בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדריך "האח הגדול" לאונס

האם פמיניסטית היא בהכרח גם שמאלנית? איך תישארי צעירה וסקסית (ולא חלילה לסבית מבוגרת וביקורתית) ומה מציק לברק אובמה

תגובות

רוב הפמיניסטיות, בניגוד לסטריאוטיפ, הן לא שורפות-חזיות-לא-מורידות-שערות-מהרגליים (לא שיש בזה משהו רע, יש למהר ולהוסיף ברוח סיינפלד קשישא). אבל רוב הפמיניסטיות, לפחות אלה שאני מכירה וכנראה לא רק, הן כן נשות שמאל, במידה זו או אחרת. או בלשון הטוקבקים - סמולניות.

ולא במקרה, לדעת רבות וטובות: כי אם מתנגדים לאפליה של קבוצת אוכלוסייה אחת - נשים, איך אפשר לא למחות על אפליה של קבוצה אחרת - פלסטיניות ופלסטינים? וגם: האם הסולידריות בין נשים, והמאבק באלימות נגד נשים (וילדים וגברים) - צריכים או יכולים להיעצר במחסום? להיות תקפים ללאום אחד ולהישלל מלאום אחר? האם אפשר להסתפק בהפגנה נגד אלימות מינית בתחומי מדינת ישראל בלבד - להפגין למשל נגד האנס משה קצב ודומיו בכיכר רבין בתל אביב - אך לעצום עין אל מול מה שקורה לא הרחק משם, מעבר לקו הירוק?

בקואליציית נשים לשלום ובארגוני נשים אחרים הפועלים בארץ חושבים שהפרדה כזאת אינה יכולה להתקיים. בשבוע שעבר חתמו 30 ארגוני נשים על קריאה משותפת שיזמה הקואליציה, המגנה את ההרג של ג'וואהר אבו רחמה בבילעין וקוראת לממשלה להפסיק את השימוש בנשק לפיזור הפגנות. ביום שישי האחרון עיבתה נציגות נכבדה של ארגונים אלה את ההפגנה השבועית נגד גדר ההפרדה בכפר הפלסטיני.

בעקבות טענת צה"ל כי אבו רחמה כלל לא מתה מהגז שפוזר בהפגנה שבוע לפני כן, אלא ממחלה, אמרה אילת מעוז, רכזת בקואליציית הנשים, כי "ההרג של ג'וואהר הוא אלימות נגד נשים המטויחת על ידי השלטון בדיוק כפי שמטייחים צורות אחרות של אלימות נגד נשים". על פי מחסאן רבוס, רכזת כללית בקואליציה, "תמיכתם של ארגוני הנשים במאבק בבילעין בפרט ובכיבוש בכלל היא חלק מהמאבק לשחרור האשה". ד"ר חנה ספרן, אחת הפעילות והחוקרות הוותיקות והבולטות של התנועה הפמיניסטית הישראלית, כתבה השבוע באתר "העוקץ": "אותה יד שלחצה על ההדק המשגר מדי שבוע גז מדמיע אל עבר מפגינים ומפגינות היא היד שבמשך שנים הטרידה ואנסה והפעילה אלימות כלפי נשים. מי שחשבו שחברה יכולה להיות אלימה רק לקבוצה מסוימת, נוכחים היום לדעת שאלימות היא אלימות היא אלימות. כשהדרך של המדינה להתמודדות עם סכסוכים היא אלימה, השיטה משועתקת ומאיימת על כולנו".

יש, כמובן, גם פמיניסטיות שחושבות אחרת. לימור לבנת מן הסתם לא תחתום על דבריהן של נשות הקואליציה. במאמר שפירסמה למשל לפני כשנתיים תמר הר-פז, חברת הליכוד, היא טוענת כי תפישתם של מלחמה ומוות כ"שיגעון גברי" וזיהוי בין נשיות לפציפיזם, כלשונה - הם מוטעים ואף מזיקים. לפעמים צריך להילחם למען הקיום, היא כותבת, והזיהוי בין פמיניזם לאג'נדה שמאלנית מושך אש מיותרת לפמיניזם ומרחיק ממנו נשים שאינן מחזיקות בדעות אלה.

השאלה היא, כמובן, איך מגדירים פמיניזם (ולא שיש רק אחד; לנשים שונות, מתברר, יש פמיניזמים שונים). האם מדובר "רק" במאבק להשוואת הזדמנויות, ושכר, ומניעת אפליה בעבודה ובמשפחה ובמינויים וכו' - או שמא זוהי תורה כוללת יותר, הבנויה על יסודות הומניסטיים עמוקים שמעצם טבעם אינם יכולים להפריד בין אדם לאדם, בין יהודי לערבי, בין כובש לנכבש ובין כובשת לנכבשת? האם מדובר "רק" בהטבת תנאי חייהן של נשים (מסוימות) במבנה החברתי הקיים - ההיררכי, המיליטריסטי, הגברי - או שמא בשאיפה לשנות את המבנה הזה, לטובת כל מרכיבי החברה, נשים וגברים כאחד?

כן, צריך להגזים

מי אמר ש"הפח הגדול" היא תוכנית נטולת כל ערך של חינוך ומסירת מידע לציבור? הנה בזכות שידורה בשבוע שעבר יודעים כל ההמונים שצופים בה באדיקות שכדי להיות ממש מאגניב, מה שגבר צריך לעשות הוא לדפוק לאשה את הראש בקיר ובעודה מחוסרת הכרה לזיין אותה, ולחלופין למצוא את האשה השיכורה ביותר בבר לאותה מטרה. חצי מהגברים בתל אביב עושים את זה, מתברר - ומה יותר מאגניב ממה שעושים בתל אביב! - וחצי מהנשים משתכרות בשביל שזה יקרה להן.

דברי החוכמה האלה שאמר אחד ממשתתפי התוכנית הנצפית ביותר במדינה, גבר דוחה במיוחד ששמו עמיר, עוררו סערה מוצדקת מאין כמותה וצריך לקוות שעוד ייחקרו ברשויות המתאימות. בשולי השערורייה הזאת (ובשוליים תמיד מעניין, אתןם יודעים), כדאי לשים לב לעוד שני עניינים:

* בסצינה שבה נאמרו הדברים השתתפו, בנוסף למסעדנית פרידה הכט שיצאה נגדם בצורה מרשימה ומרגשת, עוד שתי נשים, צעירות. שתיהן לא רק שלא מחו על דבריו של עמיר גולדברג אלא אפילו לא הבינו מה הבעיה ומה מרגיז את הכט ואף העירו לה. אחת מהן, ליאם רז שמה, הגדילה לעשות ואמרה משהו בנוסח: גם אני פמיניסטית אבל לא צריך להגזים.

נו כן, הרי מי שתגזים ותצא נגד הסתה ברורה לאונס עוד עלולה לאבד את קסמה הצעיר והסקסי ולהיהפך חלילה ללסבית מבוגרת וביקורתית כמו הכט, רחמנא ליצלן. זה מסוכן!

לא ברור אם צריך כמעט-לשמוח על כך שאותה רז מכריזה שהיא פמיניסטית ולא חושבת שמדובר בקללה קוטלת-כוסיות, אבל בכל מקרה צריך לומר לה: לא, יקירה, את (לפחות עדיין) לא פמיניסטית. נקווה שעוד תגדלי ותהיי.

* אותו גולדברג לא הודח מהתוכנית, שגם ילדים רבים צופים בה, בעקבות הדברים שאמר. לפני כשנה, לעומת זאת, סולקה ממנה משתתפת בשם מעיין חודידה בגלל התנהגותה ואופן דיבורה הבוטה. מההפקה נמסר אז לעיתונות, כי התנהגותה "אינה עומדת בקודים האתיים של 'האח הגדול'". האם מהעובדה שגולדברג לא סולק אפשר להבין שהתנהגותו כן עומדת ב"קודים האתיים" של התוכנית? האם אשה (מזרחית) שמקללת בבוטות ומתקוטטת - גרועה יותר מגבר שקורא לאנוס נשים?

אגב, מעניין אם יש ליוסי ביילין יש משהו להגיד על זה. אחרי ההצעה התמוהה והשערורייתית שהשמיע לאחרונה - לחון את קצב - אולי באמתחתו עוד רעיונות מקוריים, מין חידות היגיון שטובי המוחות יכולים לתהות שעות ושמא שנים מאין צצו.

עדיין יכולות

ספק אם יש אייקון המזוהה יותר עם התנועה הפמיניסטית, האמריקאית לפחות, כמו כרזת "We Can Do It". לפני שבועיים מתה האשה שדמותה שימשה השראה לכרזה הזאת, ג'רלדין דויל, והיא בת 86.

בזמן מלחמת העולם השנייה עבדה דויל במפעל לעיבוד מתכת במישיגן, כמו נשים רבות שמילאו את מקומם של הגברים שיצאו למלחמה מעבר לים (כשהם חזרו הביתה, הוחזרו לשם גם הנשים, אל חלום הפרוורים שהתנפץ כעבור זמן לא רב ברעש גדול). הכרזה שהצהירה "אנחנו יכולות לעשות את זה" היתה לסמל הנשים העובדות האלה - וכעבור כמה עשרות שנים אימצה אותה התנועה הפמיניסטית.

אז כן, אנחנו בהחלט יכולות לעשות את זה. וגם את זה, וגם את זה, ואת זה, ולא פעם את כולם ביחד. ובכל זאת הבעיות ממש לא נגמרו וחלקן אפילו עוד מתעצמות.

תהיה יפה ותמשול

לברק אובמה יש לא מעט צרות. לא מדובר רק בבעיות הלאומיות של ארצות הברית או אלה שנוגעות במעמדו הפוליטי כנשיא: מתברר שאובמה גם לא רוצה שיראו בו אובייקט. כתבים וצלמים שהתלוו אליו לאחרונה בחופשה שבילה בהוואי התבקשו על ידי הבית הלבן לא לפרסם תמונות שלו בלי חולצה.

בתחילת כהונתו צולם אובמה על חוף הים, ודמותו העירומה-למחצה אף התנוססה ב-2008 על שער אחד המגזינים. השנה, לעומת זאת, כשאובמה בילה בקיץ בחוף הים בפלורידה, הקפידו עוזריו להרחיק ממנו את צלמי העיתונות, כך דיווח ה"טיימס". במקום זאת הפיץ הבית הלבן תמונות שלו שוחה עם בתו סשה כשרק ראשו נראה מחוץ למים. "אני לא הולך לתת לכם לצלם אותי בלי חולצה", אמר אז אובמה לעיתונאים, נזהר כמו מאש שלא יעשו לו אובייקטיפיקציה, החפצה.

אנחנו מבינות אותך, ברק. באמת לא נעים שרואים בך רק פרצוף וגוף יפה. בייחוד כשאתה הרבה יותר מזה. אנחנו מבינות אותך, כי לנו עושים את זה כל הזמן, יום יום, שעה שעה.

ועוד הערה: גם אילו הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית היה מכוער, לא יותר מוצלח מרוב הפוליטיקאים ולא יותר אינטליגנטי מקודמו - בחירתו עדיין היתה מרגשת לנוכח ההיסטוריה הגזענית. אבל לא רק שהוא חכם ומוכשר (ע"ע רפורמת הבריאות וביטול המדיניות נגד ההומואים בצבא), אלא הוא גם ממש, אבל ממש (זהירות, החפצה): חתיך. אופס.



פרידה הכט. מרשימה ומרגשת


ברק אובמה ב-2008. עכשיו מרחיקים ממנו את הצלמים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו