בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במאי הקולנוע האיראני עבאס קיארוסטמי, מצונזר במולדתו

גודאר, קורוסאווה וסקורסזי הצהירו שהוא אחד מיוצרי הקולנוע החשובים בעולם, אבל הסרטים של הבמאי האיראני עבאס קיארוסטמי אסורים להקרנה במולדתו. בפגישה עמו הוא מנסה להסביר מה הסיבה לכך ומספר על המפגש עם ז'ולייט בינוש המככבת בסרטו "עותק נאמן למקור", שמוקרן עתה בישראל

תגובות

כאשר זכתה השחקנית הצרפתייה ז'ולייט בינוש ב-1996 בפרס האוסקר על הופעתה בתפקיד משנה בסרטו של אנתוני מינגלה "הפצוע האנגלי", היא נשאלה על ידי עיתונאי צרפתי אם היא רוצה מעתה והלאה לעבוד בהוליווד. לא, היא ענתה, מה שהיא רוצה זה לעשות סרט עם עבאס קיארוסטמי, גדול במאי הקולנוע של איראן.

בינוש אמנם חיכתה כעשור וחצי עד שהגשימה את משאלתה, אבל הציפייה השתלמה. הסרט, "עותק נאמן למקור", שעלה בסוף השבוע לאקרנים בישראל, זיכה את בינוש בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן האחרון. זהו סרטו העלילתי הארוך הראשון של קיארוסטמי שצולם כל כולו מחוץ למולדתו, איראן; וזהו סרטו הראשון של קיארוסטמי שמופיעה בו כוכבת קולנוע בעלת שם בינלאומי.

בפסטיבל קאן האחרון נפגשתי עם קיארוסטמי לצד עיתונאים נוספים ממדינות שונות. קיארוסטמי ענה בפרסית בפגישה ונעזר במתורגמנית לאנגלית, אף שהיה ברור שהוא מבין את השאלות. הוא הביע את הערכתו הגדולה לבינוש על דבריה, שבעקבותיהם החלה הידידות ביניהם, והדגיש כי אין זאת משום שהחמיאה לו אלא מפני שגילתה גישה נדירה בקרב כוכבי קולנוע.

אם מניחים בצד את העובדות שהסרט אינו מתרחש באיראן אלא בטוסקנה שבאיטליה ושבתפקיד המרכזי בסרט מופיעה בינוש, ומתבוננים בסרטו החדש של קיארוסטמי לעומק, מגלים שהוא קשור בעבותות סגנוניות ובעיקר תמטיות למכלול היצירה המורכב והעשיר שהבמאי, בן 70, ברא מאז ראשית הקריירה שלו. קיארוסטמי נמנה עם גדולי במאי הקולנוע של זמננו אבל שמו מוכר למעטים בלבד. ז'אן לוק גודאר, באחת מאותן הצהרות מגמתיות שאופייניות לו, הכריז פעם שהקולנוע נולד עם ד"וו גריפית ונגמר עם קיארוסטמי; במאי קולנוע נוספים שהפליגו בשבחיו של קיארוסטמי היו אקירה קורוסאווה ומרטין סקורסזי.

"עותק נאמן למקור" הוא סרטו השני של קיארוסטמי שמופץ בבתי הקולנוע בישראל; קדם לו "10", יצירת המופת שלו מ-2002, שכל כולה התרחשה בתוך מכונית ובה נהגת הנוסעת ברחבי טהראן. מלבד זאת הוקרן בארץ הסרט "סיפורים מהרכבת" מ-2005, שהורכב משלושה סרטים שאת אחד מהם ביים קיארוסטמי (שני הסרטים האחרים בוימו על ידי הבמאי האיטלקי ארמאנו אולמי והבמאי הבריטי קן לואץ').

קיארוסטמי נולד ב-1940 בטהראן. הוא למד אמנות ועבד כמעצב גרפי לפני שהחל לעסוק בקולנוע בתחילת שנות ה-70. מכלול היצירה שלו כולל סרטים קצרים וארוכים, סרטים עלילתיים ותיעודיים, סרטים שמציגים סיפור וסרטים שמנהלים דיון תיאורטי באמנותו של קיארוסטמי ובאמנות הקולנוע בכלל. למשל, ב-2004 יצר סרט ושמו "10 על 10". בדומה ל"10" שנחלק לעשרה פרקים המתארים את מפגשיה של גיבורת הסרט עם הדמויות השונות הישובות לצדה במכונית, הסרט הזה היה מורכב מעשרה הרהורים על מהות הקולנוע.

סרטיו של קיארוסטמי מעצבים את אחד ממכלולי היצירה הניסיוניים ביותר בקולנוע בן זמננו, והם זיכו אותו בהוקרה בינלאומית רחבה. ב-1997 זכה סרטו "טעם הדובדבן" בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. אף זה היה סרט שהתרחש כל כולו במכונית הנהוגה על ידי גבר, הנוסע בדרכים הסובבות את טהראן ותר אחרי טרמפיסט שיסייע לו להתאבד - מעשה הנחשב לחטא על פי דת האיסלם. קיארוסטמי נודע אף כצלם מוערך, ותערוכות של יצירותיו הוצגו במקומות רבים בעולם. כמו כן, הוא במאי תיאטרון ובמאי אופרות שעבד במדינות שונות.

"עותק נאמן למקור" מתאר יום בחייה של אשה צרפתייה, בעלת חנות לעתיקות בטוסקנה. לחבל מגיע ג'יימס מילר הבריטי (שאותו מגלם ויליאם שימל, אחד מזמרי הבריטון האופראיים הנודעים של בריטניה, שזו הופעתו הראשונה כשחקן בסרט קולנוע), שהוציא לאור ספר העוסק בסוגיית הקשר המתקיים באמנות בין מקור לעותק. אחרי שהוא נושא הרצאה בכפר שבו ממוקמת חנותה של גיבורת הסרט, היא (שמה אינו מוזכר בסרט) והוא נפגשים, וכיוון שיש לו כמה

שעות פנויות עד שהוא עוזב את האזור, היא מסיעה אותו במכוניתה לכפר סמוך הנודע ביופיו ובעתיקותיו. במסעדה מקומית שבה הם אוכלים, בעלת המקום מתייחסת אליהם כאל בעל ואשה. ואולי היא צודקת? האם זו אמנם פגישתם הראשונה של שני גיבורי הסרט? הייתכן שהם היו פעם - או הם עדיין - נשואים, או שאולי הקשר שנרקם ביניהם הוא עותק של קשר שלכל אחד מהם היה פעם בעבר?

קיארוסטמי לא יפרום את מעטה האמביוולנטיות העוטף את הסרט, שהוא בה בעת יצירה חמורת סבר, רצינית, משועשעת, קלילה וגם מרגשת. אף ש"עותק נאמן למקור" נדמה כיצירה מסורתית יותר מכמה מסרטיו הקודמים של קיארוסטמי, הוא עוסק במכלול הנושאים שהבמאי עסק בהם בעבר, לרבות היחסים בין נשים לגברים, בין הורים לילדיהם, מהותו של האושר, מקומו של הזיכרון בהתהוותו של הרגע הנוכחי ומהותה של האמנות עצמה, שהקשר הנוצר בין שני גיבורי הסרט מתעצב לאלגוריה על הקשר המתקיים בה בין מקור לעותק (גיבור הסרט טוען בספרו שעותקים לא פעם עולים על המקור).

העיסוק בקשר בין מקור לעותק דווקא בסרט קולנוע הוא מעניין במיוחד, כיוון שבאמנות הקולנוע אין מקור אלא אך ורק עותקים. כאשר אני שואל את קיארוסטמי אם זו היתה הסיבה שהוא החליט לעסוק בנושא הזה בסרטו החדש, הוא משיב בחיוב, אך מוסיף שלדעתו לכל יצירת אמנות, כולל סרט הקולנוע, יש מקור. הגדרתו לאותו מקור חופפת לזו של גיבור הסרט, שטוען שכאשר אדם נענה באינטנסיביות ליצירת אמנות, הרי בפנימיותו של אותו אדם נוצר המקור של היצירה שאותה הוא חווה.

זה נכון לא רק בנוגע לחוויה האמנותית, מוסיף קיארוסטמי, שעיניו מכוסות במשקפי השמש הכהים שהיו לסימן ההיכר שלו, אלא גם בנוגע לחוויות רגשיות נוספות, כגון הקשר המתפתח בין גבר לאשה. משום כך הותיר את סרטו פתוח.

"אולי זו פגישתם הראשונה של שני גיבורי הסרט", הוא אומר, "ואולי הם נפגשו כבר בעבר. רציתי שהסרט יפעל בשני המישורים האלה, כך שהוא גם יהווה תיאור של אירוע שמתרחש בהווה וגם יאפשר לדמויות להרהר על אירוע שאולי קרה בעברם, מה שמוסיף לאירוע רובד נוסף. כי הרי מה משמעותו של מה שאירע לנו אם איננו יכולים להרהר על אודותיו גם זמן רב אחרי שהדברים קרו".

כיצד נולד הרעיון לסרט?

"אני זוכר רק שהתחלתי לספר את הסיפור לז'ולייט בינוש, כאשר היא באה לביקור בטהראן", מספר קיארוסטמי, "ומשהו בתגובות שלה לסיפור, בהתלהבות שלה ממנו, גרם לי לפתח אותו. רבות מהתגובות של הדמות שהיא מגלמת בסרט הן התגובות שהיו לה כאשר התחלתי לספר לה את הסיפור".

בלי פחד

בזמן הצפייה בסרטו של קיארוסטמי עלה בתודעתי זיכרון סרטו של הבמאי האיטלקי רוברטו רוסליני "מסע באיטליה" מ-1954. היה זה אחד הסרטים הנערצים ביותר על במאי הגל החדש הצרפתי, ובו אינגריד ברגמן, שהיתה אשתו של רוסליני באותה תקופה, וג'ורג' סנדרס, גילמו זוג נשוי השרוי במשבר ומנסה לפתור זאת בעת טיולם באיטליה. שאלה שהופנתה לקיארוסטמי על ידי אחד מעמיתי לפגישה מוכיחה שאיני היחיד שזכרו של אותו סרט עלה בתודעתו בזמן הצפייה ב"עותק נאמן למקור", אך קיארוסטמי מכחיש שהוא הושפע מסרטו של רוסליני (אף שהוא מודה שסרטיו של רוסליני, כמו גם הקולנוע הניאו-ריאליסטי האיטלקי כולו, היו מקור השפעה עליו).

"סרטו של רוסליני נגמר בסוף טוב", אומר קיארוסטמי, "אבל אין לשכוח שהסרט נעשה לפני יותר מ-50 שנה. איני בטוח שרוסליני היום היה בוחר לסיים את הסרט בסוף שכזה או בסוף מוחלט בכלל".

גם לשאלתי אם אפשר לתאר את "עותק נאמן למקור" כמעין קומדיה רומנטית, משיב קיארוסטמי בשלילה. "זו אינה קומדיה", הוא אומר, "והעובדה היא שבהקרנת הסרט בקאן לא נשמע אפילו פרץ צחוק אחד. עם זאת, אני מסכים שיש בסרט משהו קליל. בכלל, אין בכוונתי לגרום לצופים בסרטי לסבול, אף שיש לי חבר שאומר שהוא דווקא אוהב לסבול בסרטים, כי אז החיים שלו נדמים לו קלים יותר. רציתי ש'עותק נאמן למקור' יהיה מין סרט שהצפייה בו קלה, אבל בחלוף הזמן מגלים שהוא עוסק בנושאים רציניים ואף כואבים, שמותירים טעם לוואי עצוב ואפילו מריר מעט. זה כמו שאתה אוכל ארוחה טעימה מאוד, אבל אחרי זמן אתה נתקף בכאב בטן שנגרם מאותה ארוחה", הוא אומר לקול צחוקנו.

ההוקרה הבינלאומית שקיארוסטמי זוכה לה מבליטה את הפרדוקסליות של במאי הקולנוע האיראניים. "איראן היא ביתי", מכריז קיארוסטמי, "שם אני מתגורר ולשם אני חוזר אחרי הפסטיבל". אלא שזה עשר שנים שלטונות איראן מחרימים את סרטיו ואינם מאפשרים את הקרנתם. את כל הסרטים האחרונים שצילם באיראן הוא ביים ללא אישור מטעם הממשל, הוא מספר. הוא סבור שסרטיו אסורים להקרנה באיראן לא משום שהם כוללים מסרים חתרניים, אלא כיוון שנציגי השלטון באיראן אינם מבינים אותם, ולכן הם חוששים שהם כוללים מסרים חתרניים. לדעתו, האיסור הוא אסטרטגיה אידיאולוגית מוטעית. "כאשר אתה אוסר על משהו, האנשים חושקים בו יותר", הוא אומר.

כאשר אחד העיתונאים הנוכחים בפגישה שואל אותו אם הוא עצמו אדם דתי, הוא מסרב לענות בטענה שזו שאלה פרטית מדי, אך מוסיף שדת ואמונה הם שני דברים שונים לחלוטין. כאשר אני, שהצגתי את עצמי כישראלי, שאלתי אותו מה דעתו על הצגתה של איראן ככוח המרושע ביותר המאיים כיום על עולמנו, הוא אמר שאיראן אינה מרושעת ואינה מפחידה. "אם היא היתה כזאת, לא הייתי גר בה", הוא אומר, ומוסיף שאלה אמצעי התקשורת שמציגים אותה ככזאת. עם זאת, הוא אינו חושש לבקר את הממשל השולט בה.

כחודשיים לפני שהתקיים פסטיבל קאן האחרון נאסר באיראן במאי הקולנוע ג'פאר פאנאהי ונשלח לכלא באשמת חתירה נגד השלטון. קיארוסטמי, שהיה שותף ב-1995 בכתיבת התסריט לסרטו היפהפה של פאנאהי, "הבלון הלבן", הצטרף לבמאים ולשחקנים הרבים שקראו לשחרורו המיידי של הבמאי האיראני. גם בפגישה הוא קרא לשחרורו של עמיתו, והוסיף שאם עולם הקולנוע לא יצליח להשפיע על שלטונות איראן לשחרר את פאנאהי, הוא יפסיק להאמין בכוחו של הקולנוע.

איני יודע אם כעת, שבעה חודשים אחרי אותה פגישה, קיארוסטמי עדיין מאמין בכוחו של הקולנוע. פאנאהי אמנם שוחרר מהכלא זמן קצר לאחר תום הפסטיבל, אך לפני כחודש נשלח לכלא לשש שנים ונאסר עליו לביים סרטים ב-20 השנים הבאות, לצאת את איראן, להעניק ראיונות ולהשתתף בכל פעילות פוליטית.



עבאס קיארוסטמי בעת ביקור בפאריס


מתוך הסרטים ''10'', מימין, ו''טעם הדובדבן''. קיארוסטמי מרבה לעסוק בזיכרון ובאושר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו