בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צדו החבוי של הגן הלאומי

אין נוף תמים, שלא מסתיר מאחוריו מאוויים ואינטרסים כלכליים, פוליטיים או לאומיים. הכנס השנתי בנושא גנים לאומיים היה מעניין בעיקר בזכות מה שלא נאמר בו

תגובות

האדם הוא תבנית נוף מולדתו, כתב המשורר והשאיר למציאות להשלים את חציה השני של השורה: הנוף הוא התבנית של האדם, החברה והמדינה (טשרניחוסקי היה כותב את זה יפה יותר), ואין נוף תמים שלא משוקעים בו מאוויים ושאיפות ואינטרסים כלכליים, לאומיים ופוליטיים. הנוף, ויהיה הפסטורלי ביותר, הוא שדה קרב שבו יש מנצחים ומפסידים, כמו בתלים ארכיאולוגיים המציגים את הסיפור השליט ומסלקים את ה"מיותר", הנסתר רב מאשר הנגלה ומה שרואים הוא לא מה שיש - זהו המסר המרכזי מהכנס השנתי השני בנושא "תכנון נוף גנים לאומיים - נוף וזהות" שהתקיים בסוף השבוע שעבר בטכניון בחיפה והיה מעניין ומאלף במה שהיה ולא היה בו.

הכנס הוא פרי שיתוף פעולה בין המסלול לאדריכלות נוף ורשות הטבע והגנים ועסק בסוגיות מרכזיות בדיון על המרחב הישראלי - תכנון, נוף, זהות, זיכרון, לאומיות, כל אחת ראויה לכנס משלה. במידה רבה השותפים לכנס עומדים בשני צדדים של המתרס. מצד אחד האקדמיה, שתפקידה לא רק להוציא לשוק אנשי מקצוע אלא גם להקנות להם כלים לביקורת ופרשנות. מהצד האחר, הרשות הרואה את עצמה כגוף ביצועי השקוע בעולם המעשה ואינו עוסק עוד בדילמות של יצירת זהות, דברי זאב מרגלית, מנהל אגף שימור ופיתוח ברשות. גנים לאומיים הוקמו בתוקף הנסיבות ללא השפעות פוליטיות או חזון אידיאולוגי, ורק בדיעבד, כדבריו, "הוצמדו להם פרשנויות שונות ומשונות".

הטענה לנייטרליות של גן לאומי אינה עומדת במבחן המציאות, לא רק בישראל שבה המרחב טעון במיוחד ועל אחת כמה וכמה הגן הלאומי. הכנס הוא במה - שלא נוצלה עד תום - להעמיד דברים על דיוקם ההיסטורי. גנים לאומיים צמחו במקביל לתנועות הלאומיות המודרניות בעולם המערבי, ובתוכן התנועה הציונית, ונהפכו לסמלי הלאום. בישראל הוקמו הגנים הלאומיים בתקופה שבה גיבשה מדינת ישראל את זהותה ושימשו ליצירת זיקה בינה לבין הנוף תוך העלמה שיטתית של עדויות לזיכרון היסטורי ערבי פלסטיני. הדברים ידועים ולא חדשים.

גנים לאומיים, יערות ואתרי נוף אחרים הם לא אחת שם אחר והסוואה למניעת בנייה ופיתוח ביישובים ערביים בתוך הקו הירוק ומעבר לו, בשטחי הכיבוש. דוגמה אקטואלית נפיצה היא הגן הלאומי סביב חומות ירושלים במזרח העיר שהרשות מעורבת בו באופן פעיל והוצג בכנס. יעדיו הפוליטיים והאידיאולוגיים של הגן לייהוד המרחב ברורים ואין דיבור מקצועני נייטרלי, או רומנטי פסטורלי, או מהתחום של איכות חיים ("מקום מפגש בלתי אמצעי בין האוכלוסיות השונות המתבוננות אל העיר העתיקה מזווית שונה", כך הוצג הגן בכנס) שיכול להסוות אותם.

החלטה אידאולוגית

הדיון בנוף וזהות במרחב הישראלי הוא רלוונטי בכל זמן נתון ואקטואלי מתמיד בימים אלה, על רקע פרויקט השיקום של אתרי המורשת הלאומית שעליו הכריזה הממשלה בתחילת השנה החולפת. רבים מהם באחריותה של רשות הטבע והגנים. מרבית האתרים ברשימה מנציחים או ממציאים מורשת תנ"כית, יהודית וציונית, אבל פוסחים על אלפי שנות היסטוריה של תרבויות ולאומים אחרים במרחב.

כך לדוגמה הגן הלאומי בקיסריה, שהוצג גם בכנס, הוא אתר ארכיאולוגי רב תרבותי שאינו יהודי מובהק, אבל ברשימת האתרים הממלכתית נקבע כי גם הוא יירתם "להמחיש לציבור את סיפורה של הקהילה היהודית בעיר לאורך התקופות". כפי שמתברר, כבר בתחילת החפירות באתר הוחלט - בהחלטה אידיאולוגית - להעלים שרידי התיישבות מוסלמית בוסנית מהתקופה העותמנית ולהעדיף תקופה אחרת ונרטיב אחר. כאמור, מה שרואים הוא לא מה שיש.

בשיתוף הפעולה עם הטכניון, הרשות רואה הזדמנות ל"מפגש של חיבור בין תיאוריה למציאות", כדבריו של מרגלית. אולי היא גם מזהה כאן הזדמנות לשיפור תדמיתה המתקשרת בנוסף לתכנון ולהפעלת גנים לאומיים גם לסיירת הירוקה הידועה לשמצה הפועלת בחסותה, ולפעילות המעוררת ביקורת במזרח ירושלים. יהיו אשר יהיו האינטרסים מצדו של המסלול לאדריכלות נוף בשיתוף הפעולה עם הרשות, הרי ראוי שינצל את הפלטפורמה כדי לפקוח את עיניה לפרשנויות, גם "שונות ומשונות", ולהכרה במשמעות של פעילותה התרבותית והפוליטית.

הצעדים בכנס למיצוי ההזדמנות היו מהוססים ובלתי ממוקדים. במיוחד מול הנוכחות, איך לומר זאת, הבוטחת בעצמה של אנשי הרשות. תלבושתם האחידה בצבעי ירוק חאקי שיוותה לה עוד יתר נוכחות וחזות צבאית.

לא היתה בכנס כל התייחסות לרשימת אתרי המורשת הטרייה הנוגעת ישירות לפעילותה של הרשות ולנושאי הכנס, ולא נשאלו בו גם שאלות על דמותם של הגנים הלאומיים במתח שבין תרבות, טבע, תיירות ומסחור. מהכנס נעדרו במפתיע או במפגיע דוברים מרכזיים בשיח האקדמי הביקורתי על המרחב הישראלי, שהיו יכולים להאיר פינות שהדיון לא הגיע אליהן. אלה סיבות מספיק טובות כדי לחכות להמשך המפעל המשותף בשנים הבאות.

לאמריקאים לא קוראים "Oak"

בשום מקום אין מחויבות אובססיבית לעצים ואין האנשה גורפת שלהם כמו בישראל

הכנס, שתוכניתו נקבעה לפני חודשים רבים, התקיים על רקע השריפה ביערות הכרמל, ונכלל בו סיור שלא יישכח בהדרכת אנשי הרשות בנופים החרוכים המהפנטים (שאת תיאורם מוטב להשאיר למשוררים), והרצאה של אורחת הכנס, פרופ' יעל זרובבל מאוניברסיטת רוטגרס בניו ג'רסי בארצות הברית, על עץ והיער כסמלים לאומיים באתוס ובאיקונוגרפיה הציונית בתקופת היישוב והיום. הרבה השתנה מאז אבל עצם העניין נשאר ללא שינוי. תרבויות רבות מקדשות עצים המשמשים כסמלי דת או לאום, אמרה זרובבל בשיחה אתה לקראת הכנס, אבל בשום מקום אין מחויבות אובססיבית לעצים ואין האנשה גורפת שלהם כמו בישראל, אז והיום.

את ט"ו בשבט כחג הנטיעות - מסורת חילונית ציונית חדשה יחסית - מכניסים כאן לילדים לראש כבר מגיל שלוש, אומרת זרובבל, ומאז הם שרים "בט"ו ט"ו ט"ו...". עצים הם שמות ישראליים נפוצים - אלון, אלה, אורן ועוד, בעוד שבארצות הברית למשל לאיש לא קוראים "Oak" (אלון) או "Pine" (אורן). עצים משולים כאן לבני אדם וכשרואים עץ נשרף, הכאב אינו רק סמלי אלא פיסי. עצים מקבלים מעמד של מרטירים המתים על קידוש השם, אומרת זרובבל ומציגה תצלום מצבה ליער בלפור שנפגע בשריפה במרד הערבי ב-1936 ועליה תפילת יזכור, "יזכור עם ישראל את מאות אלפי העצים שנשרפו...". השבוע ציינו "שלושים" לשריפה.

את השנים האחרונות מאפיין מתח בין הזיקה התרבותית ההיסטורית ליערות לבין תפישות סביבתיות, בין "אל תעקור נטוע" לבין חשיבה מחודשת על מדיניות הייעור על רקע אקולוגי ופוליטי, מציינת זרובבל. אירוע השריפה, כמו שקוראים לזה, הוא פסק זמן לחשיבה. מראשיתו היה הסכסוך הישראלי-פלסטיני גם מלחמת יערות. במאמר חלוצי שכתבה בשנות ה-90 התייחסה זרובבל לשריפת יערות כ"פרקטיקות נגדיות" בספרות העברית וערכה ניתוח השוואתי של שתי יצירות מכוננות שבמרכזן הצתת יער על ידי ערבים - "אנשי בראשית" של אליעזר שמאלי מ-1933 ו"מול היערות" של א"ב יהושע משנות ה-60. עם כל ההבדלים בין הספרים והתקופות, ומעבר לניתוח המעמיק של זרובבל, אפשר להגיע למסקנה העגומה שהשריפות הספרותיות הללו קיבעו בתודעה את דמות ה"ערבי" כמצית מטבע בריאתו ותרמו את חלקן לליבוי האש.



הגן הלאומי בקיסריה. כבר בתחילת החפירות באתר הוחלט להעלים שרידי התיישבות מוסלמית בוסנית


הכרמל השרוף. ''יזכור עם ישראל את מאות אלפי העצים שנשרפו...''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו