בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דם בזירה: על סרטי האיגרוף של כל הזמנים

מצ'רלי צ'פלין דרך "רוקי" ועד "פייטר", סרטי האיגרוף מציגים גבריות במבחן ומבליטים את צדו האפל של החלום האמריקאי

תגובות

מעולם לא נכחתי בקרב איגרוף, גם לא צפיתי בקרב כזה בטלוויזיה, וכנראה גם לא אחווה את האירועים האלה. כשהנושא עולה, אני יכול להעלות נימוקים שקולים מדוע הספורט הזה נראה לי תמוה, מכוער ודוחה; אך בקולנוע זה סיפור אחר. מצ'רלי צ'פלין, גופו קטן-הממדים אחוז בתזזית של אימה חשופה, העולה לזירה ב"אורות הכרך" ב-1931 ועד למארק וולברג וכריסטיאן בייל ב"פייטר", סרטו של דייוויד או ראסל שמוקרן כעת בישראל - הסרטים הרבים המציגים סצינות בזירת איגרוף הם ז'אנר שאוצר בתוכו עוצמה קולנועית רבה.

מובן שב"אורות הכרך" מצליח צ'פלין להביס את יריבו, הגדול עליו בכמה מספרים, בעזרת אין-ספור תחבולותיו, שמרביתן אינן מתוכננות (עוד לפני כן, ב-1915, גילם צ'פלין מתאגרף מבוהל אך רב תושייה בסרטו הקצר "האלוף"). בסרט החדש מגלמים וולברג ובייל, בהתאמה, את האחים למחצה מיקי וורד ודיקי אקלנד, שהיו שניהם מתאגרפים שהביאו גאווה לעיירת מגוריהם במדינת מסצ'וסטס.

סצינות איגרוף נראו גם בסרטים שלא עסקו ישירות בעולם האיגרוף. אין כמעט מערבון שכיבד את עצמו ולא הציג סצינה של תגרה המונית, המתרחשת במסבאה של העיירה; לרוב היא מתחילה במכת אגרוף יחידה וכוללת גם השלכת רהיטים ושימוש בבקבוקים, תהליך שסופו בהרס המקום. ואולם, זהו חיזיון שונה מאותן סצינות המתרחשות בזירת האיגרוף. בעוד שתגרות האיגרוף במערבונים הן כאוטיות, וחלק מההנאה מהן נובעת מהכאוטיות הזאת, שהולכת ומתעצמת, הסצינות בזירת האיגרוף, המוקפת בחבלים התוחמים את שטחה, מתרחשות בטריטוריה נבדלת, שהיא בעלת מהות ממשית וסימבולית כאחת.

שם, בזירה שבה גבר יוצא מול גבר, גיבור הסרט ניצב מול גבריותו, ההולכת ונפגעת ככל שסצינת הקרב הולכת ומתארכת (והיותם של המתאגרפים חשופים בחלק גופם העליון מבליטה את פגיעותם הגברית; התערטלותם מהחלוק שעוטף את גופם בכניסתם לזירה, וחשיפת גופם, הן חלק מהממד הטקסי העוטף את האירוע). שם, גיבור הסרט בוחן את יכולתו וניצב מול גורלו. הקרב, שכולו יזע ודם, מבליט את פגיעותו של הגוף הגברי ואת נכונותו המאזוכיסטית של הגבר לספוג ייסורים.

ואמנם, האם היה בתולדות הקולנוע שחקן שכה נהנה להתענות על הבד ולסבול כאב כמו סילבסטר סטאלון (ולא רק בסדרת הסרטים שבהם גילם את אחת משתי הדמויות המזוהות עמו ביותר, זו של המתאגרף רוקי בלבואה; השנייה היא ג'ון רמבו)?

הסצינות האלה, שהאלימות שבהן מזככת את הדרמה המרכזית שהסרט מציג - הדרמה הגברית - מתרחשות בטריטוריה שחוקים משלה שולטים בה והם מעצבים את אופיה הטקסי. הזמן לכל סיבוב קצוב, וצלילים מתכתיים מבשרים את תחילתו ואת סופו; בהפסקות בין הסיבובים כל מתאגרף מתכנס בפינתו, מוקף ב"אנשים שלו", ביניהם לא פעם האשה שתומכת בו; ובמשך הקרב, בזירה עצמה, נוכחת דמות נוספת, השופט, שתפקידו לבחון שהקרב מתנהל על פי חוק. ואז, בסופו של הקרב מגיע הרגע הטקסי מכל, שבו אחד היריבים שרוע מובס על רצפת הזירה בעוד שהשני ניצב על רגליו, אחת מידיו אחוזה בידי השופט וזרועו השנייה מורמת לאות ניצחון.

רבים מסרטי האיגרוף שהופקו בהוליווד, בין שהציגו את סיפורם של מתאגרפים פיקטיביים ובין שעסקו בכאלה שהיו באמת, הציבו את הסיפור של גיבוריהם על קו התפר שבין המעמדות באמריקה. סרטים אלו היו כמעט היחידים שהכירו בקיומם של מעמדות בארצות הברית, וגיבוריהם הוצגו מי שמנסים להיחלץ מהמבוי הסתום שאליו מנווט אותם מעמדם. לעתים עיצבו הסרטים לסיפור הזה מסלול של ניצחון; לעתים קרובות מסלול של אובדן. יש גם סרטים - כמו "פייטר", למשל - שמשלבים בין השניים.

שני הסרטים שמסמלים במובהק את שני קטביו של סרט האיגרוף נוצרו בהפרש של ארבע שנים זה מזה. הראשון הוא "רוקי", הסרט הראשון בסדרה, שביים ג'ון ג' אוילדסן ב-1976 על פי תסריט של סילבסטר סטאלון האלמוני עדיין, שהעניק לסיפורו של המתאגרף בקולנוע נפח של אגדת סינדרלה מפוכחת. השני הוא "השור הזועם" של מרטין סקורסזי מ-1980, שגולל את סיפורו של המתאגרף ג'ייק לאמוטה, והוא אולי הנוקב, החריף והמר ביותר מכל סרטי האיגרוף שהופקו אי פעם.

"רוקי", שהיה ללהיט ענק והפך את סטאלון לכוכב, זכה באוסקר; "השור הזועם" רשם הצלחה כלכלית מועטת, גם ההיענות לו מצד הביקורת היתה גורפת פחות מזו שקיבלה את פני סרטו של סטאלון, ואף שהוא היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, הוא לא זכה (אוסקרים הוענקו לרוברט דה נירו, שגילם בסרט את התפקיד הראשי, ולעורכת שלו, תלמה סקונמייקר). "פייטר", שיש לו מעלות קולנועיות ניכרות, בעיקר אלה הקשורות בתיאור הסביבה המשפחתית והחברתית שעלילתו מתרחשת בה, הוא מעין "השור הזועם" המתגלגל להיות מעין "רוקי" (ומכך גם נובעת חולשתו של הסרט).

טווח ההתנהלות של המתאגרף הקולנועי בין אובדן לניצחון איפשר לו להיות גיבורם של מלודרמות, סרטי מתח - ואף קומדיות (דוגמאות מובאות בהמשך). ב-2004 העתיק קלינט איסטווד את ההוויה המעמדית של סרט האיגרוף ואת עולמו הגברי למציאות נשית ויצר את "מיליון דולר בייבי", שעיצב את סיפורה של הגיבורה שלו כטרגדיה מעמדית וקיומית. היה זה סרט האיגרוף השני בתולדות הקולנוע שזכה באוסקר (אם כי לרשימה המצומצמת הזאת ניתן גם להוסיף את "מעתה ועד עולם", סרטו של פרד זינמן מ-1953, שהתבסס על רב המכר של ג'יימס ג'ונס; אחד מגיבוריו, בגילומו של מונטגומרי קליפט, היה חייל בצבא ארצות הברית ערב המתקפה על פרל הרבור, מתאגרף לשעבר שמסרב להתאגרף עוד כתוצאה מאירוע שהתרחש בעברו. גם גיבורו של "חופי הכרך" שביים איליה קאזאן ב-1954, בגילומו של מרלון ברנדו, הוא מתאגרף לשעבר, ואת הסרט מסיימת סצינת איגרוף מהאכזריות ביותר שנראו עד אז על בד הקולנוע).

המתאגרף הוא גיבור קולנועי אמריקאי קלאסי, בין שהוא בתחילת דרכו להגשים את החלום האמריקאי ובין שחלומו התנפץ כבר. כמו סרטי הגנגסטרים, סרטי האיגרוף הטובים ביותר, והיו רבים כאלה, מתארים את צדו האפל של החלום האמריקאי ואת המחיר שהשואפים אליו חייבים לשלם בעדו. ההשחתה אורבת לכל גיבורי הסרטים האלה, ולכן לא רק גבריותם עומדת למבחן, אלא גם התוקף שאמריקה נתנה מאז ומעולם לגבריות הזאת במרכז החברה שלה. *

ניצחון בנקודות | מבחר סרטי איגרוף

* "האלוף", 1931, בימוי: קינג וידור

המלודרמה הסנטימנטלית הידועה ביותר שעוסקת בעולם האיגרוף. גיבוריה הם מתאגרף לשעבר (ואלאס בירי, שזכה באוסקר על תפקידו), שתיין ומהמר בהווה; בנו הקטן (ג'קי קופר), שאוהב את אביו עד כלות הנשימה, ואמו של הילד (איירין ריץ'), שוויתרה על בנה ונישאה לגבר אמיד. הנושא הוא הקרבה, וסרטו של וידור פועל - מה שלא ניתן לומר על הגרסה השנייה של הסרט, שביים בדביקות פרנקו זפירלי ב-1979 (היא נקראה בישראל "סיפורו של אלוף") ואת שלושת גיבוריה גילמו ג'ון וויט, ריקי שרודר ופיי דאנאוויי.

* "דרך החלב", 1936, ליאו מקרי

"הנער מברוקלין", 1946, נורמן ז' מקלוד

הקומדיה שבחבורה. הרולד לויד, שהיה קומיקאי אהוד בתקופת הראינוע, בסרט הראשון (שנכשל כלכלית), ודני קיי בגרסה השנייה שלו (שהיתה ללהיט ענק), מגלמים חלבן ביישן, שבמקרה נותן נוק-אאוט למתאגרף ידוע. האירוע עושה כותרות, ומנהלו המושחת של המתאגרף שהופל מחליט להפוך את החלבן למתאגרף. התהילה שלה זוכה החלבן בזירה מנפחת את האגו שלו, ונדרשת אשה כדי לבאר לו שהוא רק חלבן.

* "קיד גאלאהד", 1937, בימוי: מייקל קרטיז

שילוב של סרט איגרוף וסרט גנגסטרים. במרכזו לא ניצבת דמותו של המתאגרף הצעיר, שעל שם הכינוי שניתן לו קרוי הסרט, אלא מנהלו (אדוארד ג' רובינסון) ואהובתו של אותו מנהל (בטי דייוויס), שמתאהבת במתאגרף הצעיר, אך זה מתאהב באחותו של מנהלו. כאשר המנהל מגלה זאת, יש צרות. את אחד הגנגסטרים בסרט הזה, שהיה ללהיט, מגלם המפרי בוגרט, לפני שנעשה כוכב גדול. ב-1962 הופקה לסרט גרסה נוספת בבימויו של פיל קרלסון ובכיכובו של אלביס פרסלי, שלא רק התאגרף בסרט אלא גם שר בו.

* "נער הזהב", 1939, בימוי: רובן מאמוליאן

ויליאם הולדן בן ה-20, בסרטו הראשון, מגלם את דמותו של ג'ו בונפרטה, נגן כינור שרוצה להיות מתאגרף, והוא מסתבך עם אביו, בעל מכולת בשכונת עוני ניו יורקית, שרוצה שבנו יממש את ייעודו האמנותי. לצדו מככבת ברברה סטנוויק, בדמות שתחילה מנצלת את המתאגרף הצעיר כדי לקדם את ענייניה האישיים ואחר כך תומכת בו ומתאהבת בו. מהגרסה הקולנועית הזאת של מחזהו של קליפורד אודטס סולקו המסרים האנטי קפיטליסטיים שהיו במחזה המקורי. ב-1964 הועלתה בברודוויי גרסה מוסיקלית של המחזה בכיכובו של סמי דייוויס ג'וניור (כלומר, הגיבור נהפך מאיטלקי לשחור). המחזמר נחל הצלחה, אך לא הופקה לו גרסה קולנועית.

* "City for Conquest", 1940, בימוי: אנטול ליטבאק

ג'יימס קגני מגלם נהג משאית שנהפך למתאגרף, שכינויו "שמשון הצעיר" והוא מנסה לחלץ את משפחתו משכונת העוני הניו-יורקית שבה היא מתגוררת. ברווחיו כמתאגרף הוא משלם את לימודי המוסיקה של אחיו הצעיר, שהלחין סימפוניה על אודות העיר ניו יורק, וחולם שהיא תבוצע בקרנגי הול. במשך הסרט מסתבך גיבורו עם גנגסטרים (שאת אחד מהם מגלם איליה קאזאן, עוד לפני שהיה לבמאי קולנוע), ראייתו נפגעת באחד הקרבות שבהם הוא משתתף והוא כמעט ומאבד את האשה שהוא אוהב, שרוצה להיחלץ ממצוקתה המעמדית בעזרת כישורי הריקוד שלה. בסוף הגנגסטרים מובסים, גיבור הסרט ואהובתו מתאחדים והסימפוניה מבוצעת.

* "ג'נטלמן ג'ים", 1942, בימוי: ראול וולש

כיצד נהפך האיגרוף באמריקה של שנות ה-80 של המאה ה-19 לספורט חוקי ומהוגן אפילו. ארול פלין מגלם את דמותו האמיתית של ג'ים קורבט, פקיד בנק בעל כישורי איגרוף, שמגויס על ידי כמה מתושביה האמידים של סן פרנסיסקו כדי להוכיח שאיגרוף יכול להיות ספורט ג'נטלמני שכפוף לחוקים החדשים שנקבעו על ידי המרקיז מקווינסבורו. אך לקורבט - כמו לכוכב שגילם אותו - יש נטייה להסתבך.

* "Body and Soul", 1947, בימוי: רוברט רוסן

אחד מסרטי האיגרוף הנודעים והטובים ביותר. את תסריטו כתב אברהם פולונסקי, שהקריירה המבטיחה שלו כתסריטאי ואחר כך כבמאי נחסמה על ידי ציד המכשפות של מקארתי. הסרט, התוקף בחריפות את השיטה הקפיטליסטית המשחיתה כל חלקה טובה בחברה האמריקאית, מציג את סיפורו של מתאגרף יהודי צעיר, אף הוא תושב שכונת עוני ניו-יורקית, שתאוות הבצע של הסובבים אותו גורמת להשחתה שלו (גילם אותו השחקן המצוין ג'ון גארפילד, יהודי אף הוא, שגם הקריירה שלו נהרסה כתוצאה מהמקארתיזם, והוא מת ב-1952 מהתקף לב, בן 39). ב-1981 הפיקו מנחם גולן ויורם גלובוס סרט בהשראת התסריט של פולונסקי, שנשא אותו השם כמו סרטו של רוסן. כאשר הסרט העילג, שביים ג'ורג' באורס, הוקרן בישראל, ניתן לו השם "באדי וסול", כאילו אלה שמותיהן של שתי דמויות בסרט.

* "צ'מפיון", 1949, בימוי: מארק רובסון

דיוקנו של המתאגרף כבן זונה, שמחפש גאולה אך זו חומקת ממנו. זהו אחד הסרטים הבוטים ביותר שנוצרו על עולם האיגרוף באמריקה, על השחיתות והעליבות המאפיינות אותו, והצלחתו נובעת לא מעט מהופעתו האינטנסיבית של קירק דאגלס בתפקיד הראשי. זהו סרט איגרוף כפילם נואר (ואמנם הוא הופק בעת פריחתו של הז'אנר באמריקה שאחרי מלחמת העולם השנייה) ומעט החמלה שמובעת בו הופכת אותו לאחד הסרטים הבולטים ביותר בשני הז'אנרים.

* "The Set-Up", 1949, בימוי: רוברט וייז

72 דקותיו של הסרט הן כאורך העלילה שלו, המתארת את ניסיונו של מתאגרף (רוברט ראיין), שהקריירה שלו דעכה, לחזור לזירה למרות התנגדותה של אשתו ואף על פי שהמנהל שלו כה בטוח שהוא יובס, שהוא "מכר" את הקרב מבלי ליידע על כך את הגיבור. למרות הבוטות של המציאות המתוארת בסרט, זוהי יצירה בעלת נפח פיוטי מרגש, שנושאה, נחישות מול ייאוש, הוא שמקנה לה את עוצמתה.

* "האדם השקט", 1952, בימוי: ג'ון פורד

בסרט רב החן הזה (שזיכה את ג'ון פורד באוסקר הרביעי שלו לבימוי) מגלם ג'ון ויין מתאגרף שחוזר מארצות הברית למולדתו אירלנד, אחרי שהקריירה שלו הסתבכה בשערורייה ודעכה. באירלנד הוא מתאהב באשה נמרצת (מורין אוהרה, אחת השחקניות האהובות על פורד, אולי מכיוון שמוצאה היה מאירלנד), שאחיה (ויקטור מקלכלן) הוא אויבו המושבע. הסרט מסתיים בסצינת איגרוף בין שני היריבים, שמתרחשת על רקע נופיה המרהיבים של אירלנד, והיא מהארוכות ביותר שנראו עד אז על בד הקולנוע.

* "אלימות בשכונת העוני", 1956, בימוי: רוברט וייז

פול ניומן היה לכוכב בעקבות גילום דמותו של המתאגרף רוקי גרציאנו, שגדל אף הוא בשכונות העוני בניו יורק; אחרי שהוא מסתבך בפשע ונשלח לכלא, ואחרי שהוא עורק מהצבא, מחליט גרציאנו לשנות את מסלול חייו בעזרת כישוריו כמתאגרף. הסרט היה אמור להיות הרביעי בכיכובו של ג'יימס דין, אך דין נהרג לפני תחילת הצילומים והתפקיד הועבר לניומן.

* "The Harder They Fall", 1956, בימוי: מארק רובסון

בסרטו האחרון, לפני מותו ב-1957, גילם המפרי בוגרט כתב ספורט שהקריירה שלו דעכה והוא מועסק על ידי מנהל איגרוף כדי לקדם את תגליתו החדשה של אותו מנהל, מתאגרף צעיר מארגנטינה. הסרט, שמתבסס על ספר של באד שולברג (שכתב את התסריט של "חופי הכרך"), הוא חשיפה כוללת של עולם האיגרוף כזירה של פשע ושחיתות.

* "עיר שמנה", 1972, בימוי: ג'ון יוסטון

סרט נפלא, המשרטט את דיוקנו של עולם האיגרוף במהותו העלובה ביותר דרך תיאור הקשר שמתפתח בין מתאגרף שהקריירה שלו דעכה (סטייסי קיץ') למתגארף צעיר (ג'ף ברידג'ס) שהקריירה שלו מתחילה לנסוק. כמו ברבים מסרטיו הטובים ביותר, יוסטון אינו מתעניין בפרס המחכה לגיבורי הסרט, אלא בדרך שהם עושים אליו. מעניין להשוות את הסרט ל"פייטר", שמתאר סיטואציה דומה, אך אין לו הנפח הרגשי האנושי והפיוטי שיש לסרטו של יוסטון.

* "כפפות", 1986, בימוי: רפי אדר

"ניצחון הרוח", 1989, בימוי: רוברט מ' יאנג

ולסיום, שני סרטים הממקמים את דמותו של המתאגרף בהקשר הקרוב אלינו. סרטו של רפי אדר, שהוא הסרט הישראלי היחיד שהתעסק באיגרוף, התבסס על ספרו של דן צלקה (שעסק בעברו באיגרוף בעצמו), שהציג את סיפורו של מתאגרף פולני שמהגר לפלשתינה בשנות ה-30. בסרטו של יאנג גילם וילם דפו את דמותו האמיתית של המתאגרף היווני שלמה ארוך, ששרד בשואה בזכות כישוריו כמתאגרף; באושוויץ נכפה עליו להשתתף בקרבות, שתוצאותיהם היו ידועות מראש, נגד אסירים אחרים. *



מיליון דולר בייבי, 2004


רוקי 3, 1982



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו