אמש בקונצרט: אנסמבל ניקל במוזיקה חדישה

הרבה יופי היה בנגינה של אנסמבל ניקל, עם צליל קלרינט שבקע בבהירות מתוך רביעיית כלי הקשת, ועדינות רבה בנגינה

נעם בן זאב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

"תרבות בלא נחת" הוא שם הסדרה של אנסמבל ניקל, אחד משתי קבוצות קאמריות שאתגרו בסוף השבוע את חובבי המדיום בתל אביב. הפעם, בהרכב מצומצם של גיטרה חשמלית ואקורדיאון, הביאו ירון דויטש מייסד ניקל ואורחו האקורדיוניסט של האנסמבל המהולל "קלנגפורום וין", שלוש יצירות מהשנים האחרונות: מלב הסגנון העכשווי האירופי שמבקש לחקור את צלילי הכלים עד תום - אפילו תוך הליכה נגדם. "יד" של פיירלואיג'י בילונה לאקורדיאון סולו (2009) הייתה דוגמה מובהקת לכך, בהטיחה אשדות צלילים נועזים - רק בודדים מהם נשמעו "אקורדיאונים" כלל - לחלל האודיטוריום הקטן, מותירה קהל משתאה ונרגש.

"הפרויקט הקאמרי הישראלי" לא הציג יצירות שהלכו נגד הכלים - להיפך. נגן הקלרינט טיבי צייגר, מייסד האנסמבל, הפסנתרן אסף וייסמן, והקשתנים דניאל ברד, איתמר זורמן, גיא בן ציוני ומיכל קורמן, חתרו ליופי קלאסי רומנטי רוב הזמן - למעט, אולי, בפתיחה, בדואו משגע של בוהוסלב מרטינו לוויולה וכינור, שלושת פרקיו מציגים פנים חדשות של הכלים במתחם את הביטוי המסורתי רחוק, בלי לחצות את גבולותיו. "טריפטיך" של ינעם ליף (1997) במרכז התוכנית, מציג יצירה שהלכה ונהייתה נועזת גם היא עד שפרקה השלישי, החרישי, נסק לגובה נדיר של הפשטה. היה מרשים להאזין לנגינה השלמה של החמישייה, שהצליחה להקיף את הממדים הרחבים של המוזיקה הזאת ולמקד את ההבעה שלה.

בחמישיית הקלרינט של ברהמס כבר הצהיר האנסמבל את כוונותיו, להגיע ללב הרגש הרומנטי ביצירה שנחשבת לסמל המובהק של הסגנון - גם זו הצהרה נועזת. הרבה יופי היה בנגינה, עם צליל קלרינט שבקע בבהירות מתוך רביעיית כלי הקשת, ועדינות רבה בנגינה של כולם; ויחד עם זאת, אולי בגלל איזו ריתמיות שהיתה חסרה, אולי בגלל מחסור אחר, היה נדמה שהמוזיקה הזאת יכולה להגיע גבוה יותר.

אנסמבל ניקל במוזיקה חדישה, מרכז פליציה בלומנטל, 20.12. הפרויקט הקאמרי הישראלי ביצירות מרטינו, ינעם ליף, אהרון קופלנד וברהמס, מרכז ענב תל אביב, 1.1

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ