בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשל מחאת המשפחות: שר הפנים אלי ישי נאלץ לעזוב את האזכרה הממלכתית להרוגי השריפה

בתום נאום הנשיא, בעת שראש הממשלה עלה לדוכן הנואמים, קם מן הקהל בן זוגה של אהובה תומר ודרש ששר הפנים יעזוב את הטקס. גם לאחר שנתניהו דיבר, המשיכו המשפחות להטיח בו האשמות

תגובות

שר הפנים אלי ישי נאלץ הערב (רביעי) לעזוב את טקס האזכרה הממלכתי לנספי השריפה בכרמל, זאת לאחר שבני משפחותיהם של ההרוגים דרשו זאת והקימו מהומה. ישי קם ועזב בבושת פנים את האוהל בבית אורן שבו נערך הטקס.

המחאה החלה בעת שראש הממשלה בנימין נתניהו עלה לדוכן הנואמים, בתום נאומו של נשיא המדינה שמעון פרס. דני רוזן, בן זוגה של מפקדת משטרת חיפה סנ"צ אהובה תומר, שנהרגה באסון, קם ממקומו ופנה לנתניהו. הוא דרש כי ישי יעזוב את הטקס, ולא - איים שהוא עצמו ייצא. נתניהו אמר לו: "לבי איתך, אני מבין את הכאב". בעקבות רוזן קמו בני משפחות אחרים ודרשו את סילוקו של ישי. במשך דקות ארוכות, נתניהו לא יכול היה לפתוח את נאומו והוקף בידי מאבטחיו. לבסוף עלה לדוכן הרב הראשי שלמה עמאר ואמר כי ישי יוצא מן האוהל.

עמרם ביטון, אביו של צוער שב"ס רועי ביטון, שנהרג באסון, אמר: "הופענו כאן רק מפאת כבודם של הנשיא ונשיאת בית המשפט העליון, כל האשמה על ביבי וישי. הבן שלי נשרף ושר הפנים עושה סחר-מכר על חשבון הילדים שלנו, הוא מבקש שלא להקים ועדת חקירה. שיסתלק מפה".

עמרם ביטון, הערב בטקס. תצלום: ערוץ 2

גם לאחר נאומו של נתניהו, קמו בני משפחות רבים ממקומותיהם והוסיפו להטיח האשמות בנתניהו וחלקם עזבו במחאה את הטקס הממלכתי. אחד מבני המשפחות קרא: "כולם שקרנים, הם הרגו את הבנים שלנו". בת משפחה נוספת אמרה: "שלא יטייחו אותנו, אני מאוד כועסת על ראש הממשלה, שטייח את ועדת החקירה. מדינת חלם".

מירב ברמי, אלמנתו של צוער שב"ס ירון ברמי, אמרה לאחר שיצאה מטקס האזכרה כי "אנחנו הגענו בשביל לשמוע את האמת. ביבי לא רצה ועדת חקירה ממלכתית, הוא הסית את חברי הכנסת להצביע נגד ושילם להם שוחד. ירון מת בגלל פוליטיקה מסריחה, וכל חבר כנסת שומר על התחת שלו".

היא הוסיפה ואמרה כי "שלושה אנשים צריכים ללכת הבית: נציב שב"ס בני קניאק, שנתן את הפקודה, מפקד הקורס אמנון יהבי ששיקר לנו בפרצוף ואפילו לא הגיע לשבעה, וביבי נתניהו שטייח את ועדת החקירה".

אחרי הטקס, אמר דני רוזן על ישי כי "זה שיא הצביעות שאדם המשמש כשר בממשלת נתניהו יבוא לטקס". הוא התייחס לעובדה שהרב עמאר הוא שהודיע על עזיבתו של ישי ואמר: "מה שקורה במדינה לא מעניין אותו, רק מה שאמרו לו הרבנים הראשיים שלו. לא ייתכן כי שר כזה ישמש בתפקיד כזה, ושראש הממשלה יאפשר לו לשמש כשר בממשלה. נתתי לרה"מ אופציה שהשר יצא או שאני יצא, לא ניסיתי להפריע לו".

רוזן הוסיף ואמר כי "זה מהלך של התקוממות, ואני מקווה שאנשים יצטרפו. אני יכול להבטיח שאני לא אשקוט על השמרים, בטח כל עוד אלי ישי מכהן כשר".

לאחר הטקס אמר ישי כי "אובדנן של המשפחות השכולות כבד מנשוא. מתוך כאבם הם אומרים אשר על לבם. לבי עמם ושינוחמו מהשמיים". הרב הראשי יונה מצגר אמר: "הרב עמאר ואני יצאנו מאולם כדי לפייס את בני המשפחות הכואבים וגם כדי לתמוך בישי. לא ייתכן שבאירוע שבו באים לחבק, ילבינו פנים של שר בישראל".

"אין מרפא ואין מזור"

בנאומו, אמר נתניהו: "אין נחמה לצערכם. אני יודע את זה, אני מכיר את הכאב. אני יודע איזו מסכת יסורים אתם עוברים ואיזה חלל נפער בחייכם. אני יודע את הימים הארוכים והלילות הארוכים יותר. אני מכיר את הכאב אחרי שכולם עוזבים ואתם נשארים עם הכאב והזיכרון והגעגוע והסבל הנמשך מערב עד בוקר, ואין מרפא ואין מזור.

"אל מול חומת האש הבלתי נתפסת שנישאה ברוח חזקה הסתערו יקיריכם, יקירי העם כולו, בגבורה, בהקרבה כדי להציל חיים. מדינות רבות הושיטו לנו עזרה בשעתנו הקשה. בראש ובראשונה אנו עומדים משתהים מול גבורתם וקור רוחם של יקיריכם ואנו מביעים להם תודה בשל מדינת ישראל. אנו נפעמים מעוזם של לוחמי האש, השוטרים, הסוהרים, הנהג והנער. כולם נפלו במלחמה הקשה מול האש. כמו בקרב הם הסתערו לתופת ונפלו במערכה. הם לא השתהו הם פשוט השליכו חייהם מנגד כדי להציל אחרים. אנו עומדים פה סמוך למקום נפילתם ומבכים את האובדן.

"אנו מנחמים את כולם, את הילדים שנולדו ולא יכירו את אביהם. כל הנשים אמרו 'כולם היו כאן אבל העיקר איננו' ולכן האבל והעצב מהולים בתקווה של חיים חדשים. בכיר בשבס אמר - עין אחת צוחקת ועין אחת בוכיה".

"לא היינו מוכנים לנוכח האש"

קודם לכן, ספד נשיא המדינה ל-44 הנספים. "נאמר כבר 'האדם הוא עץ השדה', והפעם גורל העץ פגע בגורל האדם. בשעה שהלהבות טיפסו לגבהים לא יאומנו והרוח ליבתה את האש במהירות עצומה, היה לבנו, לבו של כל אחת ואחד בישראל, נתון אל עין הדליקה הגדולה, אל הלהבות השורפות והאוכלות, וחריקת השיניים שלנו והדמעות הזולגות מעינינו והתפילה לחילוצם מן התופת לא הועילו: ארבעים וארבע נפשות טהורות נפלו במערכה הכבדה נגד האש, ואנחנו, אנחנו, כל כך רצינו שזה יסתיים אחרת.

"האש שלא נחה לרגע, הפכה עשרות משפחות בתוכנו למשפחות שכולות, אבלות, כואבות, ששום מחווה ושום טקס זיכרון לא יחזיר לחיקם את האהובים להם ולנו, מכל. באותם רגעים, כאשר הכבאים עמדו מול חומת האש, והיום, בתום שלושים, ניצב עם מופתע, שלא היה מוכן לאסון כזה. וזו האמת, גם אם היא כואבת וצורבת: לא היינו מוכנים לנוכח האש הגדולה, לא שיערנו שכך יכול לקרות.

"וכך קרה שהלהבות חרכו בלבבות המשפחות ובביטחונו העצמי של העם. העם גם עקב אחרי המאמצים לגייס את עזרתם של עמים אחרים והוקיר זאת ועכשיו עוסקים בהפקת מלוא הלקחים. האש האכזרית הזו חשפה פנים עלומות של גיבורים אלמונים שלא ידענו על קיומם, בוודאי לא שיערנו את גבורתם. היא שרפה את צמרות העצים וחשפה את פסגת האנשים.

"האש אמנם הפתיעה את פני הכבאים, צוערי שירות בתי הסוהר וקציני המשטרה, אך אלה לא נסו ולא ברחו. רבים מהם השליכו נפשם אל מול הלהבות. כדי להציל חיים. כדי לחלץ חברים. הגבורה שלהם לא נפלה בעוצמתה מעוצמת האש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו