בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו אצל האמן בלו סימיון פיינרו

מתוך דירה קטנה בחיפה המשמשת אותו ואת אשתו האדריכלית כסטודיו מנסה בלו סימיון פיינרו ליצור אמנות שגם תשרת את החברה

תגובות

מתוך דירת קרקע קטנה וצנועה נולדות עבודות רבות, החל מציורים, דרך פסלים המיועדים למרחב הציבורי, ועד פרויקטים קהילתיים. גם הביאנלה הראשונה לאמנות ים תיכונית שהתקיימה בחיפה נולדה כאן. האמן בלו סימיון פיינרו מכנה את הסטודיו שלו מטה מבצעים, שבו קורה הבלתי אפשרי.

הדירה שוכנת בבניין מגורים בשכונת נוה שאנן בחיפה. זוהי דירת קרקע עורפית הפונה לחצר הבניין שבה ניצבת אחת העבודות שיצר פיינרו, "שולחן קפה", מערך של שולחן ודרגשי ישיבה מאבן. במרכז השולחן יש חור להנחת גזייה לקפה. מול כל דרגש יש אזורים להנחת כוסות הקפה.

בדירה יש שני חדרים. האחד משמש מחסן והשני משנה את פניו ממשרד לסטודיו לפי הצורך. החדר אינו גדול במיוחד, אבל עם זאת עמוס מאוד - ארוניות ספרים מאולתרות שנדמה כי מדפיהן קורסים ממשקל הספרים, ערימות ארגזים, קלסרים. פיינרו חולק את הדירה כחלל עבודה עם אשתו אביטל, מעצבת ואדריכלית שעובדת על פרויקטים משלה. מדי פעם הם גם משתפים פעולה.

כעת מציג פיינרו בבית קופפרמן שבקיבוץ לוחמי הגטאות תערוכה שאצר יונה פישר. לכן בתקופה האחרונה הוא השתלט כמעט על כל המרחב המשותף. כמו כן הוא נאלץ לפנות לעצמו מרחב לעבודה גם במרפסת ובגינה. בני הזוג מתגוררים בדירה אחרת שהם מחזיקים באותו בניין, עם שלושת ילדיהם. על משה קופפרמן אומר פיינרו כי "הוא קודם כל אמן שאני מאוד אוהב ומעריך. הוא עסק בהפשטה, אך עם נגיעה מאוד אישית". פיינרו מסביר כי היה נסיון לייצר בתערוכה, הקרויה "אין - מעבר לריק", דו שיח ברמות שונות: שיח בין דורי, שיח סביב נושא הגלות וכן סביב ההפשטה ומנעד הצבעים.

אביטל מספרת כי החלוקה של החלל טבעית בשבילם, שכן הם מרגישים צוות, גם אם כל אחד עובד על פרויקט משלו. "אנחנו שותפים בחיי היום-יום ושותפים בחיים המקצועיים. האמת שאנחנו לא ממש רואים את הגבול בין השניים", היא אומרת. בתשובה לשאלה מדוע אין במקום חומרי עבודה משיב פיינרו, "אני מנסה לראות ולחשוב כמו אמן שמתאים למאה ה-21, זה לא אותו סטודיו כמו של אמן בן המאה ה-19. אין פה כן ציור, בדים או חימר וגבס. אני עובד לפי הצורך, מסיים ומקפל, ויש עבודות, כמו שולחן האבן בחוץ, שאיש מקצוע צריך לבצע בשבילי".

פיינרו, בן 51, הוא אמן רב תחומי מושגי שמרבה לעסוק בנושאים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, תוך כדי התייחסות למסורת יהודית ותרבות הומאנית. הוא נוהג להשתמש במלים, בשפה ובטקסט בעבודותיו. "עברית היא לא שפת האם שלי, אך האותיות העבריות תמיד היו יפות בעיניי", מסביר פיינרו, יליד רומניה. הוא עלה לישראל זמן קצר אחרי שחגג בר מצוה במולדתו. "לא ידעתי עברית ולמדתי את כל הטקסט בעל-פה", הוא נזכר. "קראתי דרשה בלי לדעת מה אני אומר. לכן היום אני משתמש בהיבט הצורני-אסתטי של האותיות, אך גם בחיבור ובמשמעות שלהן".

בפברואר שעבר הושקה הביאנלה הים-תיכונית לאמנות בחיפה שאותה אצר עם אשתו. הסטודיו הקטן שימש כמטה, "הליבה שדרכה ריכזנו את הכל", כדברי פיינרו. אל הביאנלה, שהוצגה במתחם הנמל בעיר התחתית בחיפה, הוזמנו אמנים רבים ממדינות ים-תיכוניות וממזרח אירופה. "הכל היה מאוד אישי", הוא מספר, "כל האמנים היו מגיעים לכאן כל בוקר להתעדכן, מכאן שלחנו את המיילים, צילצלנו והפקנו הצעות תקציב".

הביאנלה, כמו עבודות משותפות נוספות של השניים, נהגתה מתוך מחויבות גדולה למקום, לעיר חיפה ולקהילות ולאנשים המרכיבות אותה. כפי שהאמנים שהוזמנו התחייבו לקיים סדנאות בבתי ספר ומכללות בעיר, כך גם בלו סימיון ואביטל פיינרו עובדים בקשר עם הקהילה. פיינרו, אידיאליסט מהסוג שכמעט נעלם מהעולם, או לפחות מעולם האמנות, חוזר לאורך כל השיחה על האמרה כי "אסור לאמנות להסתגר בגלריות. חשוב להציע דברים חדשים, צריך לחשוב איך אנחנו מתדיינים עם החברה וכיצד ניתן להשפיע". אמנות, לטענתו, אמורה למלא בין השאר גם את צורכי החברה.

באחרונה הקים הזוג גלריה, או יותר נכון מרחב תצוגה, בתוך ספרייה באחד הכפרים הסמוכים. הם גייסו אמנים שיתרמו מזמנם בתקציב זעום. פרויקט אחר יזמו בבית החולים "בני ציון" (לשעבר רוטשילד) במחלקה להתפתחות הילד. "הילד שלנו עבר שם בדיקה, ואחד האנשים שעובדים בבית החולים אמר לנו שהמקום ממש לא מזמין לילדים ושאין להם את הכסף לשנות זאת", מספר פיינרו.

כמו כן הזוג מגיש הצעות למכרזים על פסלים או אנדרטאות במרחב הציבורי. גם עבודה מסוג זה נעשית בהתאם לעקרונות שהם מעוניינים לשמור עליהם. "צריך שהעבודות יתקבלו על ידי הסביבה ועל ידי האנשים שיחיו לצדה", אומר פיינרו. "זה מצער כשהאמנות מפריעה. למשל, פסלים רבים הם גדולים מדי או מופשטים מדי, ואין סיכוי שדברים כאלה יחזיקו מעמד לאורך זמן כי אנשים לא יודעים כיצד לתקשר עם זה". *

דרושה צורת ביטוי חדשה

מיקום: רחוב הגליל בחיפה

זמן: 15 שנים

גודל: 40 מ"ר המחולקים לשני חדרים

"הפעילות שלי כאמן מורכבת. אין לה צד אחד, אלא פנים רבות. יש אסטרטגיות שונות של פעילות. אני לא נגד להציג בגלריות, אך יש לגלריות מגבלות. הגלריה היא מקום מוגן לאמנות, היוצר סוג של נעימות ורצף, אך מצד שני יש סקרנות רבה לאמנות גם מחוץ לגלריה ולסטודיו. יש צורך לגלות במשותף צורה חדשה של ביטוי ושל ביקורת על החיים סביבנו. זו אחת המטרות שמלוות אותנו כעת ובכלל".



בלו סימיון פיינרו בסטודיו שלו. אידיאליסט מהסוג שנעלם מהעולם


''אונייה'', 2006



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו