בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"The Petting Zoo" - ספר הפרוזה היחיד שכתב ג'ים קרול רואה אור בארה"ב

אלן גינזברג ראה בו משורר מעולה ופטי סמית גרמה לו להקים להקת רוק אבל ג'ים קרול נודע בעיקר בשל האוטוביוגרפיה "יומן נעורים". ספר חדש מעזבונו מאפשר הצצה לנפש אמן המנסה להצית שוב את ניצוץ ההשראה

תגובות

בשנת 1994, אחרי התאבדותו של קורט קוביין, סולן להקת "נירוונה", הוזמן המשורר והסופר ג'ים קרול לאם-טי-וי כדי לספוד לו. קרול קרא את שירו "שמונה פרגמנטים לקורט קוביין", המתחיל במשפט "גאונות אינה דבר נדיב". הוא כמובן כיוון זאת לסופו הטראגי של קוביין, אבל ללא ספק חש כך גם כלפי גורלו שלו עצמו. כך אפשר ללמוד מ"The Petting Zoo", ספר הפרוזה היחיד שכתב קרול ומתפרסם כעת בארצות הברית, שנה לאחר מותו.

במרכז הספר ניצבת דמותו של בילי וולפרם, צייר בן 38. אחרי שהוא צופה בתערוכה של ציורי ולסקז, הוא נתקף יראה גדולה והערצה וסובל מהתמוטטות נפשית. באחת הסצינות בספר הוא יושב באוטובוס, והזר שלצדו מתפאר בפניו בכך שהוא סופר. "כמה אנשים איכזבת?" שואל אותו בילי. הזר משיב: "שמונה. שמונה אנשים הייתי אומר", ובילי אומר: "אני איכזבתי אלפים".

בילי הוא אמנם דמות פיקטיבית, אבל קווי הדמיון בין הדמות לבין קרול עצמו ברורים למדי. שניהם אירים קתוליים, ושניהם נחלו הצלחה בזירת האמנות של ניו יורק. לקרול זה קרה אחרי שפירסם ב-1978 את הספר "The Basketball Diaries", אוטוביוגרפיה המציגה את סיפור התבגרותו כנער בעל כישרון לכדורסל המתמכר להרואין. הספר זכה להצלחה גדולה וקרול נעשה חבר מהמניין בקבוצת האמנים שסבבה סביב אנדי וורהול.

הוא התגורר במשך זמן מה עם פטי סמית ופירסם קובצי שירה (הראשון שבהם פורסם כשהיה בן 18), שזכו לביקורות טובות, ואלבומים של ספוקן וורד. אלן גיזנברג וג'ק קרואק ראו בו כוח פואטי חדש. "פגשתי אותו ב-1970, והוא כבר היה ידוע כמשורר הטוב ביותר של דורו", אמרה עליו סמית לאחר מותו. "היצירות שלו היו מתוחכמות ואלגנטיות. הוא ידע ליצור יופי".

המראה החיצוני של קרול והכישרון שלו לדרמה הפכו אותו מהר מאוד למעין כוכב רוקנרול. "כשהייתי בן תשע הבנתי שהעניין הוא לא רק לעשות את מה שאתה עושה באופן נפלא, אלא גם להיראות נפלא בזמן שאתה עושה זאת", אמר בסוף שנות ה-60 למשורר טד בריגן.

כשסמית הזמינה אותו פעם אחת לקרוא שירה בליווי הלהקה שלה, קרול התלהב והקים להקה משלו, "The Jim Carroll Band". המוסיקה שלהם מצאה חן בעיני קית ריצ'ארדס מהרולינג סטונס ובזכותו הוחתמו על חוזה לשלושה אלבומים. האלבום הראשון, "Catholic Boy", זכה להצלחה ובעיני רבים הוא נחשב לתקליט הפאנק האמיתי האחרון. הלהיט מתוכו "People Who Died" אף שולב בפסקול הסרט "אי-טי". האלבומים האחרים של הלהקה כבר לא זכו להכרה ולהצלחה דומות. ב-1995 עובד "The Basketball Diaries" לקולנוע, ובתפקיד הראשי שיחק ליאונרדו דיקפריו (בישראל הסרט נקרא "יומן נעורים").

הקריירה של קרול היתה מגוונת ומיוחדת, אבל אולי מפני שתלו בו ציפיות גדולות כל כך, גם הוא, כמו הדמות בספר, חש שאיכזב אנשים רבים. במשך 20 שנה הוא עבד על "The Petting Zoo", אבל לא הצליח להביא אותו לידי סיום לפני מותו בספטמבר 2009, והוא בן 60. בביקורות נכתב על הספר כי זוהי פרוזה של משוררים: מלאה תשוקה, נוגה, על סף האוטוביוגרפיה.

קרול משלב בספר אנקדוטות היסטוריות ומיתולוגיות. הוא מצטט את הפילוסוף עמנואל סוודנבורג, את לוקיוס אפוליאוס ודנטה. מבקרים אחדים טענו כי הספר מפוזר, וכי קרול נסחף אחרי כל אסוציאציה שעלתה בדעתו. אחרים טענו כי בעבר הכתיבה של קרול היתה שוטפת ופראית ואילו בספר הזה היא משוכתבת מדי, מודעת לעצמה. כך או כך, כולם הסכימו כי הספר מאפשר הצצה נדירה לנפשו של אמן מסקרן המנסה להשיב לעצמו את ניצוץ ההשראה שאבד לו.



ג'ים קרול, 1980. חש שאיכזב אלפים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו