוין הציע את החומר לישעיהו ויינברג, מנכ"ל הקאמרי. דן מירון וגרשון פלוטין, חברי הוועדה האמנותית, חשבו שזה מעניין. המנהל האדמיניסטרטיווי, אורי עופר, היה נלהב. המועצה לביקורת סרטים ומחזות פסלה תחילה את כל הטקסט. כשהתבקשה לנמק פסילות לגופן, אישרה כמעט את כל הטקסט. הפרטים על הפסילה הודלפו על ידי הקאמרי לעיתונים, והיו אנשים שבאו לאולם לפוצץ את ההצגה הראשונה.

אבל הסערה הגדולה התחילה רק אז. שלום רוזנפלד, חבר מערכת "מעריב" וחבר במועצה לביקורת סרטים ומחזות, קרא את הטקסט, הודה בכישרונו הדמוני של המחבר, והסביר שאישר את הטקסט להצגה כדי שיהיה כאות קלון למי שימחאו כפיים בהנאה מזוכיסטית. יעקב העליון דיווח מכל הצגה על המחאות, כותבי הטורים התחרו בחריפות ובחרפות, ומכיוון שחנוך לוין אוהב להשתמש ב"קאקא, פיפי", הם ענו לו כגמולו. כתב יורם ברונובסקי, כבר אחרי רדת ההצגה: "אם על זה אנחנו צועקים בוז או הידד סימן הוא שאנחנו נבלע הכל. נבלע גם את כל מה שחנוך לוין רוצה להאכיל אותנו בו, ואני לא מתכוון לחרא הערבי, העז והטוב, אלא פשוט לקאקי, צהבהב, משולשל ומימי, שאפשר לעשות ממנו גם אמבטיה חמה, בלית-ברירה".

"מעריב" היה מעוז ההתנגדות. "הארץ" הגן על חופש הדיבור, אבל המגנים (אמנון רובינשטיין, עמוס שפירא) הסתייגו מתוכני ההצגה, או טענו שאינה חריפה דיה (בנימין תמוז) או אינה ראויה (ברונובסקי). "העולם הזה" הבליט את השערורייה, בין היתר עם תצלום של צנחן בלונדיני צועק, וכיתוב: "חייל מפגין נגד ההצגה". החייל בתמונה היה עמרי ניצן, מלהקת פיקוד מרכז, שצעק בזכות ההצגה ולא נגדה. ומה היתה ההצגה עצמה?

הייתי באחת ההצגות הראשונות. שמעתי את מערכון הראיון עם גידי, שבעניין יחסינו עם הערבים הוא חושב ש"בכל אופן, על כל פנים... בסדר". ודובה מסכימה עם כל מלה של גידי, וכמוה גם נמרודה. ואז כולם שרים "אנחנו אנשי בסדר,/ אנשי בסדר גמור,/ דור הולך ודור בא/ ואנו עומדים לעולם.// אנחנו אנשי בסדר, אנשי בסדר גמור,/ אצבע בתחת ושיר בגרון/ כי טוב מסריח וחם". זהר לוי, שכתב את המוסיקה (שאפילו מבקריה החמורים ביותר של ההצגה שיבחו, כגלולה שממתיקה את הרעל, וזה נזקה), הוסיף על הבמה אנרגיה להצגה.

מתנגדי ההצגה, שרובם לא ראוה, מחו על העלבונות שהיא מטיחה בחיל האוויר וחיל הים ועל ראיונות לעג עם אלמנות (טקסטים שבסוף לא נכללו בהצגה) ועל מערכון העקידה, שבו יצחק (ישראל גוריון) מקשה את מלאכתו של אביו (יוסי גרבר), ואינו מוכן לוותר על תפקידו כקורבן למען אביו. המערכון הסתיים בשיר של יצחק: "אבי היקר, כשתעמוד על קברי/ זקן ועייף ומאוד ערירי/ ותראה איך טומנים את גופי בעפר/ ואתה עומד מעלי, אבי... אל תאמר שהקרבת קורבן,/ כי מי שהקריב הייתי אני,/ ואל תדבר עוד מלים גבוהות/ כי אני כבר נמוך מאוד, אבי".

חיים גמזו כתב ב"הארץ", כבר אחרי הורדת ההצגה: "לאן הגיעה שנאת ההורים, עד כי הבנים אינם בוחלים בשום אמצעים לדקור בהם חצים מרוחי רעל אלה". גמזו, ואחרים, שנזעקו על הפגיעה בהורים השכולים, הבינו היטב את מה שלוין אכן רצה: לדבר בשם הבנים שהיו המחיר לשיכרון הכוח ועיוורון הדעת של דור האבות. דומה שהיחיד שלא היה מופתע מהשערורייה היה לוין עצמו. הוא רצה לפגוע ברגשות. הוא ידע שדבריו חריפים. הוא מחא רק על שהותקף על דברים שלא אמר. היום נשמעים השירים שבדיסק בחיוך מריר: "נומה ילד, אל תפחד/ הרי המלכות היא שלמה/ לרוב הדודים יש רגל אחת,/ אבל המלכות היא שלמה/ וכל הדודות מסביב לבור/ מחכות לך, ילד גיבור/ אבל המלכות היא שלמה".

אורי לוי: נזק איום למוראל

מתנגדיה החריפים ביותר של ההצגה היו חברי מועצת התיאטרון, שחקני הקאמרי: אורנה פורת (שלא ראתה את ההצגה אבל דיברה נגדה בחריפות), רחל מרכוס, מרים ברנשטיין-כהן ואברהם בן-יוסף. אורי לוי אמר: "הצגת 'מלכת אמבטיה' גובלת בפשע ציבורי ואני נגד הצגתה, כי הנזק שהיא גורמת למוראל הציבורי הוא איום". זלמן לביוש אמר שאמנם לא ראה את ההצגה, אבל "מספיקים דברי שר הביטחון ברדיו כדי לקבוע דעה שלילית".

אמנון רובינשטיין מתאר ב"הארץ" כיצד משה דיין בא להצגה והתקבל במחיאות כפיים סוערות, ואחר כך ההצגה התוקפת אותו התקבלה גם היא במחיאות כפיים סוערות. אבל דיין גם אמר את דעתו ברדיו. "אינני יכול לתאר לעצמי איזשהו דבר יותר מעודד, עצום, שיכול היה להיות לצבא המצרי לומר: זוהי מדינת ישראל כפי שהיא מוצגת על ידי התיאטרון הקאמרי שלהם, של ראש הממשלה, של שר החוץ ושל האבות השכולים... זה איזה משהו בין בית שימוש ואמבטיה והם נהנים לחיות בסירחון הזה של בית השימוש... בעצם מזכים את הערבים, את אותו הערבי המסכן שאנחנו שוחטים אותו כל הזמן או מפארים בזה שאיננו שוחטים אותו... לא יכולה להיות הצגה יותר מעודדת לערבים בראייתם העוינת את מדינת ישראל". בשיחות פרטיות (לאחותו של שחקן ההצגה יוסי גרבר, אשתו של ראש השב"כ אז, יוסף הרמלין) אמר דיין: "אני הייתי כותב את זה יותר חריף".

דמותו של שר הביטחון בהצגה (בקולו העמוק של נחום שליט) אומרת לאומה: "אני מבטיח לכם דם ודמעות, ומלה שלי זו מלה. ואם אני מבטיח לכם דם ודמעות, אז תהיה בטוחים שזה דם ודמעות, שלא לדבר על זיעה. ללא שמץ תקווה תמשיכו לחיות, ומלה שלי זו מלה, ואם אני אומר שתמשיכו לחיות, אז כמה מכם ימשיכו לחיות, אך אל תשאלו בשביל מה".

כאילו לא עברו 36 שנים

בסקר "דחף" ל"הארץ" נשאלו המרואיינים אם לדעתם צריך להוריד את ההצגה "המותחת ביקורת על המדינה, מנהיגיה ויחס העם לצה"ל או שאין למנוע ביקורת מסוג זה". 49% ענו "כן", 31% "לא", 20% לא ידעו להשיב. הנהלת הקאמרי לא עמדה בלחץ, ולפני כינוס מועצת התיאטרון (שהיתה מחליטה להוריד את ההצגה) הודיעה על הורדתה. לאחר ההחלטה הועלו עוד כעשר הצגות שלהן כבר נמכרו כרטיסים; הן נערכו כסדרן, ללא כל הפרעה. לוין רצה להמשיך להריץ את ההצגה באופן פרטי, בבימויו, וללא יוסי גרבר וישראל גוריון שביקשו לפרוש (גם השחקנים היו בלחץ, ולא כולם היו שלמים עם ההצגה). דוד ארנפלד היה מוכן להשקיע עכשיו, אבל לא נמצאו אמרגנים או אולמות שהיו מוכנים להסתכן.

אנחנו צריכים להיות אסירי תודה לזהר לוי שכינס את השחקנים והנגנים לאולפן, ולארנפלד שמימן את שעות האולפן ושכר הנגנים. הוטבעו 500 תקליטים, ודוד טרטקובר עיצב את עטיפת התקליט: על רקע לבן של 30x30 ס"מ, מאמר שטנה של ראובן ינאי, עורך "מעריב לנוער", שקורא לנהוג בלוין כמו בכלבלב שעשה צרכיו בסלון: "נוטלים את ראשו וטובלים אותו יפה-יפה במעשה אחוריו. כל כלב אינטליגנטי יבין את הרמז. אשרי מי שיאחז בציצית ראשו של המחבר וישקיעו בתוך אותה ערימה - כדי שיבין כי למען הטלת פרש ייעד האדם מוסדות סניטריים ולא במה ציבורית". האותיות השחורות הגדולות על רקע לבן של כתב הפלסתר המגוחך הזה היו ברוח ההתנצלות שפלת הרוח שפירסם לוין בעיתונות, שנתפשה על ידי חלק מן הציבור כהתנצלות ממש, ולא כפארודיה על הצהרות ביקורת עצמית נוסח רוסיה הסטאליניסטית.

בשנה הראשונה להופעתו נמכר התקליט בפחות מ-200 עותקים (אחד נקנה על ידי). המאסטרים נעלמו. נעשה בעבר ניסיון להפיק את התקליט שוב, ללא הצלחה. הפעם "האוזן השלישית" העבירה לדיסק עותק תקליט ששרד. עיצוב העטיפה נותר כשהיה, אם כי מכיוון שהדיסק קטן יותר מהתקליט, והרקע הוא חום ולא לבן, הוא מאבד מרושמו.

על הדיסק עצמו מובאת מודעת מחאה של אמנים על הורדת ההצגה, אם כי בלי להתייחס לתוכנה. הם ראויים ששמותיהם יוזכרו כאן, כי היה להם אז אומץ ציבורי שחסר לציבור: אריק איינשטיין, גבי אלדור, דן אלמגור, יוסי בנאי, דן בן-אמוץ, דב בן-דוד, אהוד בן עזר, ארטור גודרייך, עמיקם גורביץ, אילי גורליצקי, רינה גלוק, יכין הירש, אורי זוהר, הפרופ' אריה זקס, א"ב יהושע, יוסף מונדי, אברהם מור, אמנון מסקין, אלי סיני, בועז עברון, פיטר פריי, עודד קוטלר, עמוס קינן, יורם קניוק, ניקול קסל, דני קרוון, דוד שחם, רינה שינפלד, רינה שני, גילה שקין. אורי עופר מזכיר כי חנה מרון, שהופיעה במקביל ב"מדיאה", היתה מן השחקניות המעטות בקאמרי שפעלו למען ההצגה.

כל מה שנשאר מן ההצגה הוא הדיסק הזה. יש בו מלים שעדיין בעלות תוקף, כאילו לא עברו 36 שנים. תיקי דיין שרה על הרגעים היפים בחיים, כשאנשים מתים סתם, מסיבות אישיות, או מתאונות. וז'רמן אוניקובסקי שרה, בשורות שמהדהדים בהן גם "המלך ליר" וגם "מחכים לגודו": "היה זה בגיל שלוש/ שאיבדתי את נעורי/ בדרך מגן הילדים אל המקלט/ מטוסים יפי-כנף/ חלפו מעלי ביעף/ והותירו אותי ופני כבושות בעפר... אז קומו, עורו תינוקות בני תמותה/ אכול ושתה והרטב מיטה,/ ולושו היטב היטב את שדי אמכם/ שעתכם היפה כבר כמעט מאחוריכם".

קניתי שלושה עותקים של הדיסק (39.90 שקל) כי אני רוצה שהוא יהיה בביתם של כל אחד מילדי, שנולדו כמה שנים אחרי שההצגה ירדה. זה מה שגם אני רוצה לומר לילדי ביום ההוא.



מלמעלה: תיקי דיין, ישראל גוריון ויוסי גרבר, "מלכת אמבטיה"


חנוך לוין עם אחיו דוד לוין, במאי "מלכת אמבטיה", 1969



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו