בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקולנוע הרומני נכנס להילוך גבוה

כבר עשרות שנים לא ראתה אירופה פרץ כזה של יצירה קולנועית מרשימה, היוצא ממדינה אחת. בשנים האחרונות זה קורה, ברומניה דווקא. ב-2010 התופעה הזאת עוד התעצמה

תגובות

מה שקורה כיום ברומניה לא קרה כבר שנים רבות בשום מדינה באירופה. כדי להיזכר בתופעה דומה צריך לחזור למערב גרמניה באמצע שנות ה-60, אז החל לפעול דור חדש של במאים, שיצירתם כונתה "הקולנוע הגרמני החדש". עוד לפני כן, בסוף שנות ה-50, פרץ באנגליה גל הקולנוע הריאליסטי, ובצרפת - תופעת הגל החדש. אבל בעשורים האחרונים מדברים על הקולנוע המופק באירופה בנימה עגמומית. מובן שבתקופה הזאת נוצרו שם מספר לא מבוטל של סרטים מצוינים בידי במאים שונים באופיים ובסגנונם, אך ככלל התחושה היא שהקולנוע האירופי, הן במערב היבשת והן במזרחה, נתון במשבר.

והנה מגיע פרץ יצירה, שמזכיר לנו פרצי יצירה קולנועיים קודמים, ממקום שאני לפחות לא ציפיתי ממנו לכך - רומניה. התופעה לא נולדה ב-2010, ניצניה הופיעו כבר בתחילת העשור הראשון של המאה הנוכחית, אך יותר ויותר מתגלה הקולנוע הנוצר ברומניה כמכלול היצירה הקולנועית המעניין ביותר המופק כיום באירופה.

בשנה שנגמרה עתה הוקרנו בבתי הקולנוע בישראל שני סרטים רומניים המעידים על כך: "יום שלישי אחרי החגים" של ראדו מונטאן, אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם על הנושא הבנאלי לכאורה של בגידה בחיי הנישואים; ו"שם תואר משטרה" של קורנליו פורומבויו, שעדיין מוקרן כאן והוא אחד הסרטים הספורים של השנים האחרונות שמתקרב להיות יצירת מופת.

"יום שלישי אחרי החגים"

בשנים האחרונות זכינו לצפות בסרטים רומניים נוספים, אם בבתי הקולנוע ואם בפסטיבלי הקולנוע המקומיים. אלה כללו, בין השאר, את "מותו של מר לאזארקסקו", סרטו השני של הבמאי כריסטי פויו; "12:08 מזרחית לבוקרשט", סרטו הראשון של פורומבויו, שזיכה אותו בפסטיבל קאן בפרס "מצלמת הזהב"; "איך ביליתי את סוף העולם" של קאטאלין מיטולסקו; "קליפורניה חולמת" של כריסטיאן נמסקו, שנהרג בתאונת דרכים ב-2006, בן 27, וכמובן, "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" של כריסטיאן מונג'יו, שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ב-2007.

בשנה החולפת יוצג הקולנוע הרומני בפסטיבל הקולנוע של ברלין, שבו הוקרן סרטו של פלורין סרבאן "אם אני רוצה לשרוק, אז אשרוק" (וזכה בפרס חבר השופטים); וגם בפסטיבל קאן, שבו הוקרן "אורורה", סרטו החדש, הארוך והתובעני של כריסטי פויו.

רגע היסטורי מכריע

סרטים טובים מופקים כיום גם במדינות אחרות שהיו שייכות פעם לגוש הקומוניסטי, אך את תופעת הקולנוע הרומני העכשווי מייחדים שני גורמים מרכזיים. ראשית, גורם ההפתעה. כל מדינות הגוש הקומוניסטי הפיקו במשך שנות השלטון ההוא סרטים טובים שנוצרו בידי במאים חשובים: בפולין פעל אנדז'יי ויידה, בהונגריה מיקלוש יאנצ'ו, בצ'כסלובקיה, בתקופת האביב הקצרה של פראג, מילוש פורמן, איבן פאסר ויז'י מנזל - ואלה רק כמה דוגמאות לבמאים שיצרו סרטים בגרורותיה של ברית המועצות, לעתים בקשיים מרובים ותוך כדי מאבק תמידי עם השלטון.

כל המדינות חוץ מרומניה. קשה להיזכר אפילו בשמו של במאי רומני אחד שעשה סרט חשוב בכל שנות המשטר הקומוניסטי שם. והנה, דווקא ממדינה זו, שעברה הקולנועי כה חיוור, צומח דור של במאים, שכולם בני אותו הגיל בערך (המבוגר בבמאים שציינתי הוא פויו, שנולד ב-1967, והצעירים שבהם הם פורומבויו וסרבאן, שנולדו ב-1975); כלומר, כולם התבגרו או בגרו כאשר הגוש הקומוניסטי קרס.

מהבחינה הזאת, תופעת הקולנוע הרומני העכשווי מזכירה את הגל החדש הצרפתי, שמייסדיו בגרו אף הם ברגע היסטורי מכריע, סוף מלחמת העולם השנייה, ואז החלו בפעילותם הקולנועית, תחילה כמבקרי קולנוע ואחר כך כבמאים. לבמאי הגל החדש הרומני זה לקח יותר זמן מאשר לבמאי הגל החדש בצרפת, אך אין לשכוח שהקולנוענים הצעירים של צרפת פעלו בתוך תרבות קולנועית שוקקת, שעמה הם יכלו להתעמת, ואילו במאיה הצעירים של רומניה פועלים באדמה קולנועית שהיתה חרוכה, והיא עדיין כזאת מבחינות רבות.

בראיון ל"הארץ" סיפר בזמנו מונג'יו כי ברומניה כולה נותרו כיום 35 בתי קולנוע בלבד, שמקרינים בעיקר את הלהיטים האמריקאיים האחרונים. כדי שבני ארצו יצפו בסרטו שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, שהוא אחד מפרסי הקולנוע החשובים ביותר, נדד מונג'יו עצמו עם הסרט ברחבי רומניה והקרין אותו. אחרת כמעט שלא היה לו סיכוי להיחשף במולדתו.

מתוך מצוקת ההפקה וההפצה ששוררת עדיין ברומניה, וגם מהמצוקה שקדמה לה (באותו ראיון סיפר מונג'יו שעד לקריסת המשטר הקומוניסטי כמעט לא הוקרנו סרטים מהמערב ברומניה, כך שהשכלתו הקולנועית החלה ברובה אחרי נפילת הגוש הקומוניסטי), צמח החזון שמאחד בין במאיה העכשוויים של רומניה. ומהבחינה הזאת, תופעת הקולנוע הרומני העכשווי מזכירה את התופעה הקולנועית שקדמה לגל החדש הצרפתי ואף השפיעה עליה, והיא תופעת הקולנוע הניאו-ריאליסטי שצמח באיטליה אחרי מלחמת העולם

השנייה. גם שם עיצבו התנאים המעשיים ששררו באיטליה אחרי המלחמה את האסתטיקה שאיפיינה את הסרטים שהופקו בה בשנים שאחרי המלחמה.

"שם תואר משטרה"

חזון היא מלה שאנו משתמשים בה כיום רק לעתים רחוקות בהקשר קולנועי, אבל בסרטים הרומניים העכשוויים ניכר חזון, והוא זה שהופך אותם למפעימים כל כך. כמו בקולנוע האיטלקי שאחרי מלחמת העולם השנייה, זהו חזון הקשור ביכולתה הריאליסטית של אמנות הקולנוע. קולנוע הנולד מתוך מצוקה סביר שיפנה בכיוון הזה; אך זהו ריאליזם שמודע לכל התמורות המעשיות והתיאורטיות שחלו בקולנוע מאז הניאו-ריאליזם האיטלקי, מאז הגל החדש הצרפתי ומאז כל המהפכות הנוספות שחלו בקולנוע בעשורים האחרונים. הוא נברא על בסיס המורשת הקולנועית שהוא משתייך אליה וגם בצלם התמורות שחלו בה ובקולנוע בכלל.

זה מה שהופך את הקולנוע הרומני לאירוע המרכזי של תקופתנו הקולנועית. כבר כמעט שאיננו רגילים לכך שבכל שנה אנו צופים בסרט אחד או שניים בעלי חשיבות וערך שמגיעים מאותה מדינה. הקולנוע הרומני מבקש להצית מחדש את ההתלהבות הקשורה בתופעה הזאת, שהיתה פעם לחם חוקו של הקולנוע, והתעוררותה מחדש מסמנת ניצוץ של תקווה במציאות קולנועית שכה זקוקה לה.



''שם תואר משטרה''. כמעט יצירת מופת


''יום שלישי אחרי החגים''. אחד הסרטים הכי טובים על בגידה בחיי נישואים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו