בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מראה מעל הגשר: גרסה חדשה ל"הרמוניום" של ברטה ימפולסקי

הגרסה החדשה ל"הרמוניום", יצירתה של ברטה ימפולסקי, הרבה יותר מעודנת מזו המקורית. האם זה מעיד על שינוי דומה בגישתה של המנהלת האמנותית של הבלט הישראלי הידועה בתדמיתה הקשוחה?

תגובות

במשרדה המסודר למשעי, השוכן בקומה העליונה בביתה של להקת הבלט הישראלי, בצפון הישן של תל אביב, מתיישבת המנהלת האמנותית ברטה ימפולסקי בזקיפות בקצה המרוחק של השולחן המאורך. בישראל אנשים נוטים להיצמד יותר מדי זה לזה, היא מנמקת את המרחק מהמראיין. "אני אמנם לא יותר טובה מכולם", היא מסייגת, "אבל בכל זאת חייתי הרבה שנים בחו"ל, ומשהו אימצתי לעצמי".

בטרם תתמקד השיחה ב"הרמוניום", היצירה שהחליטה להעלות שוב כעת לאחר שגנזה אותה במשך תקופה ארוכה, היא מבקשת להקדים ולהבהיר את עמדתה בנוגע לשיחות על מחול: "כשאני שומעת את כל הכוריאוגרפים מסבירים את העבודות שלהם, אני קוראת לזה 'דמגוגיה של הריקוד'. אתה לפעמים שומע הסברים כל כך מפולפלים ומעניינים ואז אתה מגיע למופע וכלל לא מבין כיצד ההסבר מתקשר ליצירה. עדיף בכלל לא להסביר".

ימפולסקי העלתה את "הרמוניום" לראשונה ב-1988. לאחר מכן הציגה אותה שוב ב-1996, באותה המתכונת, אך לא היתה מרוצה מהתוצאה. לפני כמה חודשים נזכרה ביצירה הניאו-קלאסית והחליטה לשוב אליה, תוך שינוי הכוריאוגרפיה. הגרסה החדשה של היצירה תועלה מחר בתיאטרון בית לסין בתל אביב לצד שתי יצירות נוספות, "מנדלסון קונצ'רטו" (כוריאוגרפיה של ימפולסקי לקונצ'רטו מספר 2 לפסנתר ולתזמורת של פליקס מנדלסון) ו"סימפוניה ב-C" (כוריאוגרפיה של ג'ורג' בלנשין ליצירה של ג'ורג' ביזה).

אין כמו זוגיות

"הרמוניום" נולדה בהשראת ציור של סלבדור דאלי, "הגשר השבור והחלום", המתאר גשר קטוע בלב השממה שעליו ומסביבו ניצבות דמויות חצי שקופות. גשרים, אומרת ימפולסקי, מעוררים הרבה מאוד רגשות ותחושות: "כשרואים גשר חושבים לפעמים על זוגות נאהבים שחולפים על הגשר, הומלסים שישנים מתחתיו, התאבדויות. אבל אותי הכי משכה העובדה שהגשר חצוי".

הדמויות בציור עוצבו בידי דאלי בתנוחות שמימיות שמזכירות מחוות של בלט קלאסי. זה ממש נראה כאילו הוא גם כוריאוגרף או רקדן, אומרת ימפולסקי. בין הדמויות שהוצבו על הגשר מופיע גם זוג נאהבים מחובקים, דימוי שהוביל את ימפולסקי לתמה המרכזית בעלילת הריקוד, הזוגיות. "אני אוהבת מאוד ליצור עבודות על אהבה וזוגות", היא אומרת, ומדגישה שכל צורה של זוגיות מקובלת עליה. ב"ואלס מפיסטו" (יצירה שחיברה למוסיקה של ליסט פרנץ) תיארה זוגיות בין שני גברים.

חיבתה היתרה לנושא הזוגיות אינה מפתיעה, שכן זה יותר מ-50 שנה היא מטפחת את הזוגיות הפרטית שלה. "אני מאוד תלויה בהלל", היא אומרת בהקשר זה על בעלה, הלל מרקמן, שעמו ייסדה את הלהקה ב-1967. "אני לא יודעת איך אפשר בכלל לחיות בלי זוגיות. ושלא תחשוב שאנחנו דומים, אנחנו יום ולילה. ועם זה אנחנו מאוד משלימים אחד את השני.

"אחרי שראיתי את הציור של דאלי התחלתי לחפש מוסיקה", היא נזכרת, "וכאן נתקלתי בבעיה. לבסוף נתקלתי ב'הרמוניום' של ג'ון אדמס. אני אוהבת מאוד מוסיקה ווקלית ושירה". אדמס, מהבולטים שבמלחינים האמריקאים בדורנו ומאבות הסגנון המינימליסטי (לצד סטיב רייך ופיליפ גלאס), כתב את הסימפוניה המקהלתית בשנים 1980-1981. מבחינה ווקלית היצירה מבוססת על שלושה שירים, אחד של ג'ון דאן ("Negative Love") ושניים של אמילי דיקנסון ("Because I could not stop for death" ו"Wild Nights"). אורכה של היצירה כ-32 דקות וימפולסקי החליטה להשתמש בה בשלמותה. "לא העזתי לשנות בה דבר", היא אומרת.

געגועים למשכן

מאחורי התפאורה של היצירה עומד "סיפור מאוד מאוד עצוב" כדברי ימפולסקי. בזמנו, בסוף שנות ה-80, היא רצתה ליצור דגם מוגדל של הגשר הקטוע שמופיע בציור של דאלי. מעצב התפאורה משה שטרנפלד, ש"התעניין מאוד בפרויקט ואהב את הרעיון של הגשר", יצר בעבורה דגם כזה ואף החליט שלא לדרוש ממנה כל תשלום בעבורו.

שטרנפלד אמנם הספיק לראות חזרה קצרה בזמן התהליך, אך לאחר שהיצירה הושלמה, לא הצליחה ימפולסקי להשיגו בטלפון. היא התקשרה שוב ושוב והשאירה לו הודעות, אך ללא הועיל. לאחר זמן מה טילפנה שוב. "את כנראה היחידה בתל אביב שלא יודעת שמשה גוסס", נאמר לה אז. ביצירה המוגמרת לא זכה שטרנפלד לצפות, אך הגשר המקורי נשמר על ידי ימפולסקי במשך כל השנים, והוא גם זה שיוצג על הבמה במופע שיתקיים מחר.

הדמויות בבלט לבושות לבן, והיצירה כאילו מתרחשת על גבי העננים, במחוזות נשגבים. במרכז העלילה דמות של סהרורית פזורת שיער. במקור גילמה אותה הרקדנית הבריטית ונדי לקינג-שפירא (כיום מנהלת החזרות של הלהקה), ולצדה כיכב אז רקדן איטלקי שנראה, לדברי ימפולסקי, כמו גנגסטר. העלילה המקורית עוצבה בהתאם: הסהרורית ירדה מהגשר ופותתה בזדון על ידי הגבר האגרסיבי.

בגרסה החדשה, לעומת זאת, עודנה העלילה: מדובר בגבר שמגיע אל הגשר, נתקל באשה, מגלה בה עניין ומבקש את ידה. אף שתחילה נדמה שהשינוי נובע רק מהרכב הרקדנים האחר, בהמשך עולה התהייה שמא הוא מעיד על עידון כלשהו שהתחולל בגישתה של ימפולסקי עצמה ליצירה ולחיים. תהייה זו משמשת אותה להיאבק בתדמית הקשוחה שרכשה במשך השנים.

"אתה יודע מה?" היא אומרת, "יצרו עלי תדמית שגויה לחלוטין. אני אשה מאוד מקצועית ואני דורשת את מה שצריך לדרוש בעקבות האמנות שלנו. וזה מה שמפריע להרבה אנשים". קפדנותה המקצועית, היא טוענת, מתפרשת לעתים כנוקשות: "אני כלל לא נוקשה, אני מאוד רכה ומאוד רגישה. אף אחד הוא לא המלאך גבריאל, אני לא אומרת שאני מלאכית. אבל יש בי גם דברים טובים, והרבה. אני אוהבת, אני מאוד חמה, אני מאוד רגישה, אני אוהבת ילדים, אני אוהבת בעלי חיים ואני אוהבת את הטבע. וזה כואב לי שעשו ממני מפלצת".

למה מועלה המופע בתיאטרון בית לסין ולא באולם האופרה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, המתאים יותר? "רצינו מאוד להופיע במשכן", היא אומרת, "אך התאריכים שהם מציעים לא מתאימים לנו. אנחנו רוצים להופיע בתאריכים טובים, אנחנו לא רוצים להופיע לפני יום כיפור, אחרי ראש השנה ובפורים, ואמרו לנו שאין תאריכים נוספים. מגיע לנו להופיע במשכן".

בתגובה לטענות אלה מסרה שרון קלרפלד, מנהלת האירועים של האופרה הישראלית: "אנחנו מציעים לבלט הישראלי באופן קבוע מגוון תאריכים אופציונליים בהתאם לפניות האולם, האמור לשרת בראש ובראשונה את פעילות האופרה הישראלית והפקותיה. הבלט הישראלי עתיד להופיע על במת בית האופרה בחודש יוני הקרוב".

לדברי ימפולסקי, בתקופה האחרונה רשמה להקתה כמה הישגים: מופעי "מפצח האגוזים" שהועלו בחופשת חנוכה זכו להצלחה; מופע מיוחד של הלהקה בפסטיבל זלצבורג היוקרתי נקבע ליולי הקרוב; וסיבוב הופעות בכמה ערים באירופה תואם לסוף 2011. עם זאת, מצבה הכספי הרעוע של הלהקה עולה עד מהרה על הפרק.

"כל אחד במקומנו היה מזמן מרים את הידיים", היא אומרת, "אך אנחנו לא אנשים שמפסידים, אנחנו נמות אבל לא נרים את הידיים. במשך 38 שנה נזרקנו ממקום למקום, אך אנחנו יושבים כאן במקום שעבדנו קשה בשביל להגיע אליו (מבנה הלהקה, שהוקם ב-2005, א"ס), ואנחנו כל כך גאים ושמחים, ומגדלים דור של רקדני בלט. הקמנו את המקום הזה בבריאות שלנו, בדמנו, באמונה שלנו".

לדבריה, לא רק המשכורות של הרקדנים בלהקה נמוכות, אלא גם זו שלה עצמה: 9,300 שקלים ברוטו. "אני גם לא מקבלת שכר בעבור הכוריאוגרפיה", היא אומרת, "וכל כך הייתי צריכה עכשיו כוריאוגרף אורח, אבל אין לנו כסף. אנחנו עכשיו בתוכנית הבראה. השלב הבא יהיה שנישאר ללא בית, כי אנחנו ערבים ללהקה. אני לא בת שבע דה רוטשילד, רחוק מזה".



מתוך הרמוניום. בהשראת סלבדור דאלי


ברטה ימפולסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו