בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמא פוסט-פולנייה

מה בעצם אומרות האמהות כשהן מדברות בינן לבין עצמן?

תגובות

דינמיקה בין הורים תמיד מפליאה אותי. מצד אחד אנחנו כבר גדולים, עצמאיים ולא חייבים כלום לאף אחד מההורים האחרים. מצד שני אנחנו תקועים יחד בקבוצה, עם ישות-על (הצאצא) שמניעה ומכוונת את תנועת האינטרסים בינינו.

אבל לא על זה רציתי לדבר. כבר מזמן שמתי לב שהדינמיקה הזאת היא רק קומה אחרת באותו מבנה חברתי של הילדים בכיתה. הקטנים קוראים לזה "מי הכי מקובל". כשזה בין ההורים, לפעמים קוראים לזה פוליטיקה, אבל כולם יודעים שזה אותו דבר (זה נמשך הלאה כמובן: מי הכי מקובל במשרד? מי הכי מקובל בממשלה?) אז אנחנו צריכים להסתדר. שמים אותנו באוטובוס לטיול של הורה-פלוס-ילד-נא-לא-להביא-אחים ונוצרת דינמיקה של תיכון מינוס. האמא הכי מגניבה, האבא הכי מעורב, האמא עם העבודה הכי שווה, האמא שמתלבשת הכי טוב, האבא הכי סבבה, האמא של הוועד, ההורים עם הזוגיות הכי טובה, האמא שאף אחד לא רוצה להסתבך אתה ועוד ועוד טיפולוגיה לא מסובכת (החד-הורית, החד-מינית. יש הכל. מה אנחנו, חשוכים?! האמת שכן). פתאום, באוטובוס, אפשר לראות שאנחנו העתק מוגדל של יחסי הכוחות בכיתה. הקליקות, הצחוקים, סדר הישיבה, ההתנהלות בטיול. מזל שלא הלכנו מכות מי יישב בספסל האחורי.

אבל גם לא על זה רציתי לדבר. לא מזמן שמתי לב שאף על פי שאני מרבה לשוחח עם אמהות ולספר ולשמוע, ואף על פי שאנחנו מרכלות על הילדים שלנו כמעט בלי בושה (קצת בושה תמיד נשארת שם, למרבה הצער והכלימה) - אנחנו בעצם לא מדברות על כלום: "לאיזה חוג אתם הולכים? מתי היא הולכת לישון? רוצה שהוא יבוא אלי? אין בעיה שתישן פה, בשמחה, את יודעת שהיא בת בית. כמה הוא קיבל בתנ"ך? לקחת בסוף לאבחון? גם שלך לא אוכל כלום?" בעצם, רב הנסתר והרוב לא מדובר.

אפשרות אחת היא שמציירים ורוד-ורוד: "תגידי, הבת שלך התקשרה מהטיול? כי שלי לא עונה מאז הבוקר. מה, היא לא התקשרה בכלל מאז שהם יצאו אתמול בבוקר?! (פאוזה). טוב (שתיקה). לא, כי שלי התקשרה כבר אתמול והבוקר, אבל בשעה האחרונה לא דיברנו, אז חשבתי שאולי את שמעת מהן משהו".

מנגד יש כאלה שמחשש עינא בישא, משחירים משחור: "הוא לא מספר לי כלום. באמת. זה משהו נורא. את מוכרחה לספר את מה שאת שומעת מהבת שלך. אחרת לא אדע".

הכי פשוט לייחס את זה לעדה אשכנזית שמתחילה באות פ', אבל נדמה לי שיש שם עוד משהו. הרי אף אחד לא אומר: "תראי, איקס, שמתי לב שהבת שלך מאוד מקובלת. הבת שלי קצת חברה שלה, אבל היתה רוצה יותר. אולי את יכולה לעזור לקרב ביניהן?" או: "הבן שלך לא יכול לבוא אלינו, הוא בריון והייתי מעדיפה שהם ייפגשו כמה שפחות".

אבל לא על זה רציתי לדבר. האמת היא שבכלל לא רציתי לדבר. רציתי לשמוע. רציתי לשמוע איך זה אצלכם, כדי לדעת אם אצלי הכל בסדר. וה-אמת היא שאצלי לא כל כך גרוע, אלא הרבה יותר, או הרבה פחות. אני לא באמת עומדת לגלות לכם. אני רק אספר משהו קטן, בתחפושת של גילוי מרעיש, כדי לשמוע את הסיפור הגדול שלכם, כדי שאצליח להרכיב את הפאזל של עצמי - וחוזר חלילה. הבנתם? בעצם אני לא אספר כלום. כלום. היתה אי הבנה. תעברו לסיפור אחר.



איור: יזהר שקדי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו