בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע רוסיה מתעלמת מיום השנה למותו של טולסטוי?

בן נינו של לב טולסטוי וראש ממשלת רוסיה לשעבר יוצאים למאבק שמטרתו להשיב את כבודו האבוד של הסופר שהכנסייה האורתודוקסית החליטה להחרים

תגובות

בערך לפני חודשיים יצא זקן הפוליטיקאים ברוסיה למשימה פרדוקסלית: לטהר את שמה של אחת הדמויות האהובות ביותר בתולדות רוסיה, טולסטוי. לכאורה לא היה צורך בכך ב-2010, מאה שנה לאחר מותו של הסופר. אבל בשנה שעברה עורר טולסטוי מחלוקת בקרב הרוסים בדיוק כפי שעשה בחייו. אינטלקטואלים טענו נגד הכנסייה האורתודקסית הרוסית שהיא מציגה גיבור לאומי כפושע, ובכנסייה טענו נגד טולסטוי שסייע להחיש את עליית הבולשביקים. המלודרמה של ימיו האחרונים, כשנמלט מאחוזתו המשפחתית ובחר בחיי פרישות, התעוררה לחיים על כל פרטיה העסיסיים.

במדינה שרק לעתים רחוקות מוותרת על חגיגות ציבוריות, היום שבו מלאו 100 שנה למותו, 20 בנובמבר, לא צוין בערבי גאלה רעשניים או בשוברי קופות קולנועיים במימון הממשלה. מבחינה רשמית הוא בקושי צוין. על רקע הדברים האלה התיישב סרגיי סטפשין, לשעבר ראש ממשלת רוסיה, לכתוב לראש הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, שהיתה לבוררת בתחום הפוליטי והתרבותי. בלשון דיפלומטית מוקפדת, מתוך הכרה ב"רגישות המיוחדת" של "הנושא העדין הזה", סטפשין ביקש מהכנסייה למחול לטולסטוי, שהוחרם לפני 110 שנה.

הדחף לעשות זאת גבר כשביקר בתל עפר לא מסומן שבו טמון טולסטוי. סטפשין תיאר את הביקור - שקרה כששימש מנהל שירות הביטחון הפדרלי, ממשיכו של הקג"ב - כחוויה רגשית שלא הצליח להתנער ממנה. "התבוננתי בבית שבו הוא חי ועבד, שבו חיבר את יצירותיו, ואחר כך הגעתי למקום שאין בו דבר מלבד גבעה קטנה", אומר סטפשין, המקיים קשרים הדוקים עם הכנסייה. "זה היה מתמיה, מבחינה אנושית ומוסרית. ואז החלטתי לכתוב את המכתב".

היחס האמביוולנטי לטולסטוי הוא דבר חדש ברוסיה. הסובייטים הציבו אותו בראש הפנתיאון הספרותי שלהם, בעיקר בשל הפילוסופיה הרדיקלית שהטיף לה בימיה המוקדמים של מהפכת אוקטובר. "מלחמה ושלום" ו"אנה קרנינה" הקנו לטולסטוי פרסום כה רב, עד שאחד מבני דורו כינה אותו "הצאר השני של רוסיה". הוא ניצל עמדה זו לצאת חוצץ נגד הכנסייה, וכן המשטרה, הצבא, אכילת בשר, הקניין הפרטי והאלימות על כל צורותיה.

לנין אהב את "השנאה העצורה" של טולסטוי. הוא הכתיר אותו כ"ראי המהפכה הרוסית", מתוך התעלמות מהפציפיזם שלו ומאמונתו באלוהים. לקראת יום השנה ה-50 למותו החלה הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית להתכונן שנתיים מראש, כדי שאנדרטה שלו תהיה מוכנה בזמן להסרת הלוט. אבל במלאות מאה שנה למותו שלטה ברוסיה אווירה חשדנית כלפי צורת מחשבה אוטופית. לשם השוואה, צ'כוב זכה ב-2010 למחוות רשמיות מפוארות לציון 150 שנה ליום הולדתו, לרבות ביקור של הנשיא דמיטרי מדוודב במקום הולדתו.

לקראת יום השנה עלה לאקרנים במוסקווה סרט עטור כוכבים על חייו של טולסטוי, "התחנה האחרונה" שמו, אבל הוא צולם בגרמניה, עם שחקנים בריטים וקנדים ובמאי אמריקאי. הקולנוען הרוסי אנדריי קונצ'לובסקי, ממפיקי הסרט, אמר שפנה ל"כל משרד בממשלת רוסיה" בבקשת תמיכה. בסופו של דבר, אמר, נאלץ להשקיע מכספו הפרטי. "אני מייצג את רוסיה", אמר בחיוך עצוב במסיבת עיתונאים לכבוד הסרט.

דבר מכל אלה אינו מפתיע את ולדימיר טולסטוי, בן נינו של טולסטוי, המפקח על המוזיאון ביאסניה פוליאנה, אחוזתו

של הסופר. טולסטוי, בן 48, ניחן במראה דק ונלהב של אינטלקטואל, אך הוא בחר לפנות לפוליטיקה. הוא עבד בקמפיין הנשיאותי של ראש הממשלה ולדימיר פוטין, והוא מסייע לאנשי ממשל מקומי כשהם זקוקים "לסמכות או ליוקרה של טולסטוי", כדבריו.

לפני עשר שנים ביקש מהכנסייה לשקול מחדש את פסיקתה מ-1901 להחרים את הסופר. הוא לא קיבל תשובה. מאמציו אמנם לא הסתיימו - אדם שביקר ביאסנאיה פוליאנה סיפר שבבוסתן הבית נערכה ארוחה לכבוד הבישופ המקומי - אך טולסטוי אומר שאינו אופטימי. חוץ מקבלת פנים שערך שר התרבות, יום השנה עבר ב"התעלמות מכוונת מטולסטוי", אמר. "כל שלטון מנסה להתאים אנשים גדולים לצרכיו", הוסיף. "השלטונות היום לא מתייחסים אליו, או שאינם די חכמים. אולי הם בטוחים בעצמם עד כדי כך שהם לא חושבים שיש להם צורך בו".

כשסטפשין הצטרף למאבק נשם טולסטוי לרווחה. הם נפגשו לפני כ-15 שנה, כשסטפשין, ששימש אז כמנהל שירות הביטחון הפדרלי, הגיש לטולסטוי אוסף של מכתבים משפחתיים שנלקח מתיקי המודיעין הסובייטי. סטפשין מספר שבהיותו בן עשר לא ישן שני לילות כדי לגמור לקרוא את הרומן של טולסטוי "התחייה", וחש גם הוא שהסופר אינו זוכה ליחס הוגן. "הבנתי שאין הרבה סיכויים שיוחלט להחזיר אותו לכנסייה", אמר סטפשין, כיום נשיא איגוד הסופרים הרוסים. "אבל כשמדובר בו כאדם, כאדם שעשה רבות למען התרבות הרוסית ולמען השפה הרוסית, הייתי בטוח שזה יקרה, שיחול שינוי בגישה אליו".

מכתב התשובה של הכנסייה, שהתפרסם בעיתון בתפוצה ארצית, "רוסיסקאווה גאזטה", העיד שלא כך הם פני הדברים. הוא הכיר ב"יצירות היפות והבלתי נשכחות" של טולסטוי, ואמר שהקוראים הרוסים-האורתודוקסים רשאים להתפלל תפילות אישיות בעבורו ביום השנה למותו. אך נימת המכתב קודרת. טולסטוי מכונה בו "דמות טרגית" בתולדות הספרות הרוסית. נאמר בו שטולסטוי "ניצל במכוון את כישרונו הגדוול להרוס את הסדר הרוחני והחברתי המסורתי של רוסיה", וש"לא במקרה מנהיג הבולשביקים העריך מאוד את מטרת פעילותו של לב טולסטוי". לפיכך אפוא לא יודלקו נרות למען טולסטוי בכנסיות אורתודוקסיות ולא יוקראו דברים לזכרו, על פי המכתב, שחתום עליו מזכיר המועצה התרבותית והוא מופנה אל הפטריארך קיריל הראשון, מנהיג הכנסייה.

סטפשין אמר שציפה לתגובה כזאת, ושהוא שמח שהמכתב כלל גם דברי שבח לטולסטוי. אך אינטלקטואלים לא הסתירו את תדהמתם. "אפשר לחשוב שבמאה ה-20 הכנסייה לא התמודדה עם הרדיפות נגדה, שבהשוואה אליהן הביקורת של טולסטוי נראית כמשחק ילדים", כתב מבקר הספרות פאבל בסינסקי, שספרו החדש עוסק בימיו האחרונים של טולסטוי. "יש תחושה שאנחנו בתחילת המאה הקודמת".

וכמו במאה הקודמת, חלק ניכר מהדיון הסובב את יום השנה ה-100 למות טולסטוי גובל ברכילות. ספרו של בסינסקי הוא חלק מגל של יצירות חדשות, שכמו הסרט "התחנה האחרונה" מתעמק בבריחתו של טולסטוי מהאחוזה המשפחתית - ברגע שבו נדמה שהוא בוחר באופן סופי להעדיף את רעיונותיו הרדיקליים על פני מנעמי האריסטוקרטיה של ביתו. הוא מת כעבור כמה ימים בתחנת רכבת, מוקף נחיל עיתונאים.

בתקופת מותו תיארו פרשנים רוסים את החלטתו כניצחון רוחני, אך היצירות החדשות מציגות אותה כטרגדיה משפחתית, לדברי ויליאם ניקל, מחבר "The Death of Tolstoy". מנקודת מבטו, אשתו של טולסטוי היא דמות מעוררת אהדה, חסידיו הם טפילים מניפולטיביים ורעיונותיו אוטופיים ללא תקנה. "יש תחושה שהוא נמצא עכשיו בסירה אחת עם הקומוניזם", אמר ניקל. "להלכה זה רעיון טוב, אבל למעשה זה אסון". *



טולסטוי. לנין הכתיר אותו כראי המהפכה הרוסית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו