בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצצה מחודשת על האופרה "מלחמה ושלום" לרגל עלייתה בפסטיבל "קלאסי בים האדום"

היצירה מאת פרוקופייב, תבוצע השבוע בפסטיבל בגרסה קונצרטית בניצוחו של ואלרי גרגייב. לקראת האירוע: מבט מחודש על די-וי-די של האופרה הרוסית המונומנטלית בהפקה צרפתית

תגובות

המקור: "מלחמה ושלום" של טולסטוי. המלחין סרגיי פרוקופייב ובת זוגו מירה מנדלסון עיבדו קטעים מהספר (אצלם, העלילה מתחילה בערך מעמוד 500 של הרומן) ופרוקופייב התחיל להלחינם ב-1942, כשהוורמכט כבר כבש חלקים ניכרים של רוסיה, והוציא מתחת ידו את אחת האופרות הארוכות ביותר בכל הזמנים. היצירה בנויה משני חלקים שונים מאוד: המערכה הראשונה מתנהלת בתקופה של שלום, ימי אידיליה, מציגה את החברה הרוסית הגבוהה של ראשית המאה ה-19 ועניינה סיפור אהבה; המערכה השנייה מציירת מאורעות היסטוריים: הפלישה של נפוליאון וכיבוש מוסקבה, ההתעוררות הפטריוטית הרוסית, המאבק, הנסיגה של הצבא הצרפתי המובס. חלק זה בנוי בחלקו הגדול מפרקי מקהלה נרחבים.

השבוע תועלה האופרה במתכונת קונצרטית בפסטיבל "קלאסי בים האדום" באילת, בניצוחו של ואלרי גרגייב, עם אמני בית האופרה מרינסקי מסנט פטרבורג. זו הפעם השנייה בתולדות "מלחמה ושלום" בישראל - גרגייב ואנשיו כבר קיימו קונצרט דומה ב-1999 בהיכל התרבות בתל אביב. מובן שהפעם צוות הזמרים יהיה אחר. גם בגרסה קונצרטית, האזנה לאופרה המונומנטלית של פרוקופייב, באירוע "חי", נמנית עם ההתנסויות הכי מצופות ברפרטואר של שוחרי האופרה.

ביצוע "מלחמה ושלום" באילת הוא הצדקה לחזור ולבחון גרסת די-וי-די לאופרה, שכבר סוקרה כאן בעבר. צפיתי שוב בדי-וי-די (תוצרת TDK) מהפקה שהועלתה בשנת 2000 באולם הבאסטי בפאריס. את הצוות הובילו הבמאית האמריקאית פרנצ'סקה זמבלו והמנצח הישראלי גארי ברתיני, הכוריאוגרפית ומעצב התפאורה היו בריטים.

בצפייה חוזרת, ההתפעלות מהפקה זו רק מתעצמת. ההפקה מצטיינת בהיבט הוויזואלי, עם ניגוד קונסטרוקטיבי בין גישה מינימליסטית נזירית כמעט במערכה הראשונה (לרבות קטעי הנשף) ובין תמונות המלחמה ההמוניות וסצינת שריפת מוסקבה במערכה השנייה. צוות הזמרים רובו רוסי, עם שני אמריקאים בתפקידים ראשיים - פייר בזוחוב והנסיך אנדריי. המקהלה והתזמורת צרפתים, כמובן, מדריך המקהלה הוא דוד לוי (יהודי-אמריקאי). בראש הצוות מתבלטת נטשה רוסטובה, אהובתו של אנדריי, בפי אולגה גוריאקובה. אצל טולסטוי, כידוע, נטשה מתחתנת בסופו של דבר עם פייר, לאחר שאנדריי נהרג במלחמה. באופרה של פרוקופייב יש רק רמז על כך, המודגש בגרסה של זמבלו.

ללכת שבי אחריה

לגמרי מהוגן להתוודות על התאהבות בנטשה הספרותית, של טולסטוי; פחות סולידי להודות שהלב יוצא אל נטשה מסוימת זו של ההפקה האופראית, זמרת הסופרן אולגה גוריאקובה, אף שזו תגובה טבעית צפויה. אסכם את מקצת שבחיה במונחי השוואה: גוריאקובה, יפת קול ומראה, נראית ונשמעת כמתחרה שקולה לפחות לעמיתתה אנה נטרבקו, הזמרת הרוסייה הכי מדוברת בימינו.

בתחילת הסיפור נטשה היא נערה מלבלבת בת 15, באחוזת אביה. הנסיך אנדריי בולקונסקי מציץ בה ומוצא מיד טעם חדש לחייו (כשרואים ושומעים את גוריאקובה קל להזדהות אתו). ברומן של טולסטוי, אגב, אנדריי הוא בן 31, אלמן פלוס ילד. בסיום האופרה (תבוסת נפוליאון) נטשה כבר בת 18, עלמה מפוכחת שעברה ניסיון קשה, לרבות תלאות מלחמה. נטשה/גוריאקובה מתקבלת מההתחלה - קשה להאמין שמישהו יכפור בכך - כאילו היא נטשה האמיתית של הספר; תמה ותמימה, סוערת וספונטנית. בראיון עם גוריאקובה, המצורף לאלבום במסגרת רצועת בונוס, מעירה הזמרת כי נטשה של טולסטוי דומה לנטשה שעיצבו סרגיי פרוקופייב ומירה מנדלסון (המלחין היה אז בן 51 ומנדלסון בת 25). בפיה של גוריאקובה, גם האמירה הבנאלית הזאת נשמעת מלאת חן ודקת אבחנה. גוריאקובה מזכירה גם שנטשה של הרומן מיטיבה לרקוד.

אשר לזמרים האחרים, כולם בעלי קולות מעולים. במסדר האיכות מתייצב בראש הגברים הזמר הרוסי הוותיק מיכאל קיט, בדמות הברון רוסטוב, אביה של נטשה, עם בס-בריטון נדיר. התפקיד שהועיד לו פרוקופייב אינו גדול. קיט מופיע בהפקה זו גם בחלק השני של האופרה, הפעם בדמות אחרת - אחד הקצינים שמשתתפים בהתייעצות ההיסטורית במטהו של קוטוזוב. בתפקיד הגברי הראשי, הנסיך אנדריי, לוהק זמר אמריקאי ושמו נתן גאן, יפה להלל, בעל בריטון קטיפתי ומשחק משכנע. הטנור האמריקאי רוברט ברובייקר בדמות פייר משחרר טנור צלול וחזק, בהיגוי רוסי סביר. דמויות חשובות נוספות הן אישים היסטוריים-אסטרטגיים: קוטוזוב ולמולו נפוליאון, שניהם זמרים רוסים אמינים.

קיצורים מתבקשים

ידוע כי "מלחמה ושלום" במתכונתה הראשונה (שלא בוצעה כלל בימי השלטון הסובייטי) היתה קצרה ביותר מחצי שעה מהמתכונת המלאה. הגרסה המורחבת נוצרה בשעתה, בסוף שנות ה-40, כתוצאה מדרישה של השלטונות להוסיף למערכה השנייה קטעים שישקפו ביתר שאת את הנחישות של העם להיאבק בפולשים. בגרסת הדי-וי-די שמדובר בה וגם במה שיישמע השבוע באילת חוזרים פחות או יותר לגרסה הראשונה.

גם בלי השוואה מדוקדקת, סביר להניח שהנוסח המקוצר מתנהל ביתר קלות, ובכלל - "מלחמה ושלום" של פרוקופייב - בהיותה ניסיון מאתגר לחבר אופרה אפית, ענקית, רצינית, שעניינה גם יחסי אנוש וגם היסטוריה, כמו אצל טולסטוי - אינה קליטה כמו האופרה הקומית "אירוסין במנזר", שאותה חיבר ממש לפניה. יש כאן כמה קטעים מוצלחים פחות, יחסית, למשל סצינת ההתייעצות של המצביא קוטוזוב עם קציניו על נטישת מוסקבה.

קטעים קלים, לוכדי אוזן ולב, הם המחולות במערכה הראשונה, מזורקה תחילה ואחריה הוואלס הנפלא המתוחכם, שמסמל - עד הסוף - את אהבתם של נטשה ואנדריי ואת היצירה כולה. גם במתכונת הקונצרטית שתועלה ביום חמישי השבוע בפסטיבל באילת, בניצוח גרגייב, תושמע הנוסחה הקצרה (קרוב ל-200 דקות).

האלבום של ההפקה הצרפתית מחזיק שני תקליטורי די-וי-די, הראשון ל"שלום" והשני ל"מלחמה", ובכל אחד מהם יש גם רצועת "בונוס" - שתי כתבות ארוכות המראות את ההכנות להעלאת האופרה, לרבות משפטים אחדים מפי המנצח המנוח ברתיני, בצרפתית ורוסית (הוא אומר שאצלו, לאחר שהוא טובל במוסיקה של "מלחמה ושלום", ושל פרוקופייב בכלל, היא ממשיכה להתנגן לו בראש במשך שעות).

בניגוד לשגרה של תוספות כאלה לאלבומי אופרה, רצועות הבונוס כאן הן תוספת מעשירה לצפייה באופרה עצמה. עצם העובדה ששומעים קטעים מסוימים בליווי פסנתר בלבד, במקום תזמורת, מאירה את המוסיקה מזווית מאלפת (ואין בכך כדי לכפור בתזמור הגאוני של פרוקופייב). ה"גיבורה" של הבונוס, כצפוי, היא הבמאית זמבלו, שמצטיירת כאמנית יעילה, פשוטת הליכות ועניינית - בעיקר לאחר שמתרשמים מרמת המוצר הסופי שהולידה.

האורך של קטעי הבונוס הוא יתרון. לצד נימה יח"צנית בלתי נמנעת, שוררת בהם תחושה של הצצה ממש, לא ערוכה, בפעילות מרתקת, חזרות והתייעצויות כפי שהיו, לא מעמדים מבוימים. בצוות נראית גם הבמאית הישראלית יוליה פבזנר, שעבדה אז כעוזרת לבמאית זמבלו ומאז פצחה בקריירה צולחת משל עצמה (בין השאר תביים בקרוב באופרה הישראלית את "ליידי מקבת ממחוז מצנסק"). פבזנר אומרת שאת איכותם של קטעי הבונוס בדי-וי-די של "מלחמה ושלום" הצרפתי יש לזקוף לכך שהמתועדת, זמבלו, ניהלה בעצם גם אותם.

מי ומי באילת

בכל האופרות שגרגייב העלה עד כה בפסטיבל "קלאסי בים האדום" שולבו בצוות הסולנים זמרים בעלי קולות פנומנליים מצוות בית האופרה מרינסקי בסנט פטרבורג. ודאי שזה מרכיב מכריע כאשר מדובר במתכונת קונצרטית (את רמתה של המקהלה אין צורך להזכיר).

פבזנר ציינה שמות אחדים, המוכרים לה, מקרב הסולנים שישירו השבוע את "מלחמה ושלום" באילת. לדבריה, זמר הטנור אלכסיי סטבליאנקו (בדמות פייר בזוחוב) היה לפחות עד לפני שבע שנים אמן יוצא מן הכלל, והוא בעלה של זמרת האלט המצוינת לריסה שבצ'נקו, שתשיר באילת את תפקיד "אחרוסימובה" (ידידה מבוגרת של נטשה רוסטוב ואביה). על הבאס גנאדי בזובנקוב, שישיר את "קוטוזוב", אומרת פבזנר שהוא פשוט "גדול מהחיים". את הבריטון אלכסיי מרקוב והסופרן אירנה מטייבה (אנדריי ונטשה) פבזנר אינה מכירה. לאור ניסיון העבר, לאחר עשור לקיומו של הפסטיבל, הגיוני לצפות שגרגייב ליהק אמנים לא רעים בכלל לשיר תפקידים מכריעים אלה. סיכום: ציפיות גבוהות.



אולגה גוריאקובה בתפקיד נטשה ונתן גאן בתפקיד אנדריי בהפקת ''מלחמה ושלום'' בפאריס, 2000



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו