בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זאב טנא, פאנקיסט עם פרספקטיבה

באלבומו החדש, "זה שר", מצליח זאב טנא לשלב בין ישירות מחוספסת לבין גישה בוגרת ומפוכחת

תגובות

זאב טנא איבחן פעם שלהופעות שלו בא מספר בלתי סביר של פסיכולוגים. "מה שמושך את הפסיכולוגים זה מה שמושך אותי", הסביר. "ברגעים שאני על הבמה קורים הרבה דברים לא צפויים. יש תחושה שלמרות שזאת הופעת רוק, זה בעצם מסע של אדם לתוך עצמו. מסע ארוך, מהנה, מייגע. אנשים בדרך כלל שומרים לעצמם דברים בבטן. זה טבע האדם. אז אני בעניין של לפתוח את הדברים, ולא רק לספר לאחרים אלא גם לספר לעצמי. בקיצור, זה סוג של תרפיה".

פסיכולוגים, ולא רק הם, יפיקו עונג חריף מ"כבד", שיר מספר 6 באלבום החדש והנהדר של טנא, שנקרא "זה שר" (שימו לב: "זה", לא "אני"). "כבד" מקצין את הנטייה של טנא "לפתוח דברים" ולהשיל מעצמו את הבגדים המטאפוריים של הבגרות והמהוגנות. "זה" אפילו לא שר כאן: זה ממלמל, נוהם, מרחף, מטפטף, מחפף, ובעיקר חוזר שוב ושוב על המלים "אני כבד".

מדוע הוא כבד? בהתחלה טנא לא מסביר: "אני כבד כי אני כבד כי אני כבד / אם תעלו אותי אני יורד". אחר כך מופיע החטא היהודי הקדמון. "כשנולדתי כבר איבדתי, כשראו לי מיד חתכו לי... אז אני כבד, אני כבד, כי מי יכול להתמודד אל מול עבר כזה שמהדהד, ולשלוח קרן אור כשמעליך חור שחור". לא סיפור מאוד אופטימי, אבל הדרך שבה טנא שר את השיר צובעת את תחושת האבסורד בגוונים בהירים ומשעשעים.

הצירוף "אני כבד" חוזר עשרות פעמים, אבל השיר הזה - שהוא כמעט הצגת יחיד קצרה - מרגיש דווקא מאוד אוורירי. כאילו טנא עומד, עירום ומחייך, בתוך כדור פורח, ועם כל "אני כבד" שהוא זורק החוצה, עם כל מטען מודחק שהוא משחרר, הכדור נעשה קל יותר וכך גם המועקה הקיומית שרובצת כמשקולת על טנא, שאיתרע מזלו להיות לא רק נימול אלא גם דור שני לשואה ודור ראשון לששת הימים ויום הכיפורים. למעשה, התמונה הזאת של טנא בכדור הפורח כל כך משכנעת, שאפילו האדם שמביט בה, כלומר המאזין, עשוי להרגיש את המועקה הקיומית שלו מסתלקת לרגע מכוחו הממזרי של השיר. אכן, סוג של תרפיה.

מה שיפה בדמותו של טנא, ובשירים שנגזרים ממנה, הוא שיש בה שילוב של שתי איכויות שבדרך כלל לא מתערבבות זו בזו. מצד אחד, הוא פושטק ורבלי שאומר את מה שהוא חושב בצורה ישירה, נוקבת ולא מסוגננת ("זה שר ונשמע מהתחת", הוא אומר בשיר הנושא של האלבום, ולא ברור אם הוא מתכוון לעצמו או למוסיקה הישראלית בכללותה). ישירות בלתי מסוגננת היא תכונה שאופיינית ליוצרים צעירים ובוערים, אלא שלפי גילו וניסיון חייו טנא הוא כמעט זקן השבט, האיש שראה הכל (וזוכר את הרוב, בניגוד לכותרת ספרו "זיכרון קצר"). בדברים שהוא אומר ב"זה שר" יש טעם של בינה מבוגרת, הבלחות של פיוט ("רק גברו מעט צורכי שמייך, רכב הברזל רמה", מתוך "תל אביב/חורף") ואפילו ניחוח קל של סיכום (השורה האחרונה באלבום היא "זה כל הסיפור").

בקיצור, פאנקיסט עם פרספקטיבה. ועם נגנים מצוינים. טנא הוא כמעט אנטי-מוסיקאי ("איש של מלה ואקספרסיוניזם", הוא הגדיר את עצמו פעם). הוא חייב שיהיו לצדו נגנים שיכניסו את המלים והאקספרסיוניזם לתוך מסגרת מוסיקלית בריאה. זה לא פשוט, ולא תמיד זה הסתייע. בשביל מי שמחפש זרימה מוסיקלית מעניינת גם אצל יוצרים גולמיים במהותם, שיריו הישנים של טנא נשמעו לעתים גסים ופשטניים מדי מחוץ לאגף הטקסטואלי. הפעם, למרבה השמחה, יש זרימה, יש דינמיקה, יש גיוון, יש תנופה ויש אפילו גילויים של יופי מוסיקלי.

הגיטריסט אמיר זוסקוביץ', שהלחין עם טנא כמעט את כל השירים והפיק מוסיקלית את האלבום, עשה עבודה נהדרת. הבסיסט שמיל פרנקל (שתענוג להקשיב למהלכים החכמים שלו) והמתופף ישראל נחום משלימים הרכב רזה ורעב, שנע בגמישות בין רוקנרול מחוספס לבין שירים סיפוריים שנסוניירים. יש רגע אחד באלבום ("חיי", השיר השמיני מתוך 14) שבו נדמה שהעסק מתחיל להיות מונוטוני וגולמי מדי, אבל לא רק שעד הנקודה הזאת האלבום שומר על מוסיקליות מרשימה (ל"אלוהים" ו"תל אביב/חורף" יש מנגינות שחסר להן בורג, במובן הכי טוב של המושג), אלא שגם אחריה הוא חוזר אל התנופה המעט אקסצנטרית הזאת.

"רונית חידה", שמתפאר במהלך אקורדים מפגר ומלכותי כאחד, קד קידה בכיוונו של "Sweet Jane" של לו ריד, "סיפור" הוא עוד ממתק לפסיכולוגים, ובנוגע לגרסת הכיסוי ל"ביום מסה" של מתי כספי - ובכן, בהאזנה ראשונה מצטיירת בראש תמונה שבה כלב זאב משוטט נכנס למטבח של מסעדת שלושה כוכבים במישלן ומאיים להכניס את הלשון המטונפת שלו לסירים היוקרתיים. זה בערך מה שקורה, אבל מאחר שזה השיר הלפני אחרון באלבום, ומאחר שהכלב היטיב לנבוח כמעט בכל הרצועות הקודמות ושיכנע בתוקף של האסתטיקה הבלתי אסתטית שלו, זה לא בלתי מהנה לראות אותו מרייר על הנתח העילי של השיר המקורי. *

זאב טנא - "זה שר". הוצאה עצמית



טנא. האיש שראה הכל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו