בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ויל אדמס, מחבר רב המכר "הצופן האלכסנדרוני", פיצח את הצופן

ויל אדמס, מחבר רב המכר "הצופן האלכסנדרוני", היה סופר בריטי אלמוני למדי עד ש"צופן דה וינצ'י" יצר ביקוש עצום לספרי הרפתקאות היסטוריים. בביקור בישראל, עם צאת ספרו השלישי בעברית, הוא מספר כי גיבורי הפרויקט הבא שלו הם אייזק ניוטון ובית המקדש

תגובות

"החלום שלי תמיד היה להיות סופר מפורסם, אז התנסיתי בכל מיני ז'אנרים", מספר ויל אדמס. "כתבתי סיפורי אהבה, דרמה, מתח ואפילו ספר עיון על כתות. אבל שום מו"ל לא התלהב מהם. במשך שנים ניסיתי לפרסם וכמעט התייאשתי. עד שלמזלי הגיע דן בראון".

כש"צופן דה וינצ'י" נהפך לרב מכר, חיפשו בהוצאות הספרים כתבי יד בסגנון דומה. אדמס, שכבר עבד על "הצופן האלכסנדרוני" במשך כעשור, זכה לחוזה בהוצאת הארפר קולינס. הספר תורגם לעשרות שפות והצליח מאוד. כשחתם על החוזה, שינה את שמו מוויל פטריי לוויל אדמס.

גם בישראל תורגמו "הצופן האלכסנדרוני" ו"צופן הפרעונים" (הוצאת ידיעות ספרים), ספרי הרפתקאות ומתח בעלי גוון היסטורי, ונמכרו כאן בכ-40 אלף עותקים כל אחד. בימים אלה רואה אור בעברית ספרו של אדמס "המבוך האבוד" (באותה הוצאה, בתרגומו של אסף כהן) - השלישי בסדרה של ארבעה ספרים שבמרכזה עומד הארכיאולוג ההרפתקן דניאל נוקס.

לאחרונה שהה אדמס בישראל לצורך מחקר על ספרו החמישי - ספר הרפתקאות שבמרכזו אייזק ניוטון. הראיון עמו התקיים בהוסטל בכרם התימנים בתל אביב, שם התאכסן: "המלונות מנוכרים מדי ואני מרגיש נוח יותר בהוסטלים", הסביר את הבחירה הלא-שגרתית. "כתרמילאי אתה זוכה להמון חוויות שכתייר רגיל אתה מחמיץ. שכיבה על החול במשך שעות ארוכות בציפייה לאוטובוס מספקת המון זמן למחשבות בהקיץ, שמשמשות אותי בכתיבה, ואין כמו ישיבה ארוכה בבית קפה לבדך, מקשיב לשיחות של זרים, בשביל דיאלוגים מעולים".

חוויה מסרסת

אדמס, בן 47, לבוש כמטייל צעיר ומרבה לספר אנקדוטות במאמץ להצחיק. הוא מסוג האנשים שמתקשים לשבת במקום לאורך זמן, מתנודדים על כיסאם. כשבאה הצלמת הוא נבוך במיוחד, משתדל להסיר את החיוך כי "סופרים אמורים להיראות דיכאוניים, לא?"

הוא נולד באסקס שבאנגליה לאב עורך דין ואם עקרת בית. יש לו שלושה אחים ואחיות; "כולם זכו לחינוך טוב ממני", הוא מסביר מדוע נשר מהאוניברסיטה לאחר פחות משנה. "תמיד הייתי תלמיד די גרוע, אבל כשהצלחתי לסיים תיכון הרגשתי שהדרך היחידה שלי להסב מעט נחת לאבי היא להירשם ללימודי משפטים. מיד ידעתי שזה אסון, יש דברים שפשוט לא נועדו לקרות".

לאחר שעזב את האוניברסיטה הוא עסק בעבודות מזדמנות ובה בעת כתב. למה בעצם ספריו מתפרסמים בשם עט? "מסיבה שלא ברורה לי", הוא משיב, "אנשי ההוצאה התקשו לבטא את שם המשפחה המקורי שלי והציעו, או יותר נכון, הכריחו אותי, לאמץ שם חדש. בניגוד להורים שלי, שדי התאכזבו ששם המשפחה לא יתנוסס על הספרים שלי,

אני דווקא הייתי מרוצה מהרעיון. אני טוטאלי בכתיבה שלי וזו הזדמנות מצוינת להתרחק קצת מהספרים ומהקישור הישיר אליהם. ככה, אם אנשים לא אוהבים את הספרים שלי אני יכול להימנע מלשוחח עליהם, דבר שדי קוסם לי".

ולמה דווקא ויל אדמס? "התעקשתי להשאיר את השם הפרטי שלי כי אני די מבולבל ופחדתי שלא אגיב אם מישהו יקרא 'ג'וני!' או משהו כזה. אז ויל נשאר. אדמס נבחר מתוך תריסר שמות קצרים שהציעו בהוצאה. הם רצו משהו קצר וקליט משיקולים מסחריים וכל צירופי ה'ויל משהו' כבר נלקחו, אז נשארנו עם אדמס. צריך להיזהר כשבוחרים פסוודונים כסופר. אתה לא יכול להשתמש בדיקנס או שייקספיר. טוב, בעצם אם נולדת שייקספיר זה יופי".

אחרי עשר שנים של עבודה על ספר אחד, נדרשת לעמוד בזמנים של ההוצאה, להגיש ספר כל שנה. הרגשת שזה פוגם בכתיבה שלך, במחקר?

"אין ספק. על פי התגובות שקיבלתי הקוראים שלי לא הרגישו בכך, אבל היתרון הגדול של כתיבת ספר לאורך שנים הוא הפריבילגיה להעמיק. כשכתבתי את הספר הראשון הנסיבות איפשרו לי לעסוק במחקר במשך שנים, לקרוא עוד ועוד ספרים בנושא שכבר די הבנתי בו. בספרים שלאחר מכן הייתי צריך לעבוד באופן הרבה יותר אינטנסיבי ומלחיץ. המחקר חשוב לי מאוד, וברגע שאתה מתחיל להתעסק בנושאים פחות מוכרים ויותר אזוטריים, כמו למשל התרבות המינואית, אתה בבעיה".

רבים מתייחסים לספרים שלך כאל ספרי טיסה. מה דעתך על כך?

"טוב מאוד. אין לי אשליות מהסוג שיש להרבה סופרים אחרים. בסופו של דבר אני רואה בנו, הסופרים, בדרנים. אני מעדיף לשמוע מישהו שאומר לי 'מאוד נהניתי מהספר שלך' מאשר מישהו שיגיד לי 'אני מאוד מעריך את הכתיבה שלך'. כשהייתי צעיר יותר ההערכה היתה חשובה לי מאוד, אבל עם השנים התחלתי להרגיש שאם אני לא מצליח למכור ולהגיע לקוראים אז אין בכך הרבה טעם. הדבר שהכי מרגש אותי כיום הוא כשמישהו עומד בחנות הספרים בנמל התעופה ואומר לעצמו, 'מצפה לי טיסה ארוכה, הנה ספר של ויל אדמס. מושלם'. זה מקסים ומספק אותי יותר מכל ביקורת, חיובית ככל שתהיה".

אתה מתייחס לביקורות על הספרים שלך?

"אני מנסה להתעלם מביקורות, אבל אשקר אם אגיד שזה עובד. למרבה הצער, אני מתמקד דווקא בביקורות השליליות. יש ביקורות נבזיות, אבל הרבה פעמים אני לומד מהן המון. כשמישהו מבקר אותי בטיעונים מנומקים זה נשאר אצלי וסביר שגם מתבטא בכתיבה שלי. אני משתדל להיות קשוב לקוראים שלי, אבל ברגע שאתה נותן לקוראים את המושכות אתה מאבד את האוטונומיה שלך ככותב. אתה תוהה מה הקורא יחשוב על צעדים מסוימים וזו חוויה מסרסת".

על "המבוך האבוד" היו שאמרו כי יש בו אלימות רבה. מה הסיבה לאלימות הזאת?

"בתקופה שתיכננתי את הספר יצא לי לקרוא המון ספרים ומאמרים על פסיכופתים, שחילחלו אל תוך הספר ואף עמדו בבסיס אחת הדמויות. ברגע שאתה יוצר דמות היא פועלת מתוך עצמה, מתוך הנתונים שנתת לה. בדיעבד אני מבין שיש רגעים בספר שאולי קצת הגזמתי בהם, אבל צריך להבין שנושא האלימות בספרי מתח מורכב מאוד. אחרי ספר או שניים אתה מתמודד עם בעיה: אם הדמויות ימשיכו להיחלץ מכל מצב, הן ייהפכו לדמויות מצוירות. מנגד, האלימות הזאת חיונית בשביל ליצור תחושה של סיכון ומתח".

לאחר שכתבת ארבעה ספרים שבהם מככב דניאל נוקס, מה היחס שלך אליו?

"במובן מסוים הספרים שלי הם חלומות בהקיץ. העבודה שלי היא פחות לשבת מול מחשב ולכתוב ויותר לשכב על הספה ולחשוב. בכך אני קצת דניאל נוקס, רק שהוא הגרסה היותר יפה, חכמה, שנונה ואתלטית שלי. עם זאת, באופי שלו, באופן שבו הוא מתמודד עם אנשים, אנחנו די דומים. אבל אין ספק שהוא יותר אמיץ, אקטיבי והרפתקן ממני. התכונות האלה הן תכונות שהייתי רוצה, שאני חולם ומפנטז עליהן. אני משתדל גם להעניק לקורא את החוויה הזאת. במובן הזה דניאל נוקס וגם גייל ברנרד (גיבורה נוספת בסדרת הספרים, א"ש) הם סוג של אוואטרים, דמויות שכל קורא יכול להזדהות אתן. הדבר האחרון שאני רוצה הוא לכפות על דניאל תכונות מהסוג שיגרמו לקורא לומר לעצמו, 'הוא כזה ואני לא'".

עד כה לא עובדו ספריו של אדמס לקולנוע. "זה הוזכר בחוזה אבל זה לא יצא", הוא אומר. "הייתי רוצה, כלומר, אני חושב שהייתי רוצה. אתה אף פעם לא יודע מראש איך זה יהיה, ויש לי חשש שברגע שאתה מצמיד לדמות כמו דניאל נוקס פנים, הרבה ממנה אובד. רבים חושבים שהספרים שלי מתאימים לעיבוד קולנועי משום שיש בהם פן ויזואלי בולט. בכל זאת, צריך לזכור שאם רוצים לעבד אותם לסרטים אז צריך כמה לוקיישנים, סצינות אקשן יקרות ואיזה כוכב שימכור".

חי דרך הספרים

בימים אלה הוא עורך תחקיר לספר חדש, הראשון ללא דניאל נוקס. הפעם הוא יוצא בעקבות המדען בן המאה ה-17 אייזק ניוטון: "זה גם יהיה ספר הרפתקאות, רק שהפעם אני עורך מחקר ארוך ורציני במיוחד. חלק פחות מוכר של ניוטון היה העיסוק הנרחב שלו בתיאולוגיה ואלכימיה. ב-1936 התקיימה מכירה פומבית בסותביס שבה נמכרו כתבים של ניוטון שעסקו בתחומים אלה. כבר בזמנו הוא תמך בהקמת מדינה ליהודים משיקולים דתיים. הוא עסק רבות בהקמה מחדש של בית המקדש והאמין שצריך לבנות אותו מחדש. הוא ערך חישובים סבוכים שבאמצעותם ניסה לנבא אירועים דתיים, שאחד המשמעותיים בהם מתרחש ב-2016. חלק נכבד מהעלילה יתרחש בישראל. אבל עדיין לא איפיינתי את הדמויות המרכזיות".

הוא מתכנן נסיעות למדינות נוספות ועוד שני ביקורים ארוכים יותר בישראל בהמשך השנה. "חלק מהתחקיר שלי הוא למצוא דימויים קטנים לספר, תיאור של בית קפה, צמחייה ועוד. בדרך כלל אני נוסע למקום אחרי שהרעיון והעלילה של הספר ברורים לי, אבל הפעם נראה לי שקצת הקדמתי. צריך לשהות במקום זמן מה כדי לקלוט את האווירה שלו ואת הדקויות של הסביבה. בביקור הזה אני מרגיש יותר כמו תייר. רציתי לבקר בישראל במשך שנים ועכשיו היתה לי הזדמנות מצוינת לחופשה, אבל את זה כמובן אסור לספר למס הכנסה. קניתי לפני כמה שנים בית קטן באזור כפרי מבודד באנגליה, שהוא מקום נפלא לכתוב בו. אבל בחורפים אני מאוד סובל שם. החורף ממש מדכא אותי ואני לא מצליח לעשות כלום. אני אוהב את אנגליה, אבל רק מהאביב עד ספטמבר".

אדמס, שלא הקים משפחה, אומר כי "זה אחד הדברים שאני חושב שהקרבתי למען הכתיבה. אין לי באמת חיים אישיים. החיים שלי זה הספרים שלי ואני חי דרכם. תמיד רציתי להיות סופר, אבל יש לי גם הבנה של מהי מחויבות אז נאלצתי לבחור בין השניים - אתה יכול לבזבז את חייך בכתיבת ספרים ולא להרוויח, או לקיים משפחה. יש אנשים שמצליחים לעשות את שניהם, אין לי מושג איך, לי אף פעם לא היתה האנרגיה או היכולת לדבר כזה".



ויל אדמס. הדמויות הן אווטארים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו