בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בניין אוניברסיטת חיפה - הדור הבא

החזון היה חדשני: קמפוס ענק של מגדל אחד במרומי הכרמל. האדריכל אוסקר נימאייר טען שזוהי אחת מפסגות יצירתו. אבל התוכנית השתבשה ואוניברסיטת חיפה צמחה ללא השגחתו. האם תהליך השיפוץ החדש בתכנונו של אסף לרמן יעשה קצת נחת לאדריכל בן ה-103?

תגובות

אוניברסיטת חיפה, כדרכן של יצירות אדריכליות מרשימות אחרות, החלה במחשבה אחת שהצליחה לתפוס רעיון חדשני ומבריק ברגע זריז אחד. במקרה הזה (כך לפחות מספרת האגדה) מדובר בסיגר שאותו החזיק האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר בידו בעת שנסע במכונית לחיפה. הוא סובב את הסיגר באופן אנכי, כיווץ את עיניו והציב אותו בעיני רוחו על גבי פסגת הכרמל. בדמיונו הוא ראה מגדל דקיק ומונומנטלי שכולל את כל מחלקות האוניברסיטה ויוצר איקון אקדמי ועירוני חדש. מגדל מגובש שיציע לסטודנטים ולמרצים חללי לימוד ושהייה מעוצבים ויצור חיבור לא שגרתי בין הבנוי לבין הנוף המרהיב שסביב.

נימאייר ביקר בישראל פעמיים באמצע שנות ה-60 והותיר חותמת אדירה על האדריכלות המקומית - במיוחד בזכות התעסקותו בפרויקטים בקנה מידה גדול, מגדלים, ובפיתוח מודל עתידני לעיר בנגב. הרעיון שעמד בבסיס התכנון של אוניברסיטת חיפה היה חדשני לא פחות. במקום קמפוס נרחב של מדשאות ובניינים מפוזרים, האדריכל הברזילאי הציע לצמצם את כל מתקני האוניברסיטה לכדי מגדל אחד ומבנה אופקי באורך 270 מטר שיוצב למרגלותיו. על גג הבניין הוא תיכנן להציב שורה של ביתנים מודרניסטיים, ספק פסלים ספק בניינים, שנועדו להכיל שימושים כמו תיאטרון ובית כנסת.

הגישה של נימאייר הקדימה את זמנה בעשורים רבים וביטאה את חשיבות הציפוף והדחיסות אל מול משאבי הקרקע ההולכים ונעלמים. אבל האוניברסיטה לא הושלמה על פי חזונו, ולבסוף תיכנן את הבניין האדריכל החיפאי שלמה גלעד. אחרי שני ביקוריו כאן, שבע הבטחות ומלא אכזבות, הוא החליט לנתק באחת את יחסיו עם לקוחותיו הישראלים מהמגזר העסקי ומהממשלה. אף לא אחת מתריסר הצעותיו מעולם לא נבנתה, וגם את אוניברסיטת חיפה, שהיתה אולי ההגשמה הקרובה ביותר של חלומותיו, הוא החליט למחוק מהרזומה.

ברבות הימים, האוניברסיטה התנערה גם היא מהרעיונות שלו. הביתנים הפיסוליים על הגג מעולם לא נבנו (למרות שגרמי המדרגות מובילים אליהם עד היום), אולם הספרייה הענק ששוכן במבנה האופקי הלך ונסתם במשרדים מאולתרים, ואילו הסטודנטים והמרצים נאלצו לראות הנוף המרהיב של הכרמל דרך חלונות בלבד - משום שלא היתה להם שום דרך לצאת החוצה. עם הזמן גם נוספה לצד המבנה המקורי שורה של פקולטות שחסמו את הנוף והזיקו לאופי הקומפקטי של הקמפוס. מהסיגר האגדתי של נימאייר נותר אולי בדל סיגריה.

מעריץ ביקורתי

המצב הזה היה הרקע לתחרות אדריכלים מוזמנת שקיימה האוניברסיטה ב-2001. האדריכל אסף לרמן, אז בוגר צעיר טרי של בית הספר של ה-AA בלונדון, הוזמן להשתתף תחת חסותו של המשרד של הוריו, רפי ועדנה לרמן. מבין חמישה משרדים בחרה האוניברסיטה בהצעתו וכעבור עשר שנים של חבלי לידה קשים נפתח בימים אלה השלב הראשון בפרויקט שתיכנן. התורמים העיקריים הם בני הזוג יונס וסוראיה נזריאן מלוס אנג'לס, שהיו מעורבים מקרוב בהליך התכנון. הגברת נזריאן גם תרמה פסל אבן בגובה שלושה מטרים שעליו עבדה במשך כמה שנים והוצב בכניסה לאוניברסיטה.

הפרויקט מתמקד בספריית האוניברסיטה שתופסת את רוב שטחו של המבנה האופקי. זו הספרייה האקדמית הגדולה מסוגה בארץ אבל היא סובלת מצפיפות מעיקה. בניגוד לרעיון המקורי של נימאייר, חלל הפנים הענק של המבנה (ברוחב 70 מטר ובאורך 230 מטר) מנותק לחלוטין מסביבתו ולמעשה כולא את המשתמשים ברצף של חללי פנים אינסופיים וללא אוורור טבעי. בנוסף, בשל אינספור שינויים שנעשו בבניין לאורך השנים, הכניסה הראשית "יובשה" והועברה לסמטה צרה ולא מזמינה למרגלות המגדל.

לרמן, שמגדיר את עצמו "כמעריץ ביקורתי" של המודרניזם של נימאייר, התבקש לספק פתרון ספציפי לספרייה, אבל על הדרך לקח על עצמו לפתור כמה מהבעיות התכנוניות המהותיות שפוגעות בתפקוד השוטף של האוניברסיטה. "לאנשים באוניברסיטה יש מערכת יחסים מורכבת עם הבניין, כאילו האדריכלות כפתה עליהם קיום בעולם שהוא לא לחלוטין מוצלח", הסביר בסיור שהתקיים עמו במקום.

"מאחר שהבניינים שנימאייר תיכנן על הגג מעולם לא נבנו, הסטודנטים והמרצים נאלצו לחיות בעולם פנימי לחלוטין - בלי אור יום, בלי אוויר. אתה נמצא במקום הכי יפה בארץ שמשקיף באופן נדיר על הים גם מצפון וגם מדרום, אבל אתה לא יכול ליהנות ממנו. זה ניגוד נוראי. אחת ממנהלות האגפים בספרייה אמרה לי פעם שעם כל הכבוד ל'מגדל הזקור', פשוט לא נעים לעבוד כאן".

בשונה מהאדריכלים האחרים בתחרות, שהציעו להוסיף בניין חדש במורד הצפוני, לרמן הציע לשמור על הצמצום של נימאייר ולחפור בניין בין הספרייה לבין כביש הכניסה הראשי, באזור שנותר כשארית בתכנון המקורי. הבניין שלו הוא תת-קרקעי לחלוטין ואינו נצפה כמעט משום מקום באוניברסיטה, למעט מהמגדל ומתוך הספרייה עצמה. הוא מורכב משלוש קומות, כל אחת באורך כולל של 120 מטר, ומאכלס חדרי משרדים, סדנאות, אוספים, חללי קריאה, אודיטוריום קטן וקפיטריה. מתחתיו נחפר חניון חדש שמשרת את העובדים ואת צוות התחזוקה.

לרמן ביקש להחדיר חלל חוץ חדש לתוך קרביה של האוניברסיטה ולהפוך את חצר השירות של מערכות המיזוג של הספרייה לפאטיו מעוצב. במבט על, הפאטיו נראה כמעין סדק אורכי בין הספרייה לבין הבניין החדש. הוא תוכנן כמקטע בשדרה עירונית (בשיתוף עם אדריכל הנוף אמיר בלום) וכולל צמחייה נמוכה ופינות ישיבה. מצד אחד פונה אליו החזית הסדרתית והמונומנטלית של נימאייר, ומהצד השני חזיתות הזכוכית של הבניין החדש שמאופיינות במעין קיפול גיאומטרי מתמשך. על זגוגיותיהן הודפסה דוגמה אבסטרקטית של עלים, במטרה לשמור על פרטיותם של משתמשי המשרדים.

בחלק הדרומי של הפאטיו הוקמה רחבה גדולה לטובת קפיטריה שתיפתח שם בקרוב. גרם מדרגות ספירלי מבטון שמהדהד את הקווים המקומרים והאירוטיים של המודרניזם של נימאייר, מחבר בינה לבין הקומות שמעל. לרמן בחר בחומרים אופנתיים כמו בטון חשוף, זכוכית ודק עץ, אבל הצליח לנער מהם את היאפיות של "הווילה הרמת-שרונית" שדבקה בהם בשנים האחרונות. במידה רבה זוהי אדריכלות למתקדמים; היא אינה יוצרת חללים קלים לעיכול או ידידותיים אלא דורשת מהמשתמשים אורך רוח. בקמפוס שבו רוב חללי החוץ הם מדשאות קטנות שנלכדו בין בניינים, הפאטיו החדש הוא תוספת מבורכת.

ליליפוט והגמדים

לרמן, בן 41, התמחה בשנים האחרונות בהתערבות בבניינים איקונים של המודרניזם הישראלי. החל בשיפוץ הנרחב של היכל נוקיה ביד אליהו (2007), דרך השיפוץ של קומות הכניסה של עיריית תל אביב (2008) וכלה בפרויקט השיפוץ הנרחב של מוזיאון ישראל (אדריכלים: אפרת קובלסקי וצבי אפרת בשיתוף ג'יימס קרפנטר), שם שימש כאדריכל הפקה עם שותפתו למשרד תמי יניב. פרויקטים קטנים יותר של התערבות בבניינים קיימים כוללים בין השאר את גלריה גלוקונדה בדרום תל אביב, שם הוא הסב מבנה תעשייתי לחלל תצוגה, כמעט מבלי לנגוע במצבו הקיים.

גם הבניין החדש באוניברסיטת חיפה הוא פרויקט קלאסי של התערבות ושל ניסיון להזריק תכנים חדשים לחללים שאיבדו את תוקפם. "האוניברסיטה היא אולי אובייקט מדהים בנוף אבל היא מעולם לא הצליחה ליצור מקום לצדה", אומר לרמן. "המכונה המודרניסטית הזאת, שהיתה פאר היצירה לפני כמה עשרות שנים כשלה ביכולת שלה להיקשר למקום, כשלה בניסיון לייצר יחסי פנים וחוץ נורמטיביים ולא העניקה למשתמשים תנאים מספקים. אתה מכיר את הדימוי הזה של גוליבר שוכב על הקרקע בליליפוט והגמדים תופרים אותו לאדמה? זה מה שאני ניסיתי לעשות, לתפור מחדש את הבניין לתוך הכרמל. אני חושב שההצלחה של הבניין שהוספתי היא שהוא לא נראה משום מקום".

האם בניין חפור באדמה לא נוגד את האגו האדריכלי הבסיסי?

"האגו לא נמדד בכמה אתה בולט או בכמה אתה נראה. האגו אצלי נמדד בכמה שהפרויקט מוצלח".

למרבה הצער, עבודות השיפוץ הנרחבות באוניברסיטה לא לוו בתיק תיעוד מסודר או ביועץ שימור. הנהלת המוסד אינה מכירה בנכס האדריכלי שבידיה, לא ברמה המעשית ולא ברמה התדמיתית, ולא חייבה את לרמן להתמודד עם דרישות שימור בסיסיות. הוא מצדו מעיד שהתכנון המחודש נעשה מול התוכניות של האדריכל שלמה גלעד ומול חומרים היסטוריים שאסף האדריכל צבי אלחייני כחלק ממחקר על ביקורי נימאייר בישראל (ראו מסגרת). "דאגנו לשמר את האלמנטים המקוריים של קירות המסך ושל החלל הפתוח, לשמר את העמודים הראשיים ואת הרמפה שעלתה אל המגדל", הוא עונה.

בשלב הבא של הפרויקט, שיסתיים בתוך כ-16 חודשים, ישופץ גם מבנה הספרייה המקורי תוך כדי ארגון מחודש של חללי הפנים - מדפי הספרים, פינות הלימוד ודלפקי ההשאלה. בימים אלה כבר החלה ההריסה של משרדים שהודבקו לאורך קירות המסך של הבניין במשך השנים. בעתיד, מתכנן לרמן, ייפתח מחדש המבט לכל 70 המטרים שלרוחבו של הבניין. במקביל תשופץ גם הכניסה המקורית והמרשימה לבניין ותחובר מחדש לחלל הספרייה. ספק אם נימאייר, שחוגג בימים אלה 103, יבוא לטקס הפתיחה. עם זאת ייתכן בהחלט כי השיפוץ המתבקש שעבר הבניין יחזיר משהו מהרעיון המקורי, והאדריכל הברזילאי יוכל לסכם לפחות פרויקט ישראלי נשכח אחד בהצלחה. *



מבנה הספרייה המחודש באוניברסיטת חיפה. ''אחת ממנהלות האגפים בספרייה אמרה לי פעם שעם כל הכבוד ל'מגדל הזקור', פשוט לא נעים לעבוד כאן''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו