בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'יימס בלייק יביא את האנדרגראונד לארוחת שישי

אף שהמוסיקה שלו מכילה הרבה אלמנטים מועדוניים, את ג'יימס בלייק אפילו הורים יאהבו

תגובות

התלונה הרווחת בסיכומי השנה, לפיה 2010 לא הביאה איתה שום בשורה מוסיקלית, היא קנטרנות חסרת בסיס, שלא לוקחת בחשבון את ג'יימס בלייק; לונדוני בתחילת שנות ה-20 לחייו שמועך, מעקם ומפרק את קווי המתאר המקובלים של הפופ, רק כדי לבנות מהם מודל חדש ולא פחות נגיש. בלייק לא פועל בתוך ואקום, אלא שותף לגל מפיקי פוסט-דאבסטפ שלקחו את הרעיונות האסתטיים שעליהם הושתת תת הז'אנר האלקטרוני-אורבני החשוב ביותר שיצא עד היום מבריטניה - שככה יהיה לי טוב, אפילו בסינגל החדש של בריטני הוא נוכח - והכילו אותם על מנעד רחב של סגנונות.

בלייק הוא שופר שמהדהד את הצלילים העתידניים של יוצרים והרכבים כמו אנטולד, איקוניקה, "דארקסטאר", "מאונט קימבי" ודדבוי ומתקשר אותם אל הזרם המרכזי. בשביל הדור החדש של האלקטרוניקה - אליו מתנקזים גם צעירי דטרויט וכנופיית מועדון הברגהיין שמרחיבים את הספקטרום הטכנואידי - בלייק הוא מה ש"רדיוהד" ו"או קיי קומפיוטר" היו לגווארדיה השכלתנית של חברת התקליטים "וורפ" - "אוטקרה", "טו לון סורדסמן", "פלאד" ואפקס טווין - בסוף שנות ה-90. הוא נער הפוסטר של תנועה חסרת פנים; הוא יהיה זה שיביא את האנדרגראונד העכשווי אל ארוחת יום שישי אצל ההורים.

ההורים שלכם הולכים למות על ג'יימס בלייק. אף שהיא מכילה הרבה אלמנטים מועדוניים - בדייקנות, התמטיות, הגישה למקצב והמניפולציה שעובר כל ערוץ - המוסיקה של בלייק לא מרקידה בשום צורה. היא חרישית מכדי שתעורר תנועה. השקט - דממה מוחלטת שמפרידה בין חלקיקי צלילים - הוא המרכיב המרכזי בה, כשלצדו מחלקים ביניהם את הדומיננטיות הפסנתר הקלאסי והשירה מלאת הנשמה של בלייק. בדומה להגשה של ג'ימי לידל, גם היא שחורה מכדי שתבחינו בגון עורו הלבנבן.

הקאבר המשתק שלו ל"Limit to Your Love" של פייסט הוא רק מתאבן לבלדות החלליות שממלאות את אלבום הבכורה המצופה שלו, שכבר יש מי שמכתיר כאלבום השנה של 2011. כשמקשיבים להרמוניות הגוספליות שבלייק מפסל מהכפלות וחיתוכים של קולו שלו, או לנגיעה הרכה שלו בפסנתר, שמזכירה את הטאץ' האלגנטי והרגיש של צ'ילי גונסאלס, קשה להתווכח עם אותם אדבוקטים מסורים. זה נשמע אולי פומפוזי, אבל כרגע אף אחד לא עושה מוסיקה כמוהו. בקרוב מאוד, אין ספק בכך, המצב הזה עומד להשתנות. *



ג'יימס בלייק. חרישי מכדי לעורר תנועה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו