בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלך הקופים: דיימון אלברן לא מפסיק להפתיע

האלבום החדש של "גורילאז" הוא הדרך של דיימון אלברן להתמודד עם החדגוניות והניכור שרדפו אותו במרחבים האמריקאיים

תגובות

בשביל הרוקר הבריטי הממוצע סיבובי הופעות בארצות הברית הם הזדמנות מצוינת להיכנס לדיכאון, להתמכר לסמים, לבדוק את גבולות השפיות ולהתחבט בתהיות קיומיות. כל הערים, העיירות, הפרברים, הכבישים ובתי המלון נראים זהים. ההבדלים הסמנטיים כמעט לא מורגשים. רגע אחד אתה נרדם באקרון שבאוהיו, ורגע אחר מתעורר ביוג'ין שבאורגון, כשברקע מנצנצים אותם אורות ניאון מדכדכים.

לכן, אין זה מקרי שכל כך הרבה להקות בריטיות מאבדות את העשתונות לקראת סיבוב ההופעות הגדול שלהן בארצות הברית. זה קרה ל"סקס פיסטולס", "סטון רוזס", "סווייד" ו"טייק דאת". אפילו איאן קרטיס התאבד רגע לפני ההמראה לאמריקה, כשברקע העומס, הלחץ והחרדה מכישלון.

אבל דיימון אלברן הוא לא רוקר בריטי ממוצע. למען האמת, "ממוצע" הוא העלבון הגדול ביותר שאפשר להטיח בו. לנוכח התנופה היצירתית שלו מאז התפרקה "בלר" ב-2003, לא יהיה מפתיע לגלות שאלברן הוא ניסוי סובייטי שהשתבש ויצא משליטה; הקלטות עם שלוש להקות שונות, ניהול חברת תקליטים מצליחה, הופעות אורח, כתיבת אופרה, חשיפת הרכבים אפריקאים אלמוניים וקאמבק של "בלר" תוך כדי שמירה על תו תקן מחייב ומכירת מיליוני עותקים.

"The Fall", אלבום חדש של "גורילאז" הניתן להורדה באינטרנט ללא תשלום, הוא ההברקה האחרונה של אלברן; הדרך שבה התמודד עם החדגוניות, השעמום והניכור שרדפו אותו במרחבים האמריקאיים. במקום לשקוע במרה שחורה ולדעוך - או גרוע מכך, לחזור ולהשתמש בהרואין - הוא קנה אייפד והחל לבדוק את הגבולות של הצעצוע. אין מה לומר, האיש עם האצבע על הצייטגייסט.

"The Fall" הוא שעשוע לא מחייב; יומן מסע שאליו התנקזו המחשבות והתחושות של אלברן. כל שיר הוא זיכרון צרוב מנקודה גיאוגרפית אחרת: דטרויט, פניקס, דאלאס או סיאטל. אין בו הפקה מלוטשת, אורחים מכובדים (מלבד הופעה קצרה של בובי וומאק) או קונצפטואליות שמאפיינים את אלבומי "גורילאז" המתוקנים. הצניעות, האינטימיות, החספוס והנונשלנטיות שלו מתאימים יותר להיות מתויקים כאלבום סולו מינימליסטי מאשר להיתוסף לדיסקוגרפיה המוקפדת של הלהקה המונפשת.

מה שבכל זאת מאחד בינו לבין הפרויקט המצליח הוא המגע המזוהה כל כך של אלברן. גם כאשר הוא מקליט באוטובוס, חדר מלון או שדה תעופה עם מכשיר שיצא לשוק לפני פחות משנה ואוזניות מצ'וקמקות - הרחק מהאולפן המצויד והנוח - הוא יוצר רגעי פופ נדירים. כאילו לא הוציא רק לפני רגע את אחד מאלבומי השנה שעברה, "."Plastic Beach "Revolving Doors", שמתאר את חוויית הכניסה בדלת מסתובבת לבית מלון חדש, הוא שיר שיכול היה להיטמע היטב גם בו; כך גם "Hillbilly Man", שחושף השפעות דאבסטפיות, "The Parrish of Space Dust" ו"Little Plastic Bags".

נדמה שדווקא הכלים המוגבלים שעמדו לרשותו - סאונד אלקטרוני גולמי, תוכנות סאונד נחותות, גיטרה אקוסטית ומיקרופון - והכריחו אותו להיצמד לפשטות הם אלו שבזכותם "The Fall" הוא יותר מסתם גימיק. למרות כמה פילרים מעט מיותרים - ביטים היפ-הופיים בסיסיים שמריחים כמו התנסויות עם הפלטפורמה - יש כאן די שירים עם החתימה המלודית והקול החד פעמי של אלברן. הכניסה שלו ב"Amarillo", למשל, עם השירה שמאיימת להישבר בכל רגע נתון, לקוחה מהקלאסיקון של "בלר". איפשהו בין "This is A Low" ל"Out of Time". אם אלה החומרים שמהם עשויים אלבומי השאריות של דיימון אלברן לא נשאר עוד מה לומר עליו. מזל שאני לא מוסיקאי.

"גורילאז" - "The Fall" (הורדה ללא תשלום באתר gorilaz.com)



אלברן בהופעה של גורילאז. אצבע על הצייטגייסט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו