בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"התייר" | טיסה בכיוון אחד

עלילה מופרכת, דמויות מגוחכות ובימוי חובבני. הסרט "התייר" מנסה לחבר בין הומור למתח אבל בעיקר מעורר געגועים להיצ'קוק

תגובות

משהו מוכרח לקרות כאשר במאי גרמני מביים בצרפת ובאיטליה מותחן תוצרת אמריקה שמבוסס על סרט צרפתי, בהשתתפות צוות שחקנים שרובם אמריקאים ובריטים. ומשהו אמנם קורה ב"התייר", סרטו של פלוריאן הנקל פון דונרסמארק, שמבוסס על "אנתוני זימר", סרטו של התסריטאי והבמאי הצרפתי ז'רום סאל מ-2005. אבל רוב מה שקורה עקב המפגש הקולנועי הבינלאומי הזה אינו מפתיע ומשעשע. הוא פשוט לא מוצלח.

בתחילת הסרט נראית אנג'לינה ג'ולי, לבושה בהידור, ראשה מעוטר במה שנראה בבירור כתוספות שיער, חיוך קטן על שפתיה המוכרות. היא מטופפת על עקבים גבוהים מאוד לעבר בית קפה פאריסאי שבו היא מקבלת הודעה מסתורית, בעוד שסוכנים חשאיים עוקבים אחריה ומוסרים פרטים על מעשיה למפקדה שלהם בסקוטלנד יארד בלונדון.

כבר אז ברור שדונרסמארק חותר למלאכותיות מכוונת, שתציב את סרטו על גבול הפנטסיה ותתייחס למותחנים רומנטיים מהעבר, שהתרחשו באתרים תיירותיים אטרקטיביים; בעיקר כמה מסרטיו של אלפרד היצ'קוק. אבל כדי לעשות זאת צריך תסריט טוב, גיבורים שיכבשו את לב הצופים, שחקנים שהם יותר מחזותם ככוכבי קולנוע נערצים; ובעיקר נדרש סגנון בימוי מיומן, שאינו מסתמך רק על מחוות חיצוניות ויודע לאזן בין הומור למתח. את זה דונרסמארק אינו מצליח לעשות.

ב-2006 התפרסם דונרסמארק כשסרטו "חיים של אחרים" נחל הצלחה קופתית ברחבי העולם ואף זכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. אם מתעקשים מאוד אפשר לזהות קווים תמטיים משותפים בין הסרט ההוא, שהיה מעניין אבל בעייתי מבחינה אידיאולוגית, לבין הסרט החדש, ששונה בסגנונו ונוצר בבירור כמוצר בידורי קליל יותר.

כמו בסרט הקודם, נופך של פרנויה מאפיין גם את "התייר". שני גיבורי הסרט, בגילומם של ג'ולי וג'וני דפ, נתונים במעקב תמידי, כבר מהרגע הראשון חושדים הצופים שהם לא מה שהם מתיימרים להיות והעלילה גדושה במעשי הטעיה ורמייה. את שם הסרט הקודם אפשר לייחס גם לסרט הנוכחי: רבות מהדמויות, גם הגיבורים וגם הרשעים, חיות אמנם חיים של אחרים. ב"התייר" אלה חיים שעוצבו על ידי הקולנוע בפנטסיות המתח.

הצרה היא שמעבר לאותה פנטסיה הנבנית בסרט, אין אותה הוויה אנושית שנתנה תוקף למותחני ההרפתקאות הרומנטיים של היצ'קוק, למשל, כגון "39 המדרגות", "לתפוס גנב" או "מזימות בינלאומיות", שסרטו של דונרסמארק מתייחס אליהם במודע.

העלילה מופרכת לחלוטין, אבל זה יכול היה לעבוד אילו הבמאי היה מעצב יחס נכון לממדים המופרכים במכוון שלה. במרכז העלילה ניצבת דמותו של אלכסנדר פריס, שנעלם עם מרבית הונו של הגנגסטר שהעסיק אותו. אליס (ג'ולי), אהובתו של פריס, אמורה לפגוש אותו בוונציה. כדי להסיט מאהובה את העוקבים אחריו, שאינם יודעים כיצד הוא נראה, מאחר שהם בטוחים שעם הכסף שגנב הוא עבר סדרה של ניתוחים פלסטיים ששינו את חזותו, מוטל עליה לבחור ברכבת שבה היא נוסעת לוונציה בגבר שבחזותו ובמבנה גופו עשוי להיות הוא.

בחירתה נופלת על פרנק (דפ), מורה למתמטיקה בקולג' קטן בארצות הברית. כל גילוי נוסף של העלילה יהרוס את מעט ההפתעות שבה, אבל אגלה רק שהיא כוללת מרדף על גגות ונציה ובתעלות שלה, נשף מפואר שבו ג'ולי ודפ רוקדים ואלס (האם זה ניסיון מודע להתייחס לריקוד שג'ולי ובראד פיט ביצעו ב"מר וגברת סמית"? האם זה לא מוקדם ומניפולטיבי להתייחס לסרט ההוא כסוג של קלאסיקה?) ושיא עלילתי מותח לכאורה, שמתפוגג לסוף מרושל וכפוי שבוגד בחן המועט שהיה עד אז לסרט.

הסרט גדוש בצילומים המציגים את ונציה במלוא יופיה, בלי להתייחס לזוהמה הגודשת את תעלותיה והצחנה העולה מהן. אחת הצרות העיקריות של הסרט היא שג'ולי נראית בו כחלק מהנוף המפואר ולא כדמות בשר ודם. כאשר לקראת סוף העלילה היא אמורה להביע רגשות כמו אהבה ופחד, הצופים כמעט מופתעים לראות שדמותה מסוגלת להביע רגשות שכאלה, והיא נדמית מאולצת ומזויפת.

ג'ולי נראית כמו מריונטה מפוארת, והסרט מתרפק על הפאר שהיא מייצגת, אבל נראה כי אין עוד דבר בסרט פרט לחזותה ככוכבת קולנוע. דפ אינו מוצג באופן משכנע יותר. הוא חינני לעתים, אבל מראהו מוזר, פניו נפוחות ויש לו תסרוקת משונה ולא מחמיאה. ברוב הסצינות הוא נראה מעט אבוד, מאחר שאין לו אפשרות לעצב את הדמות שהוא מגלם בצורה עקבית.

האם צריך להגדיר את "התייר" ככישלון או כהחמצה? אני בוחר באפשרות השנייה, מאחר שיש לי חיבה לסרטים מהסוג הזה, ולעתים יש בסרט רגעים משעשעים ורפליקות קומיות שעובדות. ואולם בכללותו, "התייר" הוא סרט שמבדר פחות ופחות ככל שהוא מתפתח. הוא כמו מסע קולנועי תיירותי שמבטיח הנאה אבל כבר באמצע הצופים רוצים הביתה.

התייר - מועדי הקרנה

"התייר". בימוי: פלוריאן הנקל פון דונרסמארק; תסריט: פלוריאן הנקל פון דונרסמארק, כריסטופר מקוארי, ג'וליאן פלואז; צילום: ג'ון סיל; מוסיקה: ג'יימס ניוטון האוורד; שחקנים: אנג'לינה ג'ולי, ג'וני דפ, פול בטאני, סטיבן ברקוף, טימותי דלטון, רופוס סיוול, כריסטופר דה סיקה, ראול בובה



מתוך התייר. לא כובשים את לב הצופים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו