זריצקי נגע בבד

יאן ראוכוורגר

דנה גילרמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דנה גילרמן

הצייר יאן ראוכוורגר מגדיר את עצמו כאספן. ביתו בשכונת עג'מי ביפו גדוש ספרים, חפצים ופריטים ייחודיים. בכל מקום יש ציורים ופסלים שלו, של בני משפחתו, של אמנים ותיקים שאתם החליף עבודות ושל צעירים, שמחלקם קנה. אין סדר כלשהו בתלייה; היא משתנה מפעם לפעם, על פי מצב רוחו. בסלון ובחדרי הבית מוצגים, בין היתר, תצלומים של שמחה שירמן ושל גלית ראוכוורגר, אשתו, ציורים של לאה ניקל, עופר ללוש ומשה קופפרמן, פסלים של נעמי תומרקין (בתו של יגאל תומרקין), של מנשה קדישמן ושל אירה ראוכוורגר, אשתו לשעבר. יש גם הרבה מאוד ציורים שלו, מתקופות שונות בחייו: נופים מהתקופה שחי בניו יורק, ציורי חתולים ודיוקנאות.

האוסף שלו כולל כ-300 יצירות, מתוכן 180 עבודות על נייר וציורי שמן של הצייר ולדימיר וייסברג, המורה שלו במוסקווה. ראוכוורגר למד אצלו ציור לאחר שסיים את האקדמיה בקייב. "וייסברג שנא את המשטר הסובייטי ולא רצה שיישאר שום דבר מיצירותיו ברוסיה", מספר ראוכוורגר. "אני, כתלמידו הקרוב, רציתי לעזור לו להוציא את העבודות וקניתי חלק גדול מהן. ב-73' הוצאתי אותן מרוסיה תוך קשיים רבים והגעתי אתן לארץ. כך, בלי להתכוון, נעשיתי אספן".

האוסף המשיך להתפתח לאחר בואו לישראל, כשהתחיל להחליף עבודות עם האמנים המקומיים. בהתחלה חבר לדור הוותיק והמכובד - אמנים כמו אביגדור סטמצקי, יוסף זריצקי, אהרן גלעדי, לאה ניקל וקופפרמן ש"קיבלו אותי יפה". אחר כך התיידד גם עם הדור המורד: רפי לביא, יאיר גרבוז ואחרים. מה היה משותף אז לצייר צעיר בן 30 ולוותיקי הציור הישראלי? "השפה הרוסית והציור", הוא אומר. "גם הם וגם אני ציירנו במכחול בשעה שכולם אז עסקו באמנות קונצפטואלית".

ראוכוורגר מספר שבברית המועצות לא היה נהוג להחליף יצירות. "כשצייר היה מעוניין בעבודות של צייר אחר הוא היה קונה אותן בשליש מחיר, זה היה קומפלימנט. אבל בארץ כולם החליפו, הרבה לפני רפי. אצל לאה ניקל הכל היה החלפות - עם חנה אורלוף, עם דה קיריקו. אני זוכר בבית של דב פייגין שטרייכמנים וזריצקים שהחליף, בוודאי לא קנה. אני גם זוכר את העבודה הראשונה שקיבלתי מזריצקי. קניתי רפרודוקציה שלו וביקשתי שיחתום. הוא כמעט זרק אותי ואמר: 'מה פתאום, אני אתן לך צבעי מים'. נתתי לו בתמורה ציור נוף של הרחוב שבו היתה האקדמיה בקייב, שבה שנינו למדנו".

איך הכרת את זריצקי?

"היה לי חשוב לעשות תערוכה למורה שלי, וייסברג, במוזיאון תל אביב. אמרו לי, 'לא משנה מה יגידו לך במוזיאון, תפנה לזריצקי שיראה את העבודות, רק הוא מאשר'. התקשרתי אליו ובתוך כמה דקות, במכנסיים קצרים, הוא הגיע אלי הביתה לראות את הציורים. אני לא אשכח את הביקור הזה. הוא העריך את הציור על ידי נגיעה בבד עצמו. אני לא האמנתי שהוא עושה את זה, אבל לא העזתי להגיד כלום. יותר מאוחר ראיתי שכך הוא מעריך ציורים, זה היה ההרגל שלו. יום אחד הלכנו ביחד לתערוכה של סטמצקי. הוא הלך עם הגב לתמונות, נגע בהן עם היד מבלי שיראו, חייך אלי ואמר: 'זה ציור טוב, אה'?"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ