בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המתבגרים החדשים: מחניים, כדורסל והטרדה מינית

תחילת גיל ההתבגרות תמיד היתה זירת קרב בין בנים לבנות, אבל כיום מספרות נערות על אווירה בוטה במיוחד, הגובלת בהטרדה מינית. השילוב של מסרים מיניים במדיה, של הלחץ החברתי להיות "גבר גבר" ושל הפנמת המבט הגברי בידי נערות - הוא פצצה מתקתקת

תגובות

זמן רב עמדה לפני המראה בבוקר. פיזרה את השיער, הכניסה את הגופייה למכנסיים, התהלכה בחדר ובחנה את עצמה בביקורתיות. החזה בולט מדי? המכנסיים הדוקים מספיק? והשיער, האם הוא מסתיר את פצעי הבגרות שצצו בן לילה? לאחר שהחליפה כמה וכמה מערכות לבוש, וחזרה על הטקס מול המראה, פלטה הנערה אנחה, כאומרת "קשה להיות בת 15", ויצאה בטריקת דלת מהבית. הידיעה שבשירותי הבנות בחטיבת הביניים שבה היא לומדת יש מראה רחבה למדי ואור ניאון זורח מעליה - הרגיעה אותה. וממילא, הירהרה, גם חברותיה הטובות יתייצבו שם לצדה. הן מתורגלות בכך, במיוחד לאחרונה. בהפסקה הן חומקות לשירותים להערכת מצב. בוחנות זו את זו במבט שמתעכב על כל פרט בגוף. מתרגלות הליכה, ישיבה, איך מתכופפים, מבלי שהתנועות או התנוחות שלהן לא יגררו חלילה מטח של הערות מחוצפות מהבנים.

ואולם, למרות התגוננותן, דומה כי הטרדות הן מנת חלקן של בנות אלה. שיחה עם נערות בחטיבות ביניים העלתה שהתייחסות פוגענית לבנות היא תופעה מוכרת. כך למשל הן מדווחות שהערות נבזיות מצד בנים, הנוגעות למיניותן או לחלקי הגוף ובמיוחד לחזה שלהן, הן עניין יום-יומי. כן שכיחים כינויים ותיאורים המתייחסים לממדי הגוף שלהן. "שטוחה" (במילעיל) לאחת, ורמיזות מפורשות על סוג החזייה ומידתה ("פוש-אפ" למשל) לאחרת. מאליהם צצים גם תארים נצחיים שמאז ומעולם הוצמדו לבנות שמיניותן היתה בולטת יותר, כמו "זונה" או "שרמוטה". אך דומה כי כיום השימוש בכינויים אלה גבר פי כמה. וכתמיד, גם בנות נוהגות להשמיע אותם בשילוב של בוז וצדקנות כלפי בנות אחרות. "כשאת מתכופפת, את מסתכנת בכך שמישהו יגיד 'מה את זונה? רואים לך הכל'", אומרת למשל נערה ממרכז הארץ. איך הבנות מגיבות לכך? הן פשוט מצחקקות, משיבה הנערה.

"כוסיות" הוא הביטוי הרווח ביותר. "בדרך כלל חושבים שזה מחמיא ושמדובר במלה אחרת לסקסית", היא מוסיפה. נערה אחרת סיפרה על תנועות בגוון פורנוגרפי שעושים הבנים בכיתתה, למבוכתה הרבה. "הכי גרוע זה שגם בנים חמודים וטובים מרגישים צורך להתייחס ככה לבנות ולדבר ככה, כי אחרת הם ייחשבו לחנונים", היא אומרת.

אווירה חסרת גבולות מתארת גם נערה נוספת. לדבריה, הבנים בכיתתה צובטים לבנות בישבן בדרך קבע ומתעניינים במידת החזייה. "בהתחלה זה היה מביך, ועכשיו לא ממש", היא אומרת. אבל בכל מקרה אין היא רואה בהתנהגות הזאת מחמאה או הלצה. פשוט התרגלה. האם התלוננה על כך? לא. אבל פעם אחת היא וחברותיה אזרו עוז והחליטו להחזיר לבנים באותה מטבע. "הבנים הבינו שדיברנו עליהם בקודים", היא מספרת. "דירגנו אותם לפי חתיך, מכוער, חופר. הם התעצבנו והתחילו לדרג אותנו במספרים, כש-1 זה 'הייתי עושה אותה' ו-2 'לא הייתי עושה אותה'. אז הסתכלתי לאחד מהם על המכנסיים ושאלתי את חברות שלי: 'יש לו 5 או 4?'"

הנערה מוסיפה שהצקות שונות על בסיס מיני מגיעות גם מכיוון הבנות, שנוגעות זו לזו בחזה. "ככה בצחוק", כדבריה.

כמו בתוכניות הריאליטי

משפט קצב ופרשת ניצב בר-לב ואורלי אינס העלו באחרונה למודעות את נושא ההטרדה והתקיפה המינית והזכות של נשים על גופן, אולם דיון זה פסח על הנערות. "השיח הפמיניסטי מתמקד על פי רוב במקומות עבודה או במה שמתרחש ברחוב ולא מדברים מספיק על מה שקורה בין בני הנוער", אומרת לילי בן עמי, מורה ומחנכת בבית הספר התיכון זיו בירושלים, המלמדת תוכנית בנושא מגדר. "כשדיברתי עם התלמידים על הסכנות ברחוב, לא היה לי מושג שהם עצמם היו כבר חשופים להטרדות מיניות בהפסקה".

גזרת היחסים המהוססים בין המינים מתחממת איפוא בחטיבות הביניים, עד כדי פריצת גבולות ממש, וכל זה קורה מתחת לרדאר של המחנכים בהפסקות. הפרופ' סילביה פוגל-ביז'אווי, ראש המחלקה ללימודי משפחה במכללה למנהל, אמנם מסכימה שהמציאות הזאת בעייתית, אך סבורה שהמושג הטרדה מינית אינו מתאים בהקשר של בני הנוער. שכן, לדבריה, מושג זה טומן בחובו ניצול של יחסי סמכות, וכשמשתמשים בו בהקשר אחר למעשה משטיחים אותו ומרוקנים אותו מהמשמעות החברתית והמשפטית שלו. ואולם, אין ספק, אומרת ביז'אווי, שהמציאות הזאת מעידה על תהליך של סוציאליזציה להטרדה מינית, וזו לבדה צריכה לאותת אותות אזהרה. "יש כאן פרקטיקות שעשויות להוביל להטרדה מינית, כי נערים תופשים את המציאות הזאת של ביזוי חברותיהן ללימודים כמובן מאליו, וגם הבנות מפנימות שזה חלק מהנשיות שלהן לקבל את העלבונות הללו".

ביז'אווי תולה את המציאות הטעונה שמתארות הנערות במדיה רוויית המסרים המיניים: "כמו המבוגרים, גם ילדים לומדים כללי התנהגות ומחקים את אופן הדיבור וההתייחסות בתוכניות ריאליטי כמו 'האח הגדול' ואחרות. הם לומדים גם מהשירים, מהמלים והקליפים הבוטים, מהפרסומות הסקסיסטיות והגזעניות". בישראל, מוסיפה ביז'אווי, ילדים ונוער מקדישים הרבה יותר זמן לצפייה בטלוויזיה מאשר במדינות מפותחות אחרות ולכן הם חשופים יותר למסרים הבעייתיים.

מחקר מעניין שנעשה באחרונה בארצות הברית בהקשר זה ניתח את 25 התוכניות הנצפות ביותר על ידי בני 12-17. התברר בו כי הסצינות המיניות שבהן משחקות נערות רבות יותר מאשר אלה שבהן משחקות שחקניות בוגרות. מגמה זו, של תכנים מיניים בתוכניות המיועדות לנוער (שאפשר לשייך אליה את סרטי הערפדים למיניהם, הנוטפים מיניות במסווה של ארוטיקה תמימה), היא חדשה יחסית, והיא מיתרגמת בקרב הבנים ליחס מבזה לנערות, ובקרב הבנות - להפנמת היותן אובייקט המיני.

בנות המפנימות את המבט הגברי נוטות לרצות אותו, אומרת ד"ר נלי שטיין, מטפלת משפחתית ומנחת קבוצות בתחום מיניות האדם. והמבט הזה מפחיד ומבלבל במיוחד כשמדובר בנערות צעירות. "ככל שהבנות מחזיקות באג'נדה מגדרית מסורתית יותר, הן ירצו יותר להיות אובייקט מיני ולרצות את הגבר, ופחות יביעו כעס על המבט והיחס הגבריים כלפיהן", אומרת שטיין. "לעומת זאת, בנות אחרות מתייחסות לכך באמביוולנטיות. הן רוצות מבט מעריץ, אבל עדיין לא רוצות לממש את המיניות שלהן".

על שיתוף הפעולה של מקצת הבנות עם המבט הגברי אומרת שטיין כי "אנחנו הבנות השופטות הגדולות של עצמנו. בנות החוות זעזוע וגם קנאה מתרגמות זאת לתחרות וזו בתורה נהפכת לצדקנות".

מועדון האכזריות

אשר לתהליך המתרחש אצל הבנים מסבירה שטיין כי בתחילת גיל ההתבגרות שלטת תפישה צרה והגמונית של גבריות והנערים הצעירים קשובים להנחיות החברתיות של "להיות גבר גבר". "ככל שאנחנו צעירים יותר, אנחנו נוקשים יותר בתפישות המגדריות שלנו", היא אומרת. "בגיל הנעורים הבנים 'צריכים' להיות חברים ב'מועדון האכזריות' ולקחת חלק בטקסים שבהן משפילים בנות. לפעמים אתה מתנכר לעצמך, גם אם יש קול קטן שאומר ש'זה לא בסדר'. אתה הרי כל הזמן צריך להוכיח שאתה במועדון. לכן נערות לא פעם מתבלבלות. הן אומרות 'כשהוא אתי הוא כזה בסדר. למה בהפסקה הוא כזה איום'".

שטיין, כמו ביז'אווי, סבורה שבבתיהם של הנערות והנערים הגבולות פרוצים ממש ואין מספיק הסברה רלוונטית ולא שיפוטית. לדבריה, המבוגרים לא מבינים איפה הילדים נמצאים כיום ואיך הם מתנהלים, ולכן דרושה פעולת התערבות בבתי הספר, שעשויה למתן את ההתנהגויות הבעייתיות כלפי הנערות. "כל האווירה המינית יתר על המידה גורמת להעצמת הפחד מהגוף המשתנה", היא אומרת, "ולכן שיחות יכולות להרגיע. אם עושים אותן נכון. מטרתן להזכיר שמיניות היא בסך הכל משהו חיובי, ולא שלילי, אלא שלפעמים טועים בגיל צעיר ולוקחים את זה לכיוונים לא נכונים".

הסדנאות ששטיין מעבירה בנושא מתחילות בנפרד, כדי ליצור "מרחק ושקט לבנות", כדבריה. זהו תהליך העצמה פמיניסטי שבמהלכו הבנות שומעות על הלגיטימיות של מיניות. מסבירים להן כי "מיניות לא מה שאת עושה אלא מה שאת", כדברי שטיין. "מיניות היא חלק מאתנו, אלא שהחברה צובעת אותה בצבעים של בושה ופחד".

ובינתיים, בקבוצה שלהם, הבנים מתחילים עם הדאחקות הרגילות, אבל "אחרי כמה שיחות, שבהן מדברים על הזהות הגברית ועל מה זה להיות בן במונחים שמתרחקים מהנחיות מגדריות או נושאים ונותנים עמן - נבנה ממד עמוק יותר של הבנה", אומרת שטיין. "ההבנה היא שיש מתח בין הלחץ החברתי לקול הפנימי, קול המצפון. והפתרון לכך הוא זיהוי הקול הזה, כי אם תשתיק אותו, אתה יכול למצוא את עצמך באונס קבוצתי. ואחרי ככלות הכל, אם אתה מתנהג אליה כמו לזבל, מה זה אומר עליך?"

להרוג בקליק

התאבדותו של נער תוך כדי צ'ט עם חבריו ברשת, בשבוע שעבר, הפנתה זרקור ליקום המקביל של בני הנוער המתנהל כמו המערב הפרוע, מחוץ לתחום שליטתם של הורים ומורים. ככל הנראה, הנער סבל מהצקות שנמשכו גם בתכתובת באינטרנט. גם בתחום ההטרדה המינית האינטרנט הוא זירה נוספת להשפלות, חמורה אולי אף יותר, כי שם הרסן מותר לחלוטין. כך, למשל, בעמוד הפייסבוק של בית ספר תיכון מרכזי בירושלים מוזמנים ילדים לקבוצה שכותרתה "מותק אם היית כוסית הייתי מזיין אותך", שיש לה כבר רשימת חברים מרשימה באורכה מקרב התלמידים. הם "עשו לייק" לקבוצת שנאה נגד נערה המוזכרת בשמה בצירוף התואר "עם הציצים הגדולים".

ד"ר נלי שטיין מספרת על מקרים שהתרחשו בבתי הספר שבהם היא מעבירה סדנאות: למשל, בנים שביקשו מחברתן להצטלם בעירום, אתם או בלעדיהם, והפיצו את הצילומים. "הם היו חברים ואף על פי שהוא הבטיח שזה פרטי, ברגע שהם נפרדו הוא ביטל את ההבטחה. זה הופך אותו ל'גבר גבר' בעיני חבריו", היא אומרת. "בגיל הצעיר יש נאיביות, שאפשר לנצלה בקלות. והמדיום החדש הזה יוצר היררכיה של עמדות כוח. אם בעבר היו סוקלים נשים בכיכר העיר על המיניות שלהן, היום באינטרנט אפשר לבייש ו'להרוג' מישהו מבחינה חברתית ומינית".

אולי עכשיו, לאחר התאבדות הנער, אפשר להוריד את המרכאות מעל המלה להרוג. "יש הכחשה גמורה מצד המבוגרים לעניין ההטרדות בקרב בני הנוער ברשת ומחוצה לה", ממשיכה שטיין. "זה מדהים עד כמה הם עלולים להיות מנותקים ולא רלוונטיים כשזה נוגע לתכתובות באינטרנט. פשוט אין מבוגר אחראי. ההורים מתעלמים, והגורמים החינוכיים וכאלה שאמונים על בריאות הנפש שוברים את הראש איך להתמודד".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו