איך הופכים בית ספר לירוק?

צוות היגוי משותף למשרד להגנת הסביבה, למשרד החינוך ולחברה להגנת הטבע, פיתח תהליך הסמכה לבית ספר ירוק כדי לעודד את בתיה"ס לקבל עצמם את המחויבות

רחל טלשיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רחל טלשיר

אין ויכוח על העובדה שבתי ספר ירוקים תורמים לתלמידים לא פחות מלכדור הארץ ובנוסף לכך יש להם השפעה אדירה על ההורים בפרט ועל המבוגרים בכלל. ועדיין, מפני שהתחום הזה נמצא במעבר בין הלכי רוח והשקפות עולם, כאשר שואלים מה בדיוק הופך בית ספר לירוק מתקבלות כמה תשובות, תלוי בשואל, בנשאל וגם בהקשר.

התשובה הראשונה והפשוטה שמתייחסת לתכנים היא שבישראל פיתח צוות היגוי משותף למשרד להגנת הסביבה, למשרד החינוך ולחברה להגנת הטבע, תהליך הסמכה לבית ספר ירוק במטרה לבנות מהלך חינוכי שיעודד בתי ספר לקבל עליהם מחויבות לחנך את תלמידיהם על פי עקרונות של פיתוח בר קיימא. בתהליך ההסמכה ניתן דגש לתוכניות המשלבות לימודי איכות סביבה יחד עם הנעת תהליך שבו בית הספר עצמו מתנהל באופן מקיים, מנצל את משאביו תוך חיסכון והתייעלות ותורם לשינוי במודעות הקהילה ובהתנהגותה. פרטים מלאים על ההסמכה ניתן למצוא בקישור הבא: http://tinyurl.com/2utbxg7.

כדי להיהפך לבית ספר ירוק נדרשת תוכנית פעולה שמתייחסת לשלושה תחומים עיקריים: לימודים עיוניים שכוללים את נושאי איכות הסביבה; שימוש מושכל במשאבים תוך צמצום השימוש במשאב אחד לפחות (מים, חשמל, נייר) ו/או איסוף פסולת למיחזור של לפחות שלושה חומרים (בקבוקים לפי חוק הפיקדון, נייר, סוללות, מכלי משקה גדולים, פסולת אורגנית, טיונרים, פסולת אלקטרונית); מעורבות קהילתית שכוללת פרויקט של עשייה מתמשכת למען הקהילה במטרה להגביר מודעות לנושאי איכות הסביבה ולהביא לשינוי התנהגותי (לדוגמה: מיחזור, הסברה בנושאים סביבתיים שונים - איסוף צואת כלבים, הפחתת שימוש בשקיות ניילון, טיפוח מתמשך של אזורים מוזנחים תוך גיוס תושבי האזור והרשות המקומית).

בית ספר "ירוק מתמיד" הוא בית ספר שעמד בכל הקריטריונים במשך שנתיים לפחות, הפחית את הצריכה בכל המשאבים שהוגדרו והרחיב את הפעילות לכלל שכבות בית הספר. כלומר, החינוך הסביבתי בבית הספר מתמשך ונהפך לחלק חשוב בשיח הבית-ספרי והקהילתי.

התשובה השנייה, המתגרה, אפילו מתחכמת, מתייחסת לתשתיות וגורסת שכדי שבית ספר יתהדר בהיותו ירוק מבחינת התכנים, ראוי שלפני הכל ייבדק אם הוא ממוקם בבניין שמתחשב בסביבה.

הדוגמה המתבקשת היא סכנת האסבסט. לאחרונה התפרסם באמצעי התקשורת כי משרד האוצר ומשרד החינוך חתמו על "תוכנית חיסול" להוצאת החומר המסרטן מכל 360 מוסדות החינוך שבהם הוא קיים. מאות בתי הספר וגני הילדים אמורים להתנקות בצעד היסטורי מהחומר הרעיל עד סוף החופש הגדול הקרוב.

זה שנים ארוכות ידוע כי אסבסט הוא חומר ששאיפתו מסוכנת לבריאות. מבנים ישנים ובהם מאות מבני חינוך עדיין מלאים באסבסט, שנמצא בעיקר בגגות, אך גם בקירות, כיסויי דפנות, חיפויים ועוד. המשמעות היא כמובן סכנה יום-יומית לתלמידים ולמורים השוהים שעות ארוכות במבנים הסגורים. החתימה על "תוכנית החיסול" של האסבסט, מבורכת ככל שתהיה, היא גם הודאה, קצת מאוחרת מדי, בשימוש הנרחב בחומר הזה, שיתרונו הגדול, אולי היחיד, הוא מחירו הנמוך. מאליה עולה השאלה איך אפשר להתחיל לדבר על תכנים ירוקים כאשר התלמידים והמורים שוהים בסביבה מזהמת. האסבסט הוא כמובן דוגמה אחת מרבות לאופיים המזהם של מבני ציבור רבים ומוסדות חינוך בכלל זה.

התשובה השלישית, השאפתנית, מתייחסת גם לתכנים וגם לתשתיות, רואה בהם מכלול אחד ובעצם נושאת עיניה אל מודלים של בתי ספר ירוקים בעולם. בארצות הברית לבדה נבנו בשנים האחרונות כמה בתי ספר, רובם במימון של חברות מסחריות, אשר בתהליך הקמתם הושם דגש על חומרים בני קיימא, מקורות אור וחום טבעיים ומערכות למיחזור מי גשמים. כזה הוא, למשל, בית הספר גרינפילד בפילדלפיה, פנסילבניה. מעבר לכך שכל שיטות החימום והמים מתבססות על משאבים טבעיים וידידותיים לסביבה, הפרויקט מתוכנן באופן שהתלמידים משתמשים בסביבה בת הקיימא כבאמצעי לימודי להמחשה ולהיכרות עם נושאים אקולוגיים. מובן שגינה חקלאית ומתחם מיחזור הם חלק בלתי נפרד מסביבת הלימוד. בתי ספר מהסוג הזה מוקמים עכשיו בעוד מקומות בארצות הברית והם ממחישים שצריך להיות קשר בין הסביבה לתכנים. לשם כך צריך מימון, שמגויס מחברות מסחריות, ודרושים גם תכנון מוקדם והרבה תיאום בין גורמים שונים כדי שבית ספר יהיה ראוי, מבפנים ומבחוץ, לתואר "ירוק". גם בישראל ישנם כמה בתי ספר ששואפים לדגם הזה וביניהם בית הספר על-שם אילן רמון בירושלים ובית הספר הממלכתי-דתי ברובע י"ב באשדוד.

התשובה הרביעית, הפשוטה, היא שיש הרבה דברים קטנים שכל בית ספר יכול לעשות. הם לא דורשים ביורוקרטיה או תקציב, וכולם בבחינת מאמץ קטן לתלמיד ותרומה גדולה לסביבה. לפני הכל אפשר להחליט לעבור מכריכים בשקיות לכריכים בקופסאות רב-פעמיות. כך גם בעניין המים - במקום לקנות בכל יום בקבוק חדש ממליצים לתלמידים למלא אותו בקבוק. כל בית ספר יכול וצריך גם להתארגן כדי להעביר ספרי לימוד משנה לשנה: זה שיעור עצום בחיסכון, בצריכה נבונה ובמיחזור. ואם כבר ספרים - אפשר וכדאי להקדיש יום כדי לעטוף אותם ביחד בחומרים קיימים (מגזינים ישנים למשל) ולא בכאלה שקונים. שוב - שלושה במכה אחת: גם שיעור אמנות, גם ביצירתיות וגם במיחזור.

***

העתיד מאחורינו

בספרה החדש "היינו העתיד" (הוצאת אחוזת בית) חוזרת יעל נאמן אל ילדותה בקבוץ יחיעם בשנות ה-60 של המאה הקודמת ומתארת, בין השאר, כיצד התנהלו הלימודים לפי התוכנית של הקיבוץ הארצי במין דגם ירוק מופתי שבו כל הנושאים צמודים לנוף, לעונות השנה, לאדמה ויונקים מהם: תצפיות על קני ציפורים, מעקב אחרי ממוצעים משתנים של ירידת גשמים, צפייה בגרמי השמים, מעקב אחרי סלמנדרות וראשנים. באמצעות כל נושא נלמדו גם הנושאים האחרים.

ובכלל, מה שעולה מן הספר הנפלא הזה הוא שהקירבה לטבע מולידה את הכבוד אליו וגם את הצניעות. "בכל יום שלישי ארזנו סנדוויצ'ים וחלבה ויצאנו לטייל במשך כל היום: טיילנו לינוח דרך הוואדי, לגבעת העץ, לבריכת האווזים ליד המבצר, לגבעת הכלניות, לגשר, למאורת הדובים" (עמ' 104).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ