בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גברת מג'ונדרת | הלא נחמדות הביאו את משה קצב אל כס הנאשמים

אחרי הרשעת קצב: מה הושג, מה עוד לא * ויקיליקס מעורר סערה גם בזירה הפמיניסטית * כמה שאלות לרבניות הכבודות * ואת מי מחפשים ב"אח הגדול"

תגובות

משהו השתנה.

אמנם, נשים עדיין מוטרדות ברחוב ובמקומות אחרים, מותקפות מינית, נאנסות, נסחרות. אבל אם עד עכשיו אשה שהוטרדה או הותקפה לא יכלה שלא לחשוב, שכאשר תתלונן יש ספק גדול אם יאמינו לה - עכשיו התמונה אחרת.

נכון, גם בעתיד במקרים של עבירות מין יהיו מי שלא יהססו להטיל דופי במתלוננות, לנסות להכפיש אותן. זה לא שהרעה החולה הזאת חלפה מן העולם. ובכל זאת, בהכרעת דין היסטורית קיבל בית המשפט את עדויותיהן של נשים שנפלו קורבן לעבריין מין סדרתי שהחזיק במשרה הרמה במדינה וקבע כי האיש הזה - שפרקליטיו ייחסו לתביעה במשפט ניסיון לציירו כ"כחול הזקן" - אנס אותן. אף שבעיות היסוד עוד רחוקות מאוד מפתרון - הרשעתו של משה קצב באונס בשבוע שעבר היא ללא ספק ציון דרך משמעותי במאבק החשוב כל כך הזה.

ועם כל הסיפוק על עשיית הצדק, אסור לשכוח: רק עשר שנים עברו מאז שנבחרי הציבור הישראלי בחרו לתפקיד נשיא המדינה אדם שהם ידעו כי הוא, לכל הפחות, מטריד נשים סדרתי. רבים מהם מנהלים את חיי המדינה גם כיום. הנה למשל סיפור, שגיבורו הוא אותו אריאל שרון שבשנת 2000 התקשר לעורך עיתון וביקש ממנו (ונענה) לגנוז כתבת תחקיר על קצב שהטריד את הפקידה שלו.

הסופרת רוני גלבפיש (שספרה "סיפור קטן ומלוכלך" עוסק בפרשה מורכבת של אונס) סיפרה לי בשבוע שעבר, ביום ההרשעה, כי בתחילת שנות ה-90, כשהיתה כתבת צעירה בעיתון המנוח "על המשמר", נפגשה עם שרון במזנון הכנסת. הם דיברו על ניסיונותיהם של פוליטיקאים לפנות אל הציבור הרוסי שעלה אז לארץ בהמוניו. שרון ציין באוזניה כמה שמות של חברי כנסת שפעילים בתחום הזה. בסוף הרשימה גם הזכיר את שמו של משה קצב, אך מיד הוסיף: אבל אליו אל תלכי. למה, שאלה העיתונאית הצעירה. תשמעי לי, אמר לה שרון, אל תלכי אליו.

ועוד צריך לזכור: "מועדון הבנים" - זה שלא מבין מה הן רוצות, ומה הן כל כך מתלוננות, ו"אז מה אם הוא הפיל אותה על הדשא" (במקרה של ד"ר אורלי אינס) - חי וקיים. גם אחרי ההרשעה של קצב. ויש אפילו נשים שהפנימו את הקודים שלו ותומכות בו.

יותר מזה: יש תנאים, שבהם גם מי שהורשע בעבירת מין עשוי להחזיק במשרה ציבורית רמה. חיים רמון הורשע בשנת 2007 במעשה מגונה וריצה עונש של עבודות שירות. אף על פי כן, כעבור זמן קצר מונה האיש המקושר הזה לשר בממשלת ישראל, מטעם מפלגת קדימה. כיום הוא מכהן כיו"ר מועצת סיעת קדימה.

נו, אבל חיים רמון זה מקרה אחר, יהיו מי שיאמרו. עזבי, רק פמיניסטיות קיצוניות חושבות שהוא באמת לא בסדר.

"פמיניסטיות קיצוניות" - לפעמים מכנים אותן בשמות מעודנים פחות - הן אלה, אתם יודעים, שעומדות עם השלטים בהפגנות מעוטות משתתפים, צועקות, אף פעם לא מוותרות. אין להן איזה בית לנקות? מה נגיד, הן לא נחמדות.

ביום הכרעת הדין של קצב אפשר היה לראות כמה מהן בשידורי הטלוויזיה, עומדות והשלטים בידיהן מחוץ לבית המשפט. אחר כך עברו כמובן השדרנים והמנחים לפרשנים המכובדים - שיעור ניכר מהם גברים - שהכבירו מלים על האירוע וחשיבותו וכו' וכו'. אבל הנשים האלה, פעילות פמיניסטיות, הן במידה רבה אלה שהביאו את קצב אל כס הנאשמים - כמובן לצד הנשים האמיצות שהעזו להתלונן על מעשיו בהן וספגו בשל כך במשך השנים אינספור השמצות והשפלות. הפעילות והארגונים הפמיניסטיים, ובהם מנהלת הקמפיינים של ארגוני הנשים דורית אברמוביץ', הובילו בשנים האחרונות מאבק להרחקת עברייני מין מהשלטון, שאחד משיאיו היה ההפגנה הגדולה בכיכר רבין בתל אביב ב-2007, שאירגנו מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית; הפגנה שגם נשים וגברים שלא מרבים להפגין כיתתו רגליהם אליה וגם הביאו אליה את בנותיהם ובניהם. לולא הפעילות העיקשת שלהן, ה"קיצונית", ה"לא נחמדה" - המהלך הזה כנראה לא היה קורה, וברגעים אלה קצב אולי היה תוקף אשה נוספת בלשכתו המפוארת הבנויה מכספי משלמת המסים.

ולא רק הוא: אחת ההשלכות החשובות עד-בלי-די של הכרעת הדין במשפטו היא שגברים כוחניים ושוביניסטים אולי יתחילו סוף סוף להבין, שהעולם השתנה. לא עוד.

העבודה שעושות נשות הארגונים הפמיניסטיים האלה - בשביל החברה הישראלית כולה, גם אם זו לא תמיד מעריכה אותה - לא הסתיימה. הדרך ארוכה מאוד.

ערה?

גם במקומות שהדרך הזאת כבר התקצרה קצת, הדברים לא פשוטים בכלל. בעצם הם אפילו מסובכים עוד יותר כשמבינים שאנס הוא לא רק בריון קופץ עלייך בלילה מהשיחים, ולחלופין נשיא מדינה שרץ אחרייך חצי עירום בלשכתו. שהדברים מורכבים יותר.

והם מורכבים במיוחד, פלונטר אמיתי, בסיפור של ג'וליאן אסאנג'. מייסד האתר ויקיליקס מטריף לא רק את ממשלות העולם, בסודות שהוא חושף, אלא גם את הזירה הפמיניסטית-פוליטית, שנסחפת באחרונה לוויכוח סוער בעניינו.

אסאנג', בן 39, יליד אוסטרליה, חשוד בשוודיה בתקיפה מינית ובאונס. על פי אחת משתי המתלוננות כלפיו, היא שכבה אתו בהסכמה, עם קונדום, ומאוחר יותר באותו לילה התעוררה משנתה וגילתה שהוא שוב מקיים אתה יחסי מין, ללא קונדום. על פי החוק במדינות שונות ובהן שוודיה, קיום יחסים בזמן שהאשה אינה מסוגלת לתת את הסכמתה - למשל כשהיא ישנה או מסוממת - הוא עבירת מין.

פרסום ההאשמות נגד אסאנג' הוליד שורה של האשמות-נגד והכפשות של המתלוננות (בהחלט נשמע מוכר). על אחת מהן אפילו נטען, שומו שמים, שהיא "פמיניסטית רדיקלית", וזה הובא כניסיון לקעקע את עדותה. היו גם פרסומים שקריים, כמו כאלה שטענו שהתלונה נגד אסאנג' מסתכמת בכך שלא הסכים להשתמש בקונדום.

יש גם כאלה - למשל במאי סרטי התעודה האמריקאי מייקל מור - שבכלל בטוחים שמדובר בעלילה המוטחת נגד אסאנג' בגלל גילוייו שמביכים ממשלות רבות עוצמה ובראשן ממשלת ארצות הברית. קנוניה. טיעוניהם נשמעים מוכרים, גם ממחוזותינו: נו, אז אולי הוא לא התנהג מי-יודע-מה שם במיטה עם ההיא, אבל זה איש יקר, הוא נלחם בממשלות קפיטליסטיות שמנהלות מלחמות מיותרות, הוא משלנו. עוד פעם באות כל מיני נשים עם ההאשמות שלהן ולא נותנות להתעסק בדברים החשובים באמת.

על פי הגישה הרווחת הזאת, יש סדר עדיפויות: אם מדובר בישראל, אז קודם כל נעשה שלום ואחר כך כבר נטפל בכל מיני דברים פנימיים כמו סקסיזם, אפליה כלפי מזרחים, אתיופים וכו'. אלה שמחזיקים בעמדה הזאת, המכונים גם אנשי השמאל הנאור, לא מבינים שהכל כרוך יחד: הגזענות נגד ערבים ואפליית נשים והגזענות נגד אתיופים ועוד שלל טובין - כולם קשורים זה בזה והם חלק ממארג של חברה אחת חולה מאוד.

ובחזרה לאסאנג': גם הסופרת הפמיניסטית נעמי וולף יצאה נגד ההאשמות נגדו. בטקסט סאטירי - מכתב המיועד לכאורה לאינטרפול - היא קראה לאסור מיד כל גבר חסר רגישות שמאוהב בעצמו, כפי שמצטייר אסאנג' בסיפור הזה, בעיניה.

אבל נשים רבות אחרות אינן מבינות איך אפשר לפקפק בכך שקיום יחסי מין עם אשה ישנה, שלא נתנה לכך את הסכמתה, הוא עבירת מין חמורה. רבות אף רואות בפרשה הזאת הזדמנות להרחבת הדיון בשאלות כמו מה היא הסכמה ליחסי מין, לבדיקה מחודשת של מוסכמות שהשתרשו כל כך עד שכבר לא בודקים אותן. בשוודיה עורר הסיפור דיון ציבורי נרחב על משמעותה של תקיפה מינית ועל אזורים אפורים בתחום זה, והוא מתקיים בקרב נשים וגברים, קורבנות ותוקפים.

אז מיהו ג'וליאן אסאנג'? סתם גבר דוחה - או אנס? תגובתו שלו על הפרשה לא מעוררת אהדה רבה מדי כלפיו, בלשון המעטה. "שוודיה היא סעודיה של הפמיניזם", אמר לאחרונה בראיון. "נפלתי לתוך קן צרעות של פמיניזם רדיקלי". ללא ספק דוגמה מלבבת לפרקטיקה המוכרת כל כך של תוקפן, על פי החשד, שנהפך צ'יק-צ'ק לקורבן, בתיבול מנה נאה של שנאת נשים קלאסית לגמרי.

את שואלת, הרעבעצן (לא) עונה

בשבוע שעבר יצאו נשות רבנים במכתב פומבי ובו הפצירו ביהודיות שלא לבוא במגע עם ערבים: "למענך, למען הדורות הבאים, אנו פונות אלייך בבקשה, בתחינה, בתפילה. אל תצאי עם גויים, אל תעבדי במקומות שיש שם גויים ואל תעשי שירות לאומי ביחד עם גויים... הם מבקשים את קרבתך, מנסים למצוא חן בעינייך ונותנים לך את כל תשומת הלב שבעולם... אלא שההתנהגות שלהם היא רק זמנית. ברגע שאת בידיים שלהם, בכפר שלהם, בשליטה שלהם, הכל הופך להיות שונה... הסבתות שלך לא חלמו ולא פיללו שמישהי מצאצאיהן תעשה מעשה שיוציא את הדורות הבאים במשפחתה מהעם היהודי".

בעקבות המכתב המרגש, הצטברו כמה וכמה שאלות של בנות ישראל כשרות:

רבנית יקרה,

אני סטודנטית, הכרתי סטודנט נחמד שגר בעיר שכנה. מצד אחד, הוא ערבי. מצד שני, אני זוכרת את סיפוריה של סבתי עליה השלום: היא גדלה במשפחה יהודית בבריסל. כשבאו הנאצים הסתירו אותם שכנים נוצרים, והיא התאהבה בבן שלהם, לימים סבי האהוב יאן. לאור ההיסטוריה המשפחתית שלי, מה את מייעצת לי לעשות?

*

לרבנית שלום,

סבי וסבתי גדלו בשלום ובשלווה בבגדד. סבתא שלי אומרת, שאינה מבינה את מקור הפער בין השכנות הטובה ששררה שם לבין מה שעולה מדברייך נגד קשרים עם ערבים. היא לא רוצה להעלות במחשבתה שמדובר בגזענות חלילה. מה דעתך?

*

רעבעצן נכבדה,

שמי ענת, לבת הזוג שלי קוראים איבתיסאם. רציתי לברר, האם דברייך תקפים רק לערבים או גם לערביות. חשוב לי לדעת אם אני בסדר מבחינתך.

האחות הזועמת

בימים האחרונים קיבלו שורה ארוכה של פעילות פמיניסטיות פנייה ממקור לא צפוי: מפיקי "האח הגדול" הזמינו אותן להיכנס לבית המדובר בעונה הבאה של התוכנית. הסיבה שרבות מהן קיבלו את הפנייה היא שבזו אחר זו הן סירבו. בינתיים לפחות. אליטיסטיות שכמותן.

הדעות, כנהוג, נחלקו: ישנן אלה הסבורות כי התוכנית, כחברותיה לז'אנר, היא עלבון לאינטליגנציה בפרט ולאנושות בכלל, וכי אם תשולב בה אשה פמיניסטית ("זועמת", כפי שהדבר הוגדר), המטרה תהיה לשים ללעג אותה ואת המאבק שהיא מייצגת, למען יגבר הרייטינג. מנגד יש כאלה שדעתן על איכות התוכנית דומה מאוד, אבל בו-בזמן הן מאמינות שהחשיפה העצומה שלה בקהל הרחב עשויה להועיל למטרה. יש המציגות כדוגמה את סתיו וקנין, שהופעתה בתוכנית נחשבת לכזו שהשפיעה על דעת הקהל בנוגע לטרנסג'נדרים.

כך או כך, בשתי הקבוצות יש צופות, אדוקות יותר או פחות, ב"אח הגדול".



איור: עידו אמין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו