בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה הזמן לצאת לטיול ברמת הנגב

מפל מים סואן בלב המדבר, תצפיות על נשרים ועיר נבטית עתיקה. זה הזמן לצאת לטיול בדרום

תגובות
הבריכה של עין עקב
משה גלעד

המעיין התחתון של עין עקב ברמת הנגב הוא נוה מדבר קטן והפתעה גדולה ומרגשת לבאם אליו. הדבר האחרון שההולכים במדבר מצפים לראות בין הסלעים הלבנים הוא בריכה של מים צלולים, מוקפת צמחייה ירוקה, שמפל סואן נופל אליה מגובה עשרה מטרים. השילוב הזה מעניק להולכים את אחת השמחות הכי בסיסיות וקדומות שאפשר לחשוב עליהן - מים מפכים בלב המדבר.

כמעט דבר לא השתנה כאן במאות השנים האחרונות, וזה כשלעצמו מפתיע במקום שבו הפיתוח העודף וההיפראקטיבי ושאיבת כל טיפת מים הם חלק מדת המדינה. באורח די נדיר הרשויות השונות גילו איפוק או שכחה מבורכת, וכמעט שלא התערבו כאן בפלא הטבע הקטן הזה. שערות שולמית מכסות את המפל, ולצד הבריכה שעומקה כשמונה מטרים גדלים קנה, סוף, סמר ואשל. כמה מטיילים בבגדי ים ישבו בעיצומו של יום חורף נאה על גדת בריכת המעיין, והרתיחו על גזייה קומקום קטן של תה.

החורף קצר. המדבר, לעומתו, די גדול. חשוב לנצל את הימים האלה כדי לבקר בדרום הארץ - עכשיו זאת העונה הנכונה. כמה ממסלולי הטיול המדבריים היפים ביותר מתפתלים ברמת הנגב, לא רחוק משדה בוקר ומעבדת. מסלול הטיול שמוצע כאן יוצא ממדרשת בן גוריון, מלווה קטע מנחל עקב ומגיע עד העיר העתיקה עבדת. יש כמה אפשרויות ללכת בו. הוא יפה במיוחד ולא קשה, אבל הוא לא קצר. ההליכה נמשכת כשש שעות, ואם רוצים לעשות אותה בנחת כדאי להקדיש לה יום שלם. היא מתאימה לכולם, גם למשפחות עם ילדים, והחלק הבעייתי היחיד שבה הוא ההגעה לנקודת ההתחלה, בייחוד למי שאין לו רכב שמתאים לנסיעה בשטח. אפשר כמובן לפתור את זה בעזרת רכבי שטח שפועלים באזור, או בהליכה קצת יותר ארוכה, שיוצאת ממדרשת בן גוריון ומסתיימת בעתיקות עבדת.

תחושת התמודדות

אביתר נוריק, מדריך ותיק באזור רמת הנגב, חובב צפרות גדול ואיש שטח אמיתי כועס על כך שלא רבים כבר יוצאים לטיולי הליכה ארוכים. פעם, הוא מסביר במשך אחת העליות, כאשר אני מתנשף מאחוריו בכבדות, פעם, באו לכאן הרבה כיתות של תלמידים כחלק מטיולי בית ספר. הם צעדו במסלול הזה בהנאה גדולה. הלכו כמה שעות ולא התלוננו. יש לאורכו כמה קטעים קצת יותר אתגריים, שנותנים תחושה טובה של התמודדות, מפגש עם בעלי חיים ובעיקר נוף יפה. במשך השנים פחת מספר הכיתות שבאות לטיול שעיקרו הליכה.

"איך אפשר להכיר את הפינות היפות ביותר, אם חוששים מהליכה שנמשכת כמה שעות?", תוהה נוריק. רגע לאחר מכן הוא נעצר, מצביע על רכס מרוחק ואומר שיש שם זוג נשרים שהוא מכיר כבר הרבה זמן. לאחר מאמץ מסוים אני מבחין בשתי נקודות שחורות, שמרחפות גבוה מעל ההר. נוריק מדבר בהתלהבות על אורח חייהם של הנשרים האלה, וממשיך בהסבר מפורט על העיט הזהוב. כעבור כמה דקות הוא משתתק, מביט לעברי בהיסוס ומבקש שאעצור אותו כאשר יגדיש את הסאה, כי הוא עלול להיסחף ולדבר על ציפורים במשך שעות. בסוף היום אני אמנם לא זוכר הרבה מההסברים על הציפורים, אבל מצליח לזהות בגאווה עצומה כמה סלעיות שמקפצות על הסלעים.

עין עקב, בערבית עין אם כעב, שפירושו מעיין האבן הוא מעיין שכבה. אחד מסדרת מעיינות הנובעים לאורך גבולה הצפוני של רמת עבדת. נוריק מסביר ששכבות הגיר האופקיות של הסלע מונחות על שכבות החוואר הנטויות. הגיר מאפשר למי הגשמים לחלחל בעוד שהחוואר אטום. המים זורמים עליו בתוך האדמה עד לנביעת המעיין בקצה המצוק, במקום שבו אנחנו עומדים. נחל עקב זורם מדרום צפונה, ונשפך לנחל צין. כאשר מטפסים למרומי המצוק שמעל עין עקב תחתון ומתחילים לצעוד דרומה במעלה נחל עקב, נעלמת שפעת המים המרשימה שראינו רק כמה דקות קודם לכן. קטע זה, שאורכו כשלושה קילומטרים, מעין עקב תחתון לעין עקב העליון, צחיח בתחילתו לחלוטין.

כמה דקות לאחר שהתחלנו לצעוד בו הצביע נוריק על סלע סמוך, שבראשו ניצב יעל גדול עם קרניים מסועפות. כמה מאות מטרים במעלה נחל עקב אנחנו פונים לערוץ קטן שעולה דרומה. נוריק רוצה לראות מה מצבם של שני קנים גדולים של עיט זהוב, שהוא מכיר. הקנים אמנם נראים לי במצב מצוין, אבל נוריק קצת מאוכזב - הקנים עדיין נטושים וזה מדאיג אותו. העיט הזהוב, שפעם קראו לו עיט סלעים, נמצא בישראל בסכנת הכחדה. רק כחמישה זוגות נותרו בארץ.

אף שנראה היה שהוא מעדיף לשבת ולחכות לעיט הזהוב עוד כמה שעות, בסופו של הרהור ארוך הוא מתאושש ואומר שאין ברירה וצריך להמשיך. עין עקב עליון שונה מאוד מאחיו התחתון. לא רואים כאן כמעט מים, אך אפשר להתנחם בכך שאפיק הנחל מכוסה בצמחיית נחלים עבותה וירוקה של קנה, סמר ואשל. הקנים יוצרים סבך צפוף, שנע עם הרוח. ליד עין עקב העליון אפשר לראות את אבן הצור השחורה, שעל שמה נקרא המעיין בערבית. קטע ההליכה בין העין התחתון לעליון, הוא חלק מנתיב שביל ישראל.

בעין עקב העליון יש צומת שבילים. שביל ישראל מתפתל במעלה הנחל בעוד שהמסלול הכחול, שפונה לעבדת, מטפס בכמה מדרגות סלע, יוצא מן הערוץ במעלה תלול וממשיך למערב. במשך כקילומטר וחצי אנחנו עולים לחלקו הצפוני של רכס עקב. עכשיו, לאחר שצעדנו כבר יותר משלוש שעות, אפשר להבין את הסיפוק גדול, שאין דרך אחרת להכיר אותו, שטומנת בחובה ההליכה הארוכה.

אופטימיות קדומה

המשך המסלול חוצה כמה ערוצים של נחל דבשון. העניין העיקרי בקטע זה טמון בשרידים הרבים של חקלאות עתיקה שרואים משני צדי השביל. כבר לפני מאות שנים סידרו כאן טראסות חקלאיות, ובנו סכרים כדי לאגור את מעט המים שזורמים על צלע ההר. כ-100 מילימטר גשם בשנה יורדים באזור זה, והחקלאים שחיו ועבדו כאן בעבר לא ביזבזו שום טיפה. החריצות הזאת מעוררת הערכה. צריך להיות אופטימי כדי להקים סכר אבנים שחוסם ערוץ קטן ויבש לחלוטין. דרוש דמיון עשיר כדי להאמין שפעם או פעמיים בשנה ישטפו כמויות גדולות של מים את הערוץ היבש, ואם יודעים להיערך אליהם אפשר לאגור ולנצל אותם. לא הרבה מן החוכמה הזאת נותרה לנו היום, אבל הסכרים הקטנים שרדו, רבים מהם אפילו במצב טוב, בהתחשב בעובדה שרובם נבנו בתקופת הנבטים, לפני כ-1,500 שנה.

סיומו של מסלול ההליכה בעיר העתיקה עבדת, אתר שהוכרז ב-2005 כנכס תרבות עולמי של אונסק"ו. במאות ה-5 וה-6 שימשה עבדת מוקד מסחרי, תחנה חשובה על דרך הבשמים שחצתה את הנגב מפטרה לעזה. יש בה כנסיות מפוארות, בתי מגורים ותצפית נהדרת על הסביבה. בספטמבר 2009 השחיתו ונדליסטים כמה מן המוצגים החשובים והמרשימים ביותר באתר. גם במשך הביקור הנוכחי קשה להשתחרר מן ההרגשה הרעה שהאירוע הזה מטיל. מעשי הוונדליזם עדיין מרחפים מעל עבדת, מזכירים שאנו ממתינים עדיין להסבר אמיתי ולהסקת מסקנות איך, למה ובידי מי התרחשו מעשי ההשחתה. *

מראה מקום

נוסעים דרומה מבאר שבע בכביש 40. פונים שמאלה בצומת טללים וימינה בצומת חלוקים. חולפים על פני קיבוץ שדה בוקר ופונים שמאלה לכיוון מדרשת בן גוריון. אפשר להשאיר את מכונית בכניסה לשמורה לצד המדרשה. אפשר להיכנס בתשלום לשמורה ולהשאיר את המכונית במורד הדרך, לצד העלייה למעלה דבשון.

אם יש אפשרות להיכנס לשטח ברכב - 4x4 כדאי לנסוע עד חניון עין עקב, וממנו מובילה הליכה קצרה ומסומנת לעין עקב תחתון. משם הולכים לעין עקב עליון ולעבדת. אוך מסלול זה: כשמונה קילומטרים. אם מתחילים ללכת במעלה דבשון - צועדים עד עין עקב תחתון (שביל בסימון ירוק) ומשם ממשיכים. זה מסלול ארוך יותר (כ-13 ק"מ) שדורש יום שלם. סיורים ורכב שטח: www.adamsela.com

לינה: 23 חוות בודדים פועלות ברמת הנגב. יותר מעשר מציעות מקום לינה. ברבות מהן יש מסעדות, או אפשרות לקנות אוכל.

חוות נאות: גדי ולאה נחימוב הקימו, לפני שבע שנים, את חוות נאות לצד כביש 40. יש להם 300 עזים וארבע בקתות אירוח. הנוף נהדר, הגבינות שהם מייצרים טעימות להפליא, אבל קשה קצת להבין למה לינה בסוף שבוע בבקתה מדברית עולה 700 שקל ללילה. יש איזו בעיה כאשר במחיר זהה, 200 דולר ללילה, אפשר למצוא מלון טוב בפאריס או בלונדון. טל': 4218789-054

חוות כרמי עבדת: אייל וחנה יזרעאל הקימו את החווה והיקב לפני 12 שנים. יש להם שש יחידות אירוח. רוב היין שמייצרים ביקב, כ-5,000 בקבוקים בשנה, נמכר במקום. בסופי שבוע הם מעודדים הזמנת שני לילות תמורת כ-1,500 שקל. טל': 6535177-054

משאבים: כפר הנופש משאבים נמצא בקיבוץ משאבי שדה על כביש 40. בכפר יש 78 חדרי אירוח נוחים שמתאימים לזוגות ולמשפחות. המחיר ללילה בסוף שבוע: 550 שקלים. www.mashabim.co.il

אפשרות לינה נוספת, בסיסית יותר, יש בבית ספר שדה במדרשת בן גוריון בשדה בוקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו