קונצרט היסטורי: התזמורת הלאומית הפלסטינית הופיעה בחיפה

נעם בן זאב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

טיפין טיפין מילא הקהל את אולם קריגר בן 500 המקומות אתמול בערב, כולו קהל פלסטיני, רובו צעיר, חלקו מורכב מבני עשרה וילדים. כשכבו האורות, ואחרי דברי ברכה קצרים - מפי ג'עפר פרח, מנהל מרכז מוסאווה השותף לאירוע - ונגינת ההמנון הפלסטיני, כבר נאלצו רבים לשבת על המדרגות מחוסר מקום. ההתרגשות גאתה: לראשונה בהיסטוריה, ומתחשק לומר: אחרי אלפיים שנה, עלתה על הבמה תזמורת סימפונית פלסטינית; תזמורת אמיתית, מקצועית, שיכולה לנגן על כל במה מכובדת בעולם; והאקורדים הראשונים של קונצ'רטו רומנסקי של ליגטי, היצירה הראשונה אי פעם שמנגנת תזמורת סימפונית פלסטינית - יצירתו של המלחין המודרניסט הגדול ג'רג' ליגטי, שהוא גם יהודי-הונגרי ניצול שואה - מילאו את האולם.

קשה להמעיט בגודל הרגע הזה. לאורך תולדות המוסיקה היתה ההגדרה העצמית של עמים ושאיפתם לעצמאות ולשחרור קשורה קשר אמיץ למוסיקה: בצרפת ואיטליה, בארצות שהיו אחר כך למדינות מזרח אירופה, בארצות הברית וגם בישראל. בקונצרט הזה נחצו גם קווים: קווים ממשיים, פיסיים, של גבולות, עת פלסטינים מהפזורה הבינלאומית, וגם מארצות ערב, יחד עם פלסטינים מהשטחים הכבושים, באו לעיר המעורבת בעלת ההיסטוריה חיפה, כגשר בין שני חלקיו של עם אחד.

כל זה היה רק הערת שוליים אילולא המוסיקה היתה ברמה כה גבוהה. המיתרים של התזמורת הזאת צלצלו נהדר, גם בקטעים הווירטואוזיים בשלל סגנונות: מליגטי, דרך המוטט "אקזולטטה יובילאטה" של מוצרט ועד הסימפוניה הרביעית של בטהובן. ההבעה של התזמורת ביצירה לאבוב וכלי קשת של המלחין הפלסטיני סלוודור ארניטה היתה רומנטית ונוגעת ללב, והשירה של הסולנית הפלסטינית-יפאנית מריאם תמארי יפה. עוד יש לתזמורת עבודה על טכניקה, על ניקיון, על העמקה בדקויות; אבל את הישגה הגדול, המוסיקלי, היא השיגה באיכות מרגשת אתמול - וכך גם את הישגה החברתי-פוליטי.

התזמורת הלאומית הפלסטינית. מנצח: בלדור ברונינמן, סולנית: מריאם תמארי. מיצירות ליגטי, מוצרט, ארניטה ובטהובן. מרכז קריגר, חיפה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ