בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרופ' ניצן בן שאול יצר את "מערבולת" - סרט אינטראקטיבי שהצופים משפיעים בו על העלילה

אחרי שכולם התרגלו לתלת-ממד, הדבר הבא עשוי להיות סרט אינטראקטיבי - שהצופים משפיעים על העלילה שלו וקובעים את גורל הדמויות. כך מאמין פרופ' בן שאול, שהסרט שיצר מעורר עניין בעולם

תגובות

הסרט "מערבולת" מוקרן על גבי מסך המחשב בחדר העבודה של פרופ' ניצן בן שאול, מהחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. דמויות, דיאלוגים, סצינות, עלילה מתפתחת - הכל מתנהל כרגיל, עד לשלב שבו מתברר שבסרט הזה כנראה עוד לא היינו.

זה קורה ברגע שהמקטורן של הגיבור מוטל על הרצפה והמצלמה חושפת לפני הצופה פיסה קטנה של תמונה המבצבצת מכיסו. המצלמה מתמקדת בתמונה ופתאום השוליים שלה מתחילים להבהב באור בהיר. האות ניתן: ההבהוב מסמן לצופה שזה הרגע שבו היא יכולה להשפיע על עלילת הסרט. אצבע מהוססת נשלחת אל מסך המגע ונוגעת בתמונה בידיעה שבנגיעה קלה היא תשנה את מהלך הדברים. תרצה - תשלוף את התמונה מתוך הכיס ותגרום לאשתו של הגיבור לגלות כי הוא מנהל רומן עם אשה אחרת. תרצה - תתחב אותה בחזרה למעמקי המקטורן ותשאיר את הרומן חסוי. אצבעה של הנסיינית משתהה לרגע, אבל אז, בנחרצות, בוחרת להוציא את התמונה ויחד אתה את האמת אל האור. התמונה נשלפת, ההבהוב נמוג, הסרט נמשך ועד מהרה נאלצת אשתו של הגיבור לשלם את המחיר הרגשי הכואב על אותה נגיעה גורלית.

"מערבולת" הוא סרט קולנוע שנוצר על פי מודל שפיתח בן שאול ומעורר באחרונה עניין ברחבי העולם. לפני כשלושה חודשים הוא הוקרן בפסטיבל הסרטים השנתי של אוניברסיטת ברקלי, זכה שם בפרס הסרט הניסיוני הטוב ביותר ופרץ לתודעה הקולנועית-טכנולוגית העולמית כפרויקט שיכול להחזיר לחיים את הקולנוע האינטראקטיבי. כפי שסרטי התלת-ממד הומצאו כבר לפני עשרות שנים, אבל רק באחרונה כבשו להם מקום של כבוד בקרב צופי הקולנוע והאולפנים ההוליוודיים הגדולים - בהחלט ייתכן שלקולנוע האינטראקטיבי, המאפשר לצופים להשפיע על העלילה, צפויה תחייה דומה. האם בתוך כמה שנים נוכל לשקוע בכורסת בית הקולנוע ולהשפיע בהינף אצבע על גורלם של הגיבורים המתרוצצים על המסך מולנו?

אם שואלים את בן שאול, התרחיש הזה בהחלט אפשרי. החברה שהקים, Turbulence, כבר פיתחה תוכנות המאפשרות יצירה והקרנה של סרט אינטראקטיבי, ובימים אלה היא שוקדת על פיתוח טכנולוגיה שתאפשר גם לקהל רב משתתפים להכריע בנקודות האינטראקציה בסרט. "הכרעת הצופים באולם תתקבל על פי החלטת הרוב, או שכל אחד מהצופים באולם יכריע בתורו", הוא מסביר. "כמו שאת נכנסת לסרט תלת-ממד ומקבלת משקפיים בכניסה, כאן כל אחד יקבל מתקן שמרכיבים על המשענת שבין המושבים, יתקשר אתו בנקודות ההכרעה בסרט ויאפשר לו לבחור. אני מאמין שאם נעבוד נכון, זו תהיה מהפכה. זה יכול לשנות את החוויה של הצפייה הקולנועית".

גם אם חזון ההצבעה הקולקטיבית בבית הקולנוע נראה עדיין רחוק, כשחושבים על הפלטפורמות החדשות לצפייה בסרטים, קל להשתכנע שהמהפכה של בן שאול קרובה מתמיד. בימים שרבים כל כך צופים בסרטים במחשב האישי, והאייפד של אפל מאיים לשנות את הרגלי הצריכה של תכנים קולנועיים וטלוויזיוניים - סרטים אינטראקטיביים נראים מוצר בידורי מתבקש. למה שמשתמשי המחשב והאייפד יסתפקו אך ורק בסרטים רגילים ולא ינצלו את מלוא הפוטנציאל של המכשירים הללו, כדי לנווט בעצמם את עלילת הסרט שבו הם צופים?

"מערבולת" אינו הסרט האינטראקטיבי הראשון. התואר הזה שייך לקומדיה השחורה "Kinoautomat", שיצר בשנות ה-60 הבמאי הצ'כי ראדוז' צ'ינצ'רה. היא הוצגה בתערוכת "אקספו 67" שהיתה במונטריאול, קנדה, והקרנתה נפסקה שוב ושוב כדי להניח לקהל להכריע כיצד תתקדם העלילה. הבחירה נעשתה בלחיצה על כפתורים והתקבלה על פי החלטת רוב. הטכנולוגיה היתה פרימיטיבית, אך התגובות היו נלהבות. למרות זאת, הפורמט לא שרד וניסיונות נוספים ליצירת קולנוע אינטראקטיבי נכשלו אף הם. כעבור שנים הרעיון זכה לפריחה דווקא בתחום אחר: במשחקי מחשב, שבהם התלהבו הגיימרים מיכולתם להשפיע על התפתחות העלילה.

בן שאול חקר במשך שנים כיצד השפיע המחשוב על עיצוב החוויה הקולנועית והטלוויזיונית, ובשלב מסוים התעניין כיצד קרה שדרמות לא נהפכו לאינטראקטיביות. בעקבות זאת הוא פיתח מודל תיאורטי ליצירת מה שהוא קורא "סרטים היפר-נראטיביים אינטראקטיביים". לפני כשנתיים, הוא מספר, פנה לוועדת המדע והטכנולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, שיצאה בקול קורא להצעות. "הם בחיים לא מימנו סוג כזה של פרויקט. תמיד הם הולכים בכיוון של כימיה ודברים כאלה וכשראו את ההצעה שלי הם נגנבו לגמרי", הוא מחייך.

כך השיג בן שאול 60 אלף דולר ראשונים לפרויקט. הוא מיהר לגייס את דפנה כהן בן שאול, אשתו, כמפיקת הסרט, שני סטודנטים שלו לשעבר, אודי בן אריה ונעם קנולר, ואת המתכנת גיא אבניון, והסרט "מערבולת" יצא לדרך. במארס 2008 החלו בני הזוג בן שאול לכתוב את התסריט, הוסיפו קצת מימון מכיסם, החוג לקולנוע העניק להם ציוד לצילומי הסרט וצוות של סטודנטים נלהבים נרתם למשימה בשמחה. בפרק זמן בלתי אפשרי של עשרה חודשים בלבד הסתיימה ההפקה והסרט היה מוכן להקרנה. במקביל שקד אבניון על פיתוח שתי תוכנות - עורך ונגן - שיאפשרו את הקרנתו האינטראקטיבית של הסרט.

תוצאת המאמץ המרוכז הזה היא "מערבולת", דרמה רומנטית שבמרכזה שני גברים ואשה (גיא סלמן, עדי ביילסקי ועדי אייזנמן), הנפגשים במנהטן 20 שנה לאחר שהשתתפו שלושתם בהפגנה לא חוקית בישראל, בעקבות הטבח בסברה ושתילה. בזמנו עצרה אותם המשטרה וגרמה לכל אחד מהם להאמין שחבריו הסגירו אותו, אבל בפגישתם המחודשת הם מבינים שלא כך קרה. בה בעת, סיפור אהבה מאותם ימים רחוקים ניצת מחדש.

התשובה לשאלה מה אורכו של הסרט הזה אינה פשוטה. ב"מערבולת" יש שתי התפצלויות מרכזיות בעלילה ושמונה התפתחויות אפשריות, מסביר בן שאול, וכן כמה נקודות של "מה היה אילו", המאפשרות לצופים לחזור לנקודות בעבר ולראות בקצרה מה היה קורה אילו בחרו באפשרות אחרת מזו שבחרו בה. כך שאורכו של הסרט משתנה על פי בחירות הצופה. "זה תלוי כמה אופציות מימשת בצפייה", אומר בן שאול. "אם את רואה את הסרט כולו, עם כל האופציות, בלי לחזור על שום דבר, זה 90 דקות. אם לא רואים את כולן, זה קצר יותר. ואם לא נוגעים, לא מתערבים בכלל, אורכו של הסרט 60 ומשהו דקות".

בן שאול אמנם מעודד את הצופים להתערב בסרט, אבל מקפיד עם זאת שלא לפגוע בזרימה של היצירה. "הדבר היחיד שמופיע בצמתים דרמטיים, שבהם הצופה יכול להתערב, או לא, הוא ה'glow' הזה, שמופיע סביב אובייקטים מסוימים. לא מופיעים אצלנו תפריטים למשל", הוא אומר. "אבל בכל מקרה, גם אם לא מתבצעת בחירה, הסרט לא עוצר, אלא ממשיך לפי ברירת מחדל. כי לתפישתנו, אם עצרת את הסרט, פגמת בחוויה, יצרת נתק ובזה אנחנו לא מעוניינים".

המטרה שהציב לעצמו בן שאול בפרויקט החלוצי הזה היתה ליצור סרט שמשמר את האיכויות שיש לחוויה הקולנועית המסורתית ולנסות להעצים אותה דרך האינטראקציה. הוא לא רצה להוציא תחת ידיו יצירת אוונגרד, אלא שאף לשמר דווקא את האיכויות שהופכות קולנוע לפופולרי. לשם כך קבע סדרה של כללים, ובראשם העיקרון שלפיו "האינטראקציה עם הצופה מוכתבת על פי שיקולים דרמטיים", כדבריו. הצופים ב"מערבולת" אינם חווים חופש שמאפשר להם לעשות מה שהם רוצים, מבהיר בן שאול. הם רשאים להתערב בעלילת הסרט רק בנקודות ספורות, וגם אז - האפשרויות שעומדות לפניהם מוגבלות. תהליך הניווט מוכתב על ידי החוויה הקולנועית, ומה שמנחה את התערבות הצופים בסרט הם עקרונות דרמטיים ותכתיבים ז'אנריים. כך, למשל, "אתה לא רוצה שהצופה שלך יתערב כאשר הוא נמצא במתח וציפייה לבאות. לעומת זאת, אתה רוצה שהוא יתערב כאשר הבאת אותו למצב פסיכולוגי ודרמטי כזה, שבו הוא כבר מת להתערב".

כדי להבהיר את הדברים, הוא מציג דוגמה מהסרט. בשלב מסוים מתלבט אחד הגיבורים אם לשלוח מסרון לחברתו והצופים מתבקשים להכריע אם ההודעה תישלח. "את כצופה הגעת לנקודה הזאת עם מידע שאין לגיבור. פערי מידע כאלה הם אחד העקרונות של בניית מתח", אומר בן שאול. "את יודעת דברים שהגיבור לא יודע על מה שקורה בין החברה לבין בעלה. לכן אנחנו מטמיעים אצלך היפותזה, שאם ההודעה תישלח, יקרה משהו שהוא לטובת הגיבורים. אחר כך אנחנו מפריכים או מאשררים את ההיפותזה הזאת, אבל קודם כל אנחנו שותלים אותה אצל הצופה והוא מרגיש רצון להתערב. מובן שהוא יכול להחליט אחרת, אבל זו ההנחה שלנו, שהוא אמפתי לגיבורים ורוצה לעזור להם. אז אם הוא יודע משהו שהגיבור לא יודע בנקודה הזאת, הוא ירצה להתערב כשניתנת לו האופציה. וכמובן יש עוד כל מיני תחבולות ליצור אצל הצופה את הרצון להתערב".

הקולנוע האינטראקטיבי, בעיניו, אינו רק חלופה בידורית, אלא מדיום בעל ערך מוסף: כזה שמעודד מגוון כיווני חשיבה. "הצורה הזאת מקעקעת, או עשויה לקעקע, מסורת ארוכה שבנויה על אשליה, ולפיה מה שאתה רואה ביצירה הוא הכרחי ולא יכול היה להיות אחרת. עובדים על האשליה הזאת קשה מאוד, אף שבסופו של דבר, כל נראטיב הוא אופציונלי", אומר בן שאול. "מעט מאוד סרטים כפרו במהלך הזה והם אלה שנתנו לי השראה - למשל 'ראן לולה ראן', 'ראשומון', 'דלתות מסתובבות' ועוד. אבל רוב הסרטים יוצרים אצל הצופה סגירות מחשבתית ויש לזה השלכות רחבות. לעומת זאת, הצורה האינטראקטיבית מעודדת חשיבה אופציונלית וגם תחושה של בחירה וחירות באינטראקציה. כל מי שצופה בזה אינו יכול שלא להתחיל לשקול דברים - לראות נקודות מבט, לראות איך האחר רואה דברים. ואת כל אלה הקולנוע הלא אופציונלי מדכא. כל התחבולות שלו, כמו מתח, מטרתן לסגור אותך מבחינה מחשבתית והאפקט המצטבר של זה הוא קיבעון מחשבתי".

כעת שוקדים ב-Turbulence על התאמת הטכנולוגיה גם לאייפד, מפתחים עורך מתקדם שיוכל לשמש תוסף לתוכנות עריכה מקצועיות ומנהלים משא ומתן להפצת הסרט "מערבולת" באינטרנט, באמצעות חברת נטפליקס האמריקאית. בחברה גם מעוניינים לפתח מערכת שתאפשר צפייה בסרטים אינטראקטיביים בבתי קולנוע, ותוכנה שתדריך כיצד לכתוב תסריט היפר-נראטיבי לסרטים מסוג זה, ולשם כך הם מחפשים משקיעים. בו בזמן, אומר בן שאול, הם מתכננים להפיץ את הבשורה באמצעות תחרויות סרטונים אינטראקטיביים, שיתקיימו בארץ ובעולם. בימים אלה, למשל, מתקיימת תחרות כזאת בקרב תלמידי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב.

בן שאול יודע שההטמעה של הסרט האינטראקטיבי במגוון הבידורי השולט לא תהיה פשוטה, אבל הוא מאמין שהדבר אפשרי. "יש פה משהו אחר. יש פה סרט שהוא קודם כל סרט, אבל יש בו חוויה נוספת, מורחבת. אני חושב שכל אחד, בסופו של דבר, ירצה לחוות זאת ולו רק בגלל החידוש הטכנולוגי. לצורה קולנועית חדשה הרי לוקח המון זמן להיטמע. הוסיפו פסקול? קמו צעקות. הוסיפו צבע לסרטים? אמרו מה פתאום. לכן ברור לי שהפרישה של הסרט שלנו לא תהיה פשוטה, כי אנשים מקובעים, נצמדים לדברים שהם רגילים אליהם. אבל בעיני מדובר בסך הכל בהרחבה של החוויה הקיימת, ואם ניזהר שלא להיתפש כסתם גימיק - זה יתפוס".

יוני בלוך יצר קליפ אינטראקטיבי לשירו "להיות עצוב יותר"



מתוך הסרט ''מערבולת''. הצופים מתבקשים להכריע אם ההודעה תישלח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו