בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אך הסוף היה מדהים: מדוע הורים מצנזרים ספרי ילדים

הורים מצנזרים או משנים שורות בספרים קלאסיים, כדי להתאים לרוח התקופה ולא להפחיד את הילדים

תגובות

כשקוראים לילדים כמה ספרים ביום, אומרת אוריה קדרי ממושב מטע, כל מלה היא משמעותית. קדרי, אמנית בין-תחומית, בוררת בקפידה את הספרים שהיא קוראת באוזני ילדיה, יהלי בן חמש וחצי ואראל בן שנתיים וחצי, ומוותרת על יצירות לא איכותיות או כאלה שאינן מתאימות לתפישת עולמה. אך כמו הורים אחרים, היא לא מוכנה לוותר על יצירות קלאסיות אהובות ונוסטלגיות, שיש בהן קטעים או מלים שהתאימו לתרבות ועולם המושגים של התקופה שבה נכתבו, אך אינם מתאימים לשיח העכשווי, ומשנה אותן.

כשקדרי קוראת לילדיה את שירו של נתן אלתרמן "נס גדול היה פה", למשל, היא לא מהססת לעדכן גם אותו. "אני לא אקריא שורות כמו 'שמאל ימין, ימין ושמאל, להרביץ ולא לחמול!' שאומרים הכיסאות, או 'אם תוסיף עוד להציק לעירי לירושלים, את נבלת גופך אציג לחיה ולעוף שמים', שאומר יהודה לאנטיוכוס", היא אומרת. "בפעמים הראשונות שקראנו את הספר ראיתי את הבהלה על פניו של יהלי, ובחרתי, למרות אהבתי ליצירה, לדלג על השורות האלה. מצד שני, אני לא אוותר על היצירה הזאת. היא נפלאה בעיני".

ואכן, לא רק את אגדות האחים גרים או הנס כריסטיאן אנדרסן הורים בוחרים לעדן ולרכך באוזני הילדים. גם חלק מהספרות המקומית הקלאסית זוכה לשינויים יצירתיים. "לפעמים זה עניין של תוכן, לפעמים זה עניין של תפישת עולם, והילד הולך עם זה אחר כך הלאה", אומרת קדרי. כך, למשל, ב"סיר הסירים" של אלונה פרנקל היא משנה את המשפט "הייתי גאה בנפתלי", שאומרת אמו של הילד שנגמל מהחיתול, למשפט "שמחתי מאוד". "אני לא חושבת שזה נכון ליטול מהילד את הגאווה בהישג שלו", מסבירה קדרי. "אני יכולה להשתתף בשמחתו, אני יכולה לציין בפניו שהוא יכול להיות גאה בעצמו, אבל ההישג הוא שלו".

גם קובי ורוני בר נתן מירושלים מכניסים שינויים בספרים שהם קוראים לבנותיהן, שירה בת חמש, תמר בת שלוש ונעמה בת עשרה חודשים. "אני משתדלת לא לקרוא ספרים שאני לא עומדת מאחוריהם", אומרת בר נתן, "אבל לפעמים היצירה טובה וחבל לי לוותר עליה רק בגלל מלה או משפט". למשל, ב"האריה שאהב תות" מאת תרצה אתר משנים בביתם את המשפט "והוא כבר לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש" (שמגיע אחרי שהאריה נגמל מאהבתו האובססיבית לתות ולומד לאהוב את כל מה שאמא מגישה) ומחליפים את "טיפש" ב"עיקש" (יש משפחות שמעדיפות "פשפש"). את הביטוי "ילדה לא טובה", שמופיע בספרה של פניה ברגשטיין "ויהי ערב" אחרי המהומה שפורצת בלול בעקבות ביקור הגיבורה, מחליפים במשפחת בר נתן במלים "ילדה שובבה". "צריך לתת לסופרים את הכבוד", אומרת בר נתן, "אבל אלה דברים שאני לא יכולה לחיות אתם. אני מאוד מקפידה להפריד בין הילד למעשה שעשה, ולא מתאים לי לקרוא לילדים ספר שלא עושה זאת".

בפורומים של הורים ברשת עלו דוגמאות נוספות. הורים רבים סיפרו שהם מצנזרים את המשפט "מה את מקשקשת יעל", מתוך "הבית של יעל" של מרים רות, וכן משנים את "אך הסוף היה מבהיל, בא הביתה אבא פיל", ב"פיל פילון" של מרדכי זעירא, על ידי החלפת "מבהיל" ב"מדהים". באחד הפורומים סיפרה אמא על שיטה שפיתחה כדי להבטיח שלא תשכח את השינויים שהחליטה עליהם וכדי שכל מי שיקרא את הספר ידבק בגרסה המחודשת: היא צבעה את הטקסט המקורי בטיפקס וכתבה לידו את השינויים הרצויים. כשהילדה גדלה ולמדה לקרוא, סיפרה אותה אם, היא התקוממה מאוד על הצנזורה הביתית הזאת. אב אחר מצא דרך ביניים ובחר לכתוב את השינויים שהוא מעדיף ליד הטקסט המקורי.

ד"ר חנה ליבנת, חוקרת ספרות ילדים ממכללת בית ברל, סבורה כי עדיף לדבוק בטקסט המקורי, אך אינה פוסלת את האפשרות לשנות אותו במסגרת מצומצמת של משפחה. "בתוך המשפחה אנחנו עושים כל מיני התאמות", היא אומרת, "וברור שאם יש ילד רגיש אפשר להימנע מלספר לו קטע מפחיד, למשל. אבל עדיף למצוא פתרונות אחרים. לדעתי עדיף לא לשנות כלום בספר. זאת יצירת אמנות, ואנו אמורים לחוות אותה כמות שהיא".

ואיך מתמודדים עם ביטויים שלא מקובלים עלינו בתוך יצירה? כמו למשל "ילדה לא טובה" או "טיפש"?

ליבנת: "אני ממליצה לקרוא בדיוק כמו שכתוב, בכל זאת, אבל להביא שרשרת של יצירות שמתכתבות זו עם זו ועם יצירה זאת. יחד עם 'ויהי ערב' הייתי מביאה למשל את 'לילה בלי ירח' מאת שירה גפן ואתגר קרת ואת שני השירים של מרים ילן שטקליס 'מעשה בחתול ובשוטר' ו'מעשה בילדה בודדה', שמציגים עוד אפשרויות של יחסי הורים-ילדים. לא הייתי משנה גם את 'טיפש' ב'האריה שאהב תות'; היצירה הזאת היא חגיגה של השפה העברית, מצלול שמכיל בתוכו את הצליל ט ו-ת בשלל מלים: תות, שטות, טעות, וכן - גם טיפש. אבל הטקסט כולו כתוב בהומור ואינו מכיל שום המלצה לקרוא למישהו אחר טיפש. אפשר לקרוא אחריו את הספר 'החתול שלי הכי טיפש בעולם' מאת ז'יל בשלה. זה ספר נהדר, שבמהלכו המלה 'טיפש' מועמדת בסימן שאלה: האם יש בכלל טיפש, מיהו הטיפש, ואולי הכל תלוי רק בנקודת המבט שלנו? כך הילדים יקבלו גישות שונות למצבים דומים, וכך נגדל ילדים עם תפישות עולם מורכבות ורוחב אופקים. בקלאסיקות תמיד תהיה בעיה של תפישות עולם שכבר אינן מתאימות לימינו, ואף על פי כן הן ממיטב יצירות הספרות, ולא כדאי לוותר עליהן".





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו