בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התערוכה "מסכת נשים א" של שולה קשת - מעניינת, מורכבת ובעייתית

העבודות בתערוכה של שולה קשת מתייחסות לנושאים יהודיים במבט פמיניסטי אמיץ אך מעט סכמטי

תגובות

בחלל הקטן והדחוס של מרכז "אחותי" בתל אביב מציגה שולה קשת תערוכה שאפתנית ביותר מבחינת אינטלקטואלית. זו אמנם תערוכה בעייתית מסיבות שיפורטו בהמשך, אבל היא מעניינת ומורכבת מפני שהיא מעלה שאלות על טיבה של אמנות בכלל ועל אמנות נשים בפרט. יתר על כן, יש משהו כמעט אמיץ בהעלאה על נס של דמויות נשים מן התנ"ך בחלל הקטן והמהוה, לצד מוצרים הנמכרים בסחר הוגן, עלונים נגד אלימות כלפי נשים ופינת ישיבה שפתוחה לכל. החספוס הזה אינו מיטיב על פי רוב עם אמנות בפורמטים מסורתיים כמו זו שקשת מציגה.

הבעייתיות נעוצה בכך שבעבודות יש מידה רבה מאוד של סכמטיות. העבודה שנושאה סיפור פילגש בגבעה, למשל, עשויה ריבועים ריבועים, והדימוים כוללים איברי גוף קטועים - הד ברור מדי לסיפור המחריד על האונס וההתעללות באשה, שסופו ביתור גופתה ושליחת החלקים לשבטי ישראל כדי לפרסם את מעשה הנבלה. בעבודה אחרת שנושאה בנות צלפחד (שבזכותן שונה החוק המקראי ונקבע כי נשים יכולות לרשת את רכוש אביהן), מופיעים דיוקנאות נשים, לצד ציור ספק מופשט וסילואטת עירום נשי.

עבודות שהן במידה רבה מאוד איור של טקסט יהודי, מקראי או תלמודי, נעשו נפוצות למדי מאז פריחת בתי המדרש האלטרנטיביים (בהם אלול, עלמא, קולות בינה או ממזרח שמש) במחצית שנות ה-90. כחלק מהמאמץ להכניס את המורשת היהודית לתודעת הזרם המרכזי בתרבות הישראלית, יצרו חלק גדול מבתי המדרש גם קבוצות שמיוחדות לאמנים ובהן נעשות עבודות שמתייחסות למקורות, אך בחלק ניכר מהמקרים לא הובילו הכוונות הטובות לאמנות מעניינת.

קשת מתייחסת לקריאה פמיניסטית, אחת הנגזרות של ההתבוננות החדשה במקורות היהודיים. קריאה זו התפתחתה בעיקר במרכזים היהודיים בארצות הברית. קשת יזמה קבוצת קריאה ופרשנות (שבה היו חברות בין השאר יפה אליאסי, חמוטל גורי, לורן אסתר עילם ורחל רייך), ועבודותיה משתמשות בחומר מהמפגשים.

אחת העבודות הבולטות בתערוכה היא זו הניצבת בחלון הפונה לרחוב מטלון, שבו ממוקמת הגלריה, ונראית במבט ראשון כהגדלות ענק של שני דפי גמרא. מבט מקרוב מגלה שמדובר בטקסטים עכשוויים שאת כולם כתבו נשים והם עוסקים בסיפור גירוש הגר ובדמות לילית. אימוץ תבנית של כתבי קודש נעשה כבר על ידי כמה אמנים ישראלים (למשל, אסי משולם בטקסט "רועכם"), אך קשת, בצעד בארוקי ברוחו, מגדילה את הדפים, מזהיבה חלקים מהם ונותנת להם את הכותרת "מסכת נשים". במקורות יש "סדר נשים", שהוא נרחב יותר ממסכת, ובו נושאי המשנה השונים שנדונו בפרשנות. קשת משתמשת אפוא בתבנית מסורתית אך משנה אותה ומצהירה על הכוח לשנות דרך ההצבה בחלון הראווה.

עבודה יפה במיוחד היא זו שבה קשת כותבת טקסט על רות כדימוי שמלה מרחפת על זהב, גלימת שש של עושר ואושר שמוקפת בקו מיתאר עבה וחזק בשחור, כמו סימון של כליאה וגבול. סיפור תמר אשת ער, שלא נעשה בה ייבום כהלכה והיא הרתה לאבי בעלה המנוח, מוצג בעבודה שיוצרת סוג של קצב וחוויה רגשית. טקסט הסיפור כתוב כחוט קונצנטרי של אותיות בצבע חום-אדום על אדום, כעין צבע הדם, ויוצר תחושה של דרמה מתגברת כמו הוקרא הטקסט על ידי מספרת סיפורים. הצורה הנוצרת היא כשל מטרת ירי, צורה שיש בה אלימות לא מוסתרת אך לטנטית. מוקד המטרה העשויה כתב, ורגע השיא בסיפור הוא הרגע שבו תמר חושפת את זהות אבי ילדיה.

קשת משתמשת בטקסט, צורנית ותוכנית, ככלי העבודה שבאמצעותו היא מנכיחה את הגדרתה העצמית כפמיניסטית מזרחית. בעוד שהציור שלה מתקרב מדי לשדה של תרגום חזותי של טקסט מילולי, הרי דווקא עבודות הטקסט הן מעניינות. קשת יוצרת גרסה שלה למיקרוגרפיה, אמנות שבה כתב מיניאטורי משמש ליצירת קו מיתאר או לציור ולכתיבה של משטחים גדולים. זהו מאפיין של כתבי יד יהודיים ושימש רבות לעיטור כתבי קודש החל במאה ה-9 בארץ ישראל, ספרד וצפון אפריקה. כשקשת מציירת או כותבת בכתב קטן וצפוף (אך לא מיניאטורי), באותיות שכמו מבקשות למחוק את זהות הכותב לטובת כתיבה מהודרת ואחידה, היא מצליחה ליצור תחושת דחיפות שחסרה בעבודות האחרות שלה (היפוך מושלם לקלישאות על "כתב היד של האמן" כאפיון סגנוני).

הכתיבה הזו מצרפת אותה לרשימה של אמניות כותבות באמנות ישראלית שלא קיבלו הכרה ככאלה. הכוונה לפנינה רייכמן, טל מצליח, לינדה הופנאגל וגם נועה צדקה, אמניות שטרם נעשה חיבור ביניהן ודומה שהכתב, הגישוש אחר שפה המכילה טקסט ודימוי, מקבל אצלן איכות מיוחדת.

קשת לשה את הטקסט. היא מציעה, כאמור, מסכת חדשה ומתכננת להפוך זאת לפרויקט מתמשך שיעסוק בתכנים שונים ביחס לנשים מהמקרא. העבודות שלה אינן מהוקצעות. היא מכניסה לטקסטים נזילות והכתמות, כמעין חוט אריאדנה למציאות שמעבר לקדושה. הכתמים מתקשרים לזמניות ולפגיעות של טקסטים. העבודות של קשת לא מסווגות כמיקרוגרפיה, מפני שקל יותר להתייחס אליהן כאמנות עממית - בדומה לאופן שבו סיווגו אומנויות נשיות כמו רקמה או אריגה, סוגי הסחורה הנמכרים בבית "אחותי".

"מסכת נשים א", שולה קשת. גלריית בית "אחותי", מטלון 70, תל אביב. לתיאום ביקור, נא לפנות לשולה קשת, טל' 052-2342449



הדימויים בעבודה ''פילגש בגבעה'' מ-2010 כוללים איברי גוף קטועים, כהד ברור מדי לסיפור המחריד על האונס וההתעללות באשה, שסופו ביתור גופתה ושליחת החלקים לשבטי ישראל


''תמר'', 2009



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו