בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התזמורת הלאומית הפלסטינית בקונצרט בחיפה - כאילו לא היו מחסומים

רמת הנגינה הגבוהה היתה רק אחד מהישגיו של קונצרט הבכורה של התזמורת הפלסטינית, שהתקיים בשבוע שעבר. הבחירה ביצירה של ליגטי היתה קריאה לעצמאות לצד מסר של אחווה לחברה הישראלית

תגובות

ביום ראשון שעבר ב-19:00, בעוד התזמורת הלאומית הפלסטינית משלימה את החזרה האחרונה שלה לקונצרט שהתחיל זמן קצר אחר כך, הגיע אורח לא קרוא לסקר את האירוע ההיסטורי במרכז קריגר בחיפה: כתב גלי צה"ל, חייל במדים. קברניטי האירוע הסתכלו עליו כלא מאמינים, אחוזי פלצות ומיד התייצבו בדרכו: תבין, אמר לו אחד מהם, אם חברי התזמורת יראו אותך באולם, הם יקומו ויסתלקו כאיש אחד. תרשה לנו להשתמש בציוד, נקליט כל מה שתרצה בשבילך, אבל בבקשה אל תיכנס פנימה.

החייל נראה מופתע בעליל: מה, הם לא יודעים שגלי צה"ל זה בכלל לא צבא? בוודאי חשב לעצמו, והלוא כוונות שולחיו טובות, להביא את דבר הקונצרט לאומה. צבא קוסטה ריקה או צבא גוואטמלה - זה לא חשוב, ניסו המארגנים לנקוט דרך אחרת, מדובר באירוע תרבותי, ואין כאן מקום לחייל במדים: בוא בבגדים אזרחיים, ותוכל להיכנס ולהקליט כאוות נפשך. התמיהה לא פחתה, כל אחד הרי יודע שהמדים בגל"צ הם בסך הכל בגדי עבודה. החייל פרש אפוא לקרן זווית והתחיל להרים טלפונים, והתגובות הנזעמות מצד אנשי עירייה ואחרים לא איחרו להגיע.

איזה חוסר רגישות, לבוא במדי צבא הכיבוש לקונצרט של פלסטינאים, ברובם מהשטחים הכבושים עצמם, אמר אחר כך בשיחה פרטית אחד המארגנים. הוא היה עדין מדי: אף על פי שבידיו של החייל היה מיקרופון ולא נשק, הלך הרוח שלו דווקא הזכיר את זה של עמיתו הטייס ת', שהטיל פצצה במשקל טונה על שכונת מגורים בעזה. בדבריו, שהביאה עמירה הס בכתבה מהדהדת ב"הארץ", השתקף אותו עירוב של אדנות וציות: כשנמצאים בשטח צריך לכבות את המחשבה, הביקורת, האחריות למהות הדברים ולהתרכז בביצוע. בשדה הקרב, כל שיקול הדעת נמחק: "יש לך שיקולים מקצועיים, אבל אתה לא יכול להרשות לעצמך שיקולים מעבר", כפי שאמר הטייס.

ללא פשרות

התזמורת הסימפונית הפלסטינית, ביצוח השווייצי בנדור ברונימן, שהרשימה ברמה המקצועית הגבוהה שלה, לא קמה יש מאין. כבר שבע שנים מנהיג אותה המוסיקאי והמחנך סוהיל חורי, מנהל הקונסרבטוריון הפלסטיני ע"ש אדוארד סעיד שהוקם באמצע שנות ה-90 ופועל במזרח ירושלים, רמאללה ובית לחם. בין נגניה אפשר למצוא צעירים תושבי השטחים, שהיו אז ילדים בני 10-12, וגם נגנים מקצועיים בוגרים מהגולה הפלסטינית. הקונסרבטוריון ייסד את התזמורת, קיים חזרות ומחנות מוסיקליים בארצות ערב, והצמיח נגנים תוך הוראה אינטנסיבית, חסרת פשרות, בתנאים קשים תחת כיבוש. אלה הביאו לבסוף לתוצאה המקצועית הגבוהה.

הגוף המתחרה, קרן בארנבוים-סעיד, מקיים גם הוא חינוך מוסיקלי בשטחים. דניאל בארנבוים היה הראשון בעידן הפלסטיני המודרני לקיים רסיטל בינלאומי לפסנתר ברמאללה, ואחר כך ניצח על תזמורת הנוער בקונצרט היסטורי כשלעצמו. אבל כשנכנס לתמונה, בראשית העשור האחרון, נולדה היריבות בין המוסד שלו לקונסרבטוריון של חורי - יריבות שהתעצמה לאורך השנים. במרוץ לפסגה המקצועית השיג הקונסרבטוריון את הקרן, וחורי את בארנבוים: התזמורת, שבוודאי עוד תשתפר ותלוטש, יכולה להופיע בלי רגשי נחיתות בעולם האמיתי - ולא רק בקונצרטי ראווה חלוציים.

משנה תוקף

הצלילים הראשונים שניגנה אי פעם תזמורת פלסטינית היו של יצירה מודרנית מ-1952: "קונצ'רטו רומנסקי", יצירתו של מלחין האוונגרד ההונגרי ג'רג' ליגטי. היצירה, שבה חלקים וירטואוזיים שנוגנו היטב, מבוססת על מוסיקת עם רומנית. ליגטי יצר אותה בהשפעת מורו, בלה ברטוק, שעבודת חייו היתה חקר מוסיקת העם של הונגריה וסביבותיה - עיסוק שהטמיע עקרונות עמוקים של מוסיקה עממית בשפתו הקומפוזיטורית המיוחדת.

נגינת הקונצ'רטו היתה כהכרזה פוליטית של התזמורת: ברוח הלאומיות המוסיקלית האירופית שברטוק היה אחד מקולותיה החשובים, חבריה כמו אמרו: גם אנחנו מגדירים כאן את עצמנו דרך המוסיקה. המוטו של הקונצרט, "היום תזמורת - מחר מדינה", קיבל משנה תוקף דרך צלילי היצירה, ללא מלים.

המנהלים המוסיקליים של התזמורת מודעים בוודאי לממד הביוגרפי של ליגטי (1923-2006): המלחין נולד למשפחה יהודית בעלת רקע אמנותי ומוסיקלי. לאופולד אאור, גדול המורים לכינור במאה ה-20, היה דודו של אביו ("אאור" בגרמנית הוא "ליגטי" בהונגרית: אחו, שדה). בזמן השואה המשפחה נשלחה למחנות: ליגטי למחנה עבודה, שממנו הצליח לחזור; והוריו ואחיו למחנות השמדה - שרק אמו שרדה. תחילה פליט מהנאצים, ואחר כך מסטאלין ועושי דברו, היה אפוא ליגטי סמל לתחיה שאחרי מלחמת העולם השנייה: הן פיסית והן אמנותית-מוסיקלית, באמצעות יצירתו האוונגרדית האוניברסלית.

הבחירה בצליליו כאלה שייחקקו בהיסטוריה התרבותית הפלסטינית כראשונים שנוגנו בידי התזמורת, מעידה על הרב-קוליות שמבוטאת בקונצרט הזה: הקול המיידי, הברור, הקורא לתחיה, עצמאות וחופש; וזה הסמוי, הפנימי, השולח מסר של אחווה לחברה שממנה צריכים להשתחרר, החברה הישראלית, בצורת הודאה בהיסטוריית הפליטות הטרגית של חברה זו. אנחנו פליטים חסרי ארץ, אתם הייתם כאלה רק לפני חצי מאה - אחים אנחנו, כמו אומרת היצירה.

השיבה לחיפה

היה מוזר מאוד - ובדרך אחרת לא מוזר כלל - לשוחח עם חבר מוסיקאי פלסטיני מרמאללה בחצר אולם קריגר בחיפה. שהרי מה לפלסטינאים ולביקור בישראל? ויותר מכך: הלוא הקונסרבטוריון הלאומי הפלסטיני, ואוניברסיטת ביר זית שתחת חסותה הוא נוסד, ידועים בקו הבלתי מתפשר שלהם בכל הקשור לחרם על ישראל ולאי שיתוף פעולה עם מוסדות ישראליים.

והנה, למרות זאת, הם נותנים ידם לקונצרט במרכז העירוני החיפאי, בשר מבשרו של הממסד, ובו אב בית ישראלי דואג להפקה בפועל, שומר ישראלי בפתח וסדרנים ישראלים שמכוונים את הקהל. כן, הקהל - זה הפתרון לחידה. הסדרנים והמנהל אמנם דיברו עברית, אבל הם היו המיעוט: כ-600 המאזינים שבאו לשמוע את תזמורתם בנגינת הבכורה שלה דיברו ערבית, וזו גם היתה השפה על הבמה. ההימנון היה "מולדתי", ההימנון הפלסטיני. התזמורת לא באה ל"ישראל" אם כך, אלא ל"חיפה" - עיר שבה ובסביבותיה, עד שפרעם שהיתה שותפה לאירוע דרך הקונסרבטוריון העירוני שלה, חיים פלסטינאים אזרחי ישראל, שזיקתם לאחיהם חברי התזמורת ברורה, ואף היסטורית.

"זו הפעם הראשונה שלי בחיפה", אמר החבר נרגש, והוסיף וסיפר: "אמו של אחד הנגנים ביקשה ממנו לנסוע לעכו ולהביא לה אבן משם". אוטובוס הנגנים התמלא מיד אחרי הקונצרט והפליג לדרכו, היישר לרמאללה ולא דרך עכו, משאיר אחריו אופטימיות: הנה, זה אפשרי. המוסיקה הצליחה לעבור דרך המחסומים והחומות כאילו לא היו מעולם.



הקונצרט הראשון של התזמורת הלאומית הפלסטינית במרכז קריגר בחיפה, בשבוע שעבר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו