רונית רוקאס
רונית רוקאס

שמואל הספרי כתב מחזה לילדים, כי יש לו משהו חשוב ורציני מאוד לומר להם: השפה העברית גוועת, וזה קורה לה בגללם. פניה חרבות, היא מהלכת בקושי ובתוך שנים ספורות לא תתקיים בכלל. כבר עכשיו לכל מקום שהם פונים, הילדים, הם מעדיפים מלים לועזיות - במטבח הם אוכלים צ'יפס ודוריטוס ושותים קוקה קולה, בחדר הם משתמשים באייפוד ושולחים אימייל, ובחנויות הבגדים הם קונים ג'ינס של לי קופר וסוויטשרט של TNT. ומה זה לעומת השגיאות האיומות בעברית, שמכאיבות לגופו של שר העברית, שנוחת בדרך לא ברורה, אולי בטעות ואולי לא, בינתיים אין לדעת, בחדרו של שמשון, הילד הכי לא מקובל בכיתה, וגיבור המחזה "עלילות האביר שמשון בר לשון", המוצג במדיטק חולון.

באחד הקטעים המבריקים והמגלגלים מצחוק בהצגה, השר מסביר לשמשון שהוא מחפש את האביר בר לשון, זה שיציל את המלכה עברית ויחזיר לה את אוצרותיה, את כל המלים היפות שאבדו לה - מימי הביניים ותקופת המקרא. "אני? בר לשון", תמה שמשון, תלמיד בכיתה ו' ובעל כל הסממנים הסטריאוטיפיים-מדי של חנון - שביל בצד, מכנסיים באורך הברך ובגובה החזה, משקפיים עבי מסגרת וסנדלים עם גרביים.

"אני הכי חלש בכיתה בכתיב, בכתב, בתחביר, בחיבור ובדקדוק", הוא אומר לשר. "אני אפס. אני אומר שתי ילדים במקום שני ילדות. אני אומר פיחדתי... ואני אומר נתנתי". וכשהוא רוצה לספר לשר על הנערה שהוא אוהב, שממתינה לו לשווא בבורגר ראנץ', הוא אינו אומר שהוא "נמשך אליה בעבותות אהבה", שהוא "דבק בה, מוקסם ממנה, מסונוור, מאוהב עד טירוף". במקום כל המלים היפות הוא מסתפק במשפט עילג, משעשע, שמעורר צמרמורת בשר: "אני ממש חולה עליה, כאילו מת עליה כזה".

אבל לא כל המחזה כה מדויק וחד: חלקו מתארך מדי, בעיקר בנאום הפתיחה של השר, שמסביר ומסביר ואינו חדל כמה יפה השפה העברית. ובעיקר, נדמה, הוא מגויס מדי, מטיפני מדי. לזכותו של הספרי ייאמר, שהוא מדגיש כי אינו בא בטענות אל הילדים בגלל הסלנג שבפיהם. את הסלנג הוא מקבל, אבל רדידות השפה היא שמכעיסה אותו, והמלים הלועזיות וכמובן הטעויות הנוראות.

למחזה המגויס בחר הספרי, שגם ביים, ארבעה שחקנים שאיש מהם אינו כובש ומיומן דיו. זה בולט במיוחד במשחקו של יניב נחמיאס, שמגלם את הגיבור, ועול ההצגה כולה מוטל על כתפיו. הוא נמצא על הבמה לכל אורך ההצגה, וזה משא לא קל. לא פעם הוא מתאמץ מדי, מזיע מדי, היסטרי מדי.

גם התפאורה (סשה ליסיאנסקי) אינה עוזרת. אמנם יש בה הברקה אחת - הדלתות שמהן נכנסות הדמויות מממלכת העברית אל חדרו של שמשון חתוכות בצורה של אותיות. אבל כל מי שכבר צפה באחת מהצגות הילדים במדיטק, ראה תפאורה דומה לה, דומה מדי. נדמה שבכל הצגות המרכז היא נראית כמעט אותו דבר: לאורך הבמה יש לוחות מצוירים מעץ המסמנים חדר או בית או כיתה, כל מה ששייך לעולם הריאליסטי, הקרוב, של הילדים. בשלב מסוים הלוחות האלה נפתחים אל עולם אחר, פנטסטי יותר, קסום. בפעם הראשונה שבה ראיתי תפאורה מעין זו במדיטק, היה בזה חן. בפעם הזאת, כבר היה נדמה שמישהו שם מתקשה להתחדש. לבני 9 ומעלה.

"עלילות האביר שמשון בר לשון" מאת שמואל הספרי ובבימויו. שחקנים: חי דוידוב, קובי מרציאנו, יניב נחמיאס, הדר רצון; מוסיקה: אלדד לידור; תפאורה: סשה ליסיאנסקי; תלבושות: ילנה קרליך; אביזרים: יהודית גרינשפן; תאורה: ניסן גלברד. מדיטק חולון. 2.12

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ