בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך משכנעים אנשים לשמור על הסביבה גם כשאיש אינו צופה?

השיטות אולי בעייתיות מבחינה אתית, אבל כמה מהן יצירתיות

תגובות

לפני שלושה שבועות תיארתי כאן את מרכזיותו של הלחץ החברתי בהפיכתם של צרכנים לירוקים. המחשתי את הרעיון באמצעות המעבר משקיות חד פעמיות לסלים בני קיימא ואיך הרצון להיות כמו כולם משחק תפקיד ראשי. אלא שהשקיות החד פעמיות מתייחדות בכך שהשימוש בהן מתרחש במרחב הציבורי ולכן קל יותר להשפיע על השימוש בהן באמצעות לחץ חברתי. השאלה הקשה יותר היא אם כן איך משפיעים באמצעות לחץ חברתי על אותו נתח נכבד של ההתנהגויות שזקוקות בדחיפות לשינוי ירוק - חיסכון במים ובחשמל הם דוגמאות בולטות - אבל מתרחשות הרחק מעינו של ההמון המשפיע.

רוב הדרכים שבהן ניתן להשפיע על התנהגויות כאלה במטרה לשנות אותן מוגדרות מראש כבעייתיות מבחינה אתית במקרה הטוב וכרמיסה בוטה של זכויות הפרט ברוב המקרים. כך, למשל, התקנת נוריות שמהבהבות במקרים של בזבוז מים או חשמל בכניסה לבתים היא פתרון פשוט ואף מתבקש, אך בעייתי מבחינה אתית ולכן לא ישים. גם הדבקת סמיילי כל חודש על דלתות הבתים שבהם חוסכים בעייתית לפי אותם קני מידה.

בספרו "Fostering Sustainable Behavior" מתאר הפסיכולוג דאג מקנזי-מור מחקר שנערך במקלחות מכון כושר בקולג' ואשר בו נעשה ניסיון לחדור לאותם מקומות פרטיים. במסגרת המחקר הותקן במקלחות שלט קבוע שהורה למתקלחים לחסוך במים באמצעות סגירת הברז בזמן ההסתבנות. רק 6% מהם עשו זאת. כאשר שתלו שם החוקרים מתקלח שכן עשה זאת, 49% מהמתקלחים חיקו אותו. כאשר הושתלו שניים, 67% חיקו אותם. זאת אף על פי שהמושתלים נמנעו מלדון במעשיהם עם שאר המתקלחים ואף לא יצרו עמם קשר עין. החוקרים הסבירו את השיפור בכך שיתרונו הגדול של הלחץ החברתי שהוא, בניגוד להסברים מושכלים או מידע מפורט, פועל על הלא-מודע. יותר מזה: אף שאנשים מעדיפים להגיד, גם לעצמם, שהם מושפעים מאג'נדה מנומקת או מתגמול כספי, הרי בפועל יכולתו של הלא-מודע לשנות הרגלים עולה בהרבה על זאת של הרובד המודע.

ועדיין, רוב ההתנהגויות הלא-ירוקות מתרחשות בבית, ולכן קשה יותר להפעיל לחץ ציבורי מבלי לרמוס את הפרטיות. אחד הפתרונות הפחות בעייתיים מבחינה זו הוא יצירתה של קהילה וירטואלית שבה מוזמן כל צרכן להיכנס לאתר ולראות מה מקומו היחסי בתחום החיסכון. הוא יכול להשוות את צריכת המים והחשמל שלו לאלה של משקי בית דומים לשלו ולהבין עד כמה הוא מיישם את ערכי המגמה הירוקה.

בניסויים מן הסוג הזה שנעשו במקומות שונים בעולם התברר כי אצל הקבוצה שקיבלה משוב שבו סומן מקומו של הפרט ביחס לאחרים, היתה מגמה חיובית ומתמשכת של חיסכון בחשמל יחסית לקבוצות שתוגמלו על חיסכון באמצעות הנחות.

הבעיה העיקרית של תוכניות מן הסוג הזה היא שהן תלויות ברצונם הטוב של המשתתפים. קשה לחשוב על דרך שבה ניתן, מבלי לרמוס את הפרטיות, לגרום למישהו, בעיקר למי שכלל אינו מתעניין במגמה הירוקה, לקחת בהן חלק ולהיכנס לאתר שבו התנהגותו מוערכת בהשוואה לזאת של שכניו.

עוד פתרון יצירתי שנוסה בכמה מקומות הוא שינוי הרגלי צריכה באמצעות תחרות בין קבוצות. כך, למשל, כאשר מכריזים על תחרות חיסכון, במים או בחשמל, בין שכונות, בין רחובות, בין בניינים, הלחץ להגיע למקום הראשון פועל גם על הבזבזנים, אבל מבלי שהם מוקעים או עוברים איזשהו זובור או השפלה פומבית.

***

אפקט הטרמפיסט

אחת הבעיות הגדולות ביכולת להשפיע על הפרט לשנות את התנהגויותיו מרגילות לירוקות נובעת ממה שנהוג לכנות "אפקט הטרמפיסט". האפקט הזה נדון הרבה בהקשרים של כלכלה אקולוגית והוא רלוונטי גם להתנהגויות במרחב הציבורי וגם לאלה שבמרחב הפרטי. הטרמפיסט הוא אותו אזרח שכן השתכנע שמוכרחים להפסיק להשתמש בשקיות חד פעמיות ולחסוך במים ובחשמל, אבל מניח שאם כולם משתנים ומתיירקים הוא יכול להמשיך בשלו ולבזבז כאוות נפשו ונוחותו.



איור: אילה טל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו