בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"She's a Punk Rocker U.K", סרטה של זילה מינקס על נשים בסצינת הפאנק, חומק מקלישאות

מינקס יצרה סרט תיעודי על חלקן של הנשים בגל הראשון של סצינת הפאנק האנגלית, בלי למחזר סיפורים מפוקפקים, היא הרי היתה שם בעצמה

תגובות

נדמה היה כאילו מתבקש ליצור סרט תיעודי על תפקידן של הנשים בגל הראשון של הפאנק האנגלי, סצינה שעל פי כל העדים (כולל ג'ון ליידון שהתראיין כאן באוגוסט) היתה הפעם הראשונה בתולדות הרוק שבה נשים השתתפו כשוות בין שווים. אבל סרטה של זילה מינקס, "She's a Punk Rocker U.K", שהוקרן בפסטיבל הלונדוני לסרטי אנדרגראונד שהתקיים בחודש שעבר בלונדון ויצא עכשיו על די-וי-די, אינו מבליט דווקא את הייחוד והמובחנות של הקול הנשי בפאנק, אלא מלמד מה קורה, לטוב ולרע, כאשר סרט כזה נוצר על ידי מוסיקאי ולא על ידי איש אקדמיה או עיתונאי.

הסרט גם מזכיר למי ששכח כי הרגע שבו נוצר מגע בין הפאנק, כאליטה לונדונית סודית, לעולם האמיתי (דרך הופעתם ההיסטורית והשערורייתית של ה"סקס פיסטולז" בתוכנית האירוח של ביל גראנדי ב-1976) אולי הפך את הפאנק לווירוס התקוממות אוניברסלי, אבל סגר את המרחב החופשי שבו נע הגרעין המייסד. על רקע זה מובן מדוע מינקס מרגישה צורך להדגיש שהיא היתה פאנקיסטית "הרבה לפני ששמעה על 'הסקס פיסטולז'".

מינקס גדלה בבית פרולטרי באיסט אנד להורים פעילים במפלגת הלייבור, ואת ראיית העולם השוויונית ינקה לפיכך מילדות. רק בבית הספר הבינה שלא כל העולם שותף להשקפותיה. כשהיתה בת 15 הצטרפה לקומונה של להקת הפאנק הפמיניסטית "פויזן גירלס". הסולנית, ויי סאבוורסה, הקימה את הלהקה כשהיתה בת 40. הגיטריסט היה הבן שלה. בהופעה משותפת של "פויזן גירלס" ו"קראס", הרכב הפאנק הפוליטי החשוב ביותר שיצא מהסצינה הזאת, קראו חברי הלהקות לקהל לעלות על הבמה ולקחת פיקוד. מינקס הרימה את הכפפה, וכך נולדה להקתה, "ראבלה באלט", שגם בה ניגנו הבן של סאבוורסה ואחותו.

צבעוניות פלורוסנטית

התרומה המקורית של מינקס לסצינת הפאנק הפוליטי של שנות ה-80 המוקדמות היתה ההקפדה על צבעוניות פלורוסנטית, שחתרה תחת המדים השחורים של "קראס" וחקייניהם. זה לא כל כך עבד.

אחת הבעיות בסרט שלה היא שכמה מהדוברות לא ממש רהוטות, בלשון המעטה. אבל זהו העניין בדיוק: הסרט של מינקס דמוקרטי ושוויוני יותר מסרטים מקצועיים יותר של במאים שבחרו בקפידה דוברים בעלי כושר ביטוי עילאי, ושל עורכים מעודכנים היושבים באולפנים מצוידים היטב. מינקס הפיקה הכל בעצמה והושיבה את בן זוגה, סיד טרולאב, על עמדת העריכה.

בסרט שלה אפשר לראות את קרוליין קון, העיתונאית שקראה לפאנק בשמו, חולקת תובנות מרתקות, לצד "מאד מארי" המחזיקה בתואר המפוקפק "שומרת הראש של פולי סטיירן", שמלהגת כיצד בילי איידול העתיק ממנה את הפריזורה. אבל זו הפואנטה: הפאנק הגיע לאן שהגיע מפני שהכיל את שני הקצוות והלהיב גם אינטלקטואלים וגם שומרי ראש.

גאיי אדוורט, הבסיסטית של "אדוורטס", שמופיעה בסרט ולא מוכנה עד היום שיקראו לה "דבי הארי של לונדון", נקטה גישה דומה כשאצרה את התערוכה "מעבר לפאנק" בקיץ האחרון והציגה ציורים ואמנות פלסטית של מוסיקאי פאנק.

"הסרט והתערוכה ייצגו ביתר נאמנות וישירות את רוח הפאנק", היא אומרת, "כי מדובר בידע מיד ראשונה שלא עבר דרך ערוצי האנליזה של עיתונאים או מעריצים. בשנים האחרונות אפשר לראות כל כך הרבה מיחזור ופירוק לגורמים של הסצינה המקורית, עד שאי דיוקים מיד שלישית כבר מתקבלים ומצוטטים כאמת, ויש נטייה גדולה מדי לכיוון האינטלקטואלי".

מינקס מוסיפה כי "רוב הסרטים התיעודיים רק חוזרים על הסיפור הסנסציוני של ה'פיסטולז' וזורקים עוד כמה להקות תורניות. מאוד נדיר לראות יותר מלהקה אחת שיש בה אשה. היה לי חשוב גם לראיין נשים שהיו שם מההתחלה ותרמו למראה ולכיוון של הפאנק, אבל לא בהכרח ניגנו בלהקות הכי ידועות. יש כל כך הרבה נשים שהיו בלהקות, שחילקתי את הסרט שלי לשני חלקים. בקרוב ייצא החלק השני שמתמקד בנשים בפאנק האמריקאי". פולי סטיירן, סולנית להקת "אקס-ריי ספקס" שהתאחדה עכשיו, טוענת בסרט כי "המעורבות הישירה והמבט מרחוק, האלמנטים האינסטינקטיביים והאינטלקטואליים, התערבבו בגל הראשון של הפאנק יותר בטבעיות".

עניין חשוב נוסף הוא שאלת הביצה והתרנגולת: האם הבנות היו מרדניות ממילא ואז התאחדו תחת דגל הפאנק, או שהפאנק עורר משהו רדום בתוכן? "אני תמיד שנאתי את הפופ המיינסטרימי ואת כל הבגדים המשעממים ואף פעם לא התעניינתי בדברים 'של בנות'", אומרת אדוורט, "אם לא הרשו לי ללכת להופעה הייתי מתפלחת והולכת בכל זאת. הפאנק היה תופעה כוללנית, זה לא שינה מאיזה מין או גזע היית, אנשים תמכו זה בזה. הלהקות הראשונות היו מאוד שונות זו מזו וחלקו אנרגיה ומוטיבציה מסוימים. הפאנק הוא לא מה שהחדיר בי אומץ, אבל זה היה מה שחיפשתי לפני שידעתי שאני מחפשת משהו".

על פי סטיירן, "הפאנק היה זרז ודחף אנשים לעמדה מרדנית דרך הבגדים. ברמה הזאת אני תמיד הייתי מורדת. אני חושבת שהמוטיבציה היתה להיראות מפחידה ולא רק - או לאו דווקא - סקסית, ואני מניחה שזה נתן לנו תחושת כוח כנערות צעירות".

מינקס אומרת שאף ש"הפאנק שינה המון בחזית זכויות האשה, בשנים האחרונות השמרנות חוזרת ברמה של מה מקובל לנשים ללבוש ולהתנהג. התקשורת מטפטפת פורנו רך שצמוד למסר שהאשה אשמה אם היא נאנסת. אלימות נגד נשים וילדים היא משהו שבסך הכל מותר. מישהו סיפר לי שבתו בת העשר צפתה בסרט שלי והופתעה לגלות נשים כמונו. היא לא ידעה שפעם לנשים היה את המרחב והחופש הזה. מבחינתה זה משהו שקרה בעבר ואין לו קיום סביבה היום. בבית ספר לא מלמדים אותה על זה".

חוק שוויון ההזדמנויות עבר בבריטניה ב-1975, אבל באותו זמן, לנשים מרקע פרולטרי כמוכן לא היה מרחב שוויוני מחוץ לפאנק.

סטיירן: "גם נשים מרקע מבוסס מצאו מפלט בפאנק, כמעגל אמנותי שלא ייחס חשיבות להבדלי מעמדות. היום לא תראה עשירים מתערבבים עם 'צ'אבז' (הכינוי למקבילה הבריטית של ערסים - א"פ)".

מינקס: "אחת הדוברות בסרט היא נטי בייקר, בתו של מתופף 'קרים' ג'ינג'ר בייקר. היא גדלה כבת של סופרסטאר, אבל בחרה בפאנק והרגישה חלק מהסצינה. אחותה לדה היתה הגיטריסטית של 'ראבלה באלט' בשנות ה-80 והיום מנגנת עם אבא שלה. חשוב לציין שהפאנק נתן קול לנשים והקול הזה נפל על האוזניים הקשובות של הפאנקיסטים הגברים. הרי גם הם חיפשו ומצאו בפאנק משהו שחרג מעולם מוגבל של פאבים ומכות".

אתן מן הסתם מסכימות שיש אירוניה טרגית בכך שהאשה הראשונה בראשות הממשלה בבריטניה, מרגרט תאצ'ר, היתה אנטיתזה שמרנית לערכי הפאנק שאותם רמסה בכל הזדמנות.

אדוורט: "ברור שזה אירוני שדווקא היא היתה כזאת מפלצת ימנית, אבל אני אף פעם לא הבטתי על נשים אחרות כמקור השראה".

סטיירן: "הצבעתי לה כי היא היתה אשה. לא היתה לי מודעות פוליטית אז". *



למעלה ולמטה: מתוך הסרט ''She's a Punk Rocker U.K''.לא רק לאינטלקטואלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו