בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדרשיית הרטמן בירושלים מציגה מודל פורץ דרך של חטיבת ביניים ותיכון פמיניסטיים-דתיים

בבית הספר ניתן למצוא, בין היתר, לימודי סטפס, גמרא, מגדר וחזנות

תגובות

באחד החדרים שפתחו מקושת, קבוצה של נערות צעירות מתרגלות סטפס. אחת מהן רוקעת ברגליה בקצב, וחברותיה עונות לה בתיפוף רגליים משלהן. רעש הרגליים הרועמות נבלע בקירותיו העבים של המבנה הירושלמי שבו שוכן בית הספר התיכון הדתי לבנות, "מדרשיית הרטמן". אף על פי כן, המסר העולה מהחדר הזה דרך התנועה וההנאה ממנה, של ביטחון עצמי ונינוחות עם הגוף, מהדהד ופורץ גבולות.

למשך שעה באמצע יום הלימודים, תלמידות חטיבת הביניים משנות אווירה. חיש קל הן מחליפות את החצאיות הארוכות בבגדי ספורט וממהרות לאחד משיעורי התנועה היומיים, הכוללים מלבד סטפס גם יוגה, היפ-הופ, ריקוד לטיני ועוד. "כל היום את על הכיסא. כשמתחיל שיעור התנועה, את מרגישה שהאנרגיה פורצת ממך", אומרת רותם גוטל מכיתה ח'. "אני אוהבת לרקוד", מוסיפה חברתה לכיתה, מרים ליאני. "זה משחרר. ואני יותר מרוכזת בשיעור אחרי הריקוד".

אבל השחרור והכיף הם רק פן אחד של שיעורים אלה. המדרשייה, הפועלת תחת הגג של מכון הרטמן בירושלים (מרכז מחקר והכשרת מורים ליהדות), היא מוסד אורתודוקסי לכל דבר. בשביל בנות דתיות, ריקוד והנעת הגוף אינם עניין מובן מאליו. לרוב מדברים אתן על צניעות, שמשמעותה דיכויו של הגוף הנשי. לכן, לשילוב התנועה - בין שיעור גמרא, המתנהל באופן המסורתי כבית מדרש, ובין שיעור מדעים - יש משמעות בסדר היום החתרני, הפמיניסטי-הדתי, שמציג התיכון הייחודי הזה.

כך, שיעורי התנועה, שמצטרפים אליהם שיעורי תזונה ומגדר, הם חלק מתוכנית לימודים בגוון פמיניסטי הנקראת "גוף נפש". התוכנית, שכל התלמידות, מז' ועד י"ב, נחשפות אליה, מיועדת "לליווי תהליכי ההתבגרות הגופנית ונפשית של התלמידה", על פי הידיעון שמחולק בימים אלה למועמדות חדשות לרישום.

"הנערות חיות בעולם שסוגד ליופי, והמסרים שהן סופגות מורכבים", אומרת המורה אביטל ברנר, מרכזת התוכנית. "בעולם הדתי זה מורכב יותר, כי יש דיבור על צניעות. בתקופה של התפתחות מינית זה עלול לבלבל. זו תקופה של בחינת הגוף, של שאלות אם אני אוהבת את הגוף שלי ואיך מביטים בו. לכן חשוב להכניס תוכנית שמתייחסת לשאלות אלה".

"חשוב לנו לשנות את ההסתכלות על הגוף ואת הדימוי הנשי", מוסיפה מירב בדיחי, מנהלת בית הספר. שיעורי הסטפס, היא מגלה, מיועדים לבנות שאינן מרגישות נוח לרקוד עם כל הגוף.

שינוי ההתייחסות לגוף ולזהות הנשית נבנה בהדרגה. לשיעורי התנועה מצטרפים בחטיבת הביניים גם שיעורי תזונה, כפעולת מניעה נגד הפרעות אכילה, וכן שיעורי מגדר. לצד תיאוריות פמיניסטיות, בכיתה ט' לומדים על ההקשר של גוף נשי בתרבות, באמצעות ניתוח פרסומות, שירים פופולריים וסדרות טלוויזיה או אירועים טלוויזיוניים. כך, למשל, ניתחו הבנות ראיון עם ציפי לבני ובן זוגה ובדקו איך מתייחסים אליה ואיך לבן הזוג. הן דנו בגורלה של הנשיות במסגרת תפקיד פוליטי. בכיתות הגבוהות מרחיבים עוד את הידע במגדר וכן נוספות סדנאות, בין השאר של הגנה עצמית ופסיכודרמה. בנוסף לכך לומדים על גוף האשה, כולל פגישה עם גינקולוג. גם מחוץ לתוכנית מדגישים את נקודת המבט הפמיניסטית. כך, למשל, בשיעורי ספרות לומדות הנערות בין השאר דרך ניתוח פמיניסטי.

תלמידות חכמות

זו לא תהיה הפרזה לדבר על תוכנית הלימודים במדרשיית הרטמן במונחים של פריצת דרך. הדגל שהתיכון מניף ברמה הוא של פמיניזם דתי. עצם הדיבור בריש גלי על פמיניזם בתוך מוסד חינוכי, החשיבה על סדר יום פמיניסטי, על הבניית זהות נשית לנערות - חדשניים בכל קנה מידה, גם חילוני. למעשה, אין למוסד הזה מקבילה חילונית. אשר לחברה הדתית, כפי שאומרת בדיחי, "העולם הדתי הוא עולם סגור. מי דיבר אתנו על גוף, על דימוי גוף? הרי כל הזמן אומרים לנו תכסו, תהיו צנועות, אל תיראו כך או אחרת. אנחנו לא רוצות את חשיפת הגוף, אבל אנחנו רוצות שהבנות תלכנה בזקיפות קומה ובטוחות בעצמן".

ואמנם, לאחר ארבע שנות פעילות זכתה השנה המדרשייה בהכרה ממשרד החינוך כבית ספר ניסויי המיישם פמיניזם דתי. כיום יש לה יומרות להנחיל את התורה לבתי ספר אחרים, בעזרת הפצה של תוכניות לימוד, גם לבתי ספר של בנים דתיים.

המדרשייה כמובן אינה פועלת בחלל ריק. היא תוצר של תנועת הפמיניזם הדתי, והלמדנות הנשית, שצמחו בשנות ה-90 לאחר שנשים דתיות הבינו והוכיחו שהן מסוגלות להיות תלמידות חכמים ולרכוש ידע ובקיאות בתורה ברמה שאינה נופלת מזו של הגברים. בעקבות זאת נשים אלה גם דרשו לבטא את עצמן בבית הכנסת.

מקצת התלמידות הן אמנם בנות של חלוצות המהפכה הזאת בזרם הדתי-לאומי. ואולם, רבות אחרות באות ממשפחות המשתייכות אמנם לצד הליברלי של המפה החברתית, אבל אינן מזדהות עם קריאה בתורה של נשים. מכל מקום, למרות הרעיונות המהפכניים של המדרשייה, הנהירה אליה מרשימה. היא נובעת בעיקר משמו היוקרתי של מכון הרטמן, אך גם מכך שלתיכון עצמו יש מוניטין של מוסד ברמה גבוהה. מלבד זאת, מדובר בבית ספר נפרד לבנות, שרמתו הדתית נחשבת לגבוהה יותר מזו של תיכונים ליברליים אחרים. אין ספק שהשילוב הזה של ליברליזם ודת יכול להתקיים רק בירושלים, שבה חיה אוכלוסייה דתית מגוונת בהשקפותיה.

לא מפליא לגלות כי מייסדת התיכון היא חנה קהת, אחת הדמויות הבולטות בתנועה זו ומייסדת ארגון "קולך". קהת, שפרשה מכל מעורבות בתיכון לאחר שעיצבה את אופיו עם הקמתו וניסחה את סדר היום הפמיניסטי שלו, מסבירה כי "בחינוך הדתי יש נתק גמור. בעוד שנשים דתיות עוברות כבר תקופה תהליכי שחרור, באולפנות עדיין מרצים על תפקיד האשה כרעיה ואם".

על פי קהת, נקודת התורפה בחינוך הבנות הדתיות היא ההשתקה שלהן. "כאשר בראש המוסדות לבנות עומד גבר, המסר הוא 'את לא יכולה להגשים את האידיאל. את לא כמוני'". לדבריה, מחקרים מצאו כי הזהות הנשית של נשים דתיות צעירות מוכחשת וכי הן רואות בנשיות שלהן דבר שלילי. הקמת התיכון נועדה אם כן לתקן את המציאות הזאת. "מטרתו להעצים את הזהות הנשית ולגרום לבנות לקבל ולאהוב את עצמן ולחשוב חיובי במובן של הגשמה אישית ונשית. לצורך זה נדרשה הבניה של תוכנית הלימודים, כך שהתלמידה תהיה במרכז. אנחנו מבקשים לגדל דור שצומח לתוך מציאות חדשה מתוך מודעות עצמית והכרה של המשמעות של היותן נשים".

קהת מוסיפה שהיה לה חשוב שבית הספר יקבל תלמידות מאוכלוסיות שונות ולא יהיה אליטיסטי. מודל הלימוד של בית המדרש שבו לומדים בחברותא, צמד של בנות, ומעמיקים בטקסטים התלמודיים ואחרים, וכן התפילה היומית שבה בנות קוראות בתורה ומשמשות חזניות, נועדו לאפשר לבנות לבטא את הקול האישי שלהן ולמצוא את הרלוונטיות של הטקסטים לחייהן האישיים. בכל שעת בית מדרש עוברים בסבב וכל תלמידה משתפת את האחרות במשמעות הלימוד בעבורה. "זהו התיקון של 'קול באשה ערווה' וכל הדיכוי הסמלי של הנשים", אומרת קהת.

לא סופרוומניות

עד שהחלה לנהל את מדרשיית הרטמן, הרעיונות של דיכוי נשים היו זרים לבדיחי המנהלת. אך כיום, היא מעידה, היא בעיצומו של תהליך התעוררות וספיגה של הרעיונות החדשים שיצקו לתיכון קהת ואחרות. בדיחי, המרשימה בכנותה ובמנהיגותה, היתה סגנית מנהלת בתיכון שהתמזג עם הרטמן, תיכון דתי טיפוסי בירושלים, אוולינה דה רוטשילד שמו. "אני באה מהעולם של ציונות דתית ובני עקיבא", היא מספרת, "מבית מסורתי ספרדי. בחברה שבה גדלתי קריאה של אשה בתורה היא לא רק זרה, אלא שזה לא מתקבל.

"אני שואלת את עצמי כל הזמן מה זה פמיניזם", מוסיפה בדיחי. "אם זו העצמה נשית, שילוב של קריירה עם משפחה - אז עשיתי את זה. אם זו מחשבה שנשים יכולות להגיע לכל מקום ושהן שוות זכויות - תמיד האמנתי בזה. מה שהשתנה אצלי זה ההכרה בפמיניזם בעולם הדתי. התעוררתי. עכשיו אני מתקוממת על כך שאת יכולה להיות הכי מדהימה, תרבותית וחכמה, אבל כשאת הולכת לבית כנסת, פתאום את לא נחשבת, כי את לא יכולה לעלות לתורה. בעולם הדתי בת שווה פחות מבן. לבת אומרים תהיי אשה טובה, בת טובה, אמא טובה. פעם לא ממש ראיתי את כל זה. וזה שינוי שאני מרגישה שאני עוברת יחד עם הבנות ויחד עם בית הספר, בעזרת מפגשי בית מדרש של מחנכים שלומדים ביחד מגדר, למשל. מבחינתי זהו עולם חדש, מרתק, קסום.

"השינוי, ההתעצמות והעבודה הפנימית מקרינים על בית הספר. דווקא העובדה שאני לא מגיעה משם מאפשרת לכל הבנות להרגיש יותר בנוח בבית הספר; אז מה אם את לא באה מבית שעלית לתורה בת 12. יש כל מיני זרמים בבית הספר, מנשות 'שירה חדשה' (בית כנסת אורתודוקסי ירושלמי פורץ גבולות, ספינת הדגל של הפמיניזם הדתי, ת"ר) ועד משפחות מסורתיות. היום אני יכולה לפתוח לבנות בבית הספר את המרחב. אני יכולה להגיד להן: אתן יכולות הכל. חלקן באות מבתים כמו שלי. אני אומרת: אם את לא רוצה, את לא צריכה לקרוא בתורה".

לבדיחי חשוב שבנות ישמיעו את הקול שלהן בדיאלוג עם הטקסט, שיגדירו את עצמן כתלמידות חכמות ושיתפקדו בתפילה כשליחות ציבור וגבאיות. ובו בזמן חשוב לה שתהיה להן בחירה רחבה של מקצועות ולימוד ברמה גבוהה של מדעים. בבית הספר יש מגמות רבות ויש דגש רב על תרבות. הוא מציע מגמות תיאטרון ומוסיקה. אמנות לומדים בשיתוף עם מוזיאון ישראל.

השנה יסיים המחזור הראשון את בית הספר. דנה סמואל מכיתה י"ב לומדת במגמת היסטוריה וקולנוע וגרה בהתנחלות כפר אדומים. בכל בוקר עליה לנסוע מרחק הגון. "רציתי לבוא לפה בגלל השילוב של מצוינות לימודית ועשייה חברתית", היא אומרת ומוסיפה: "אני אישית פחות מתחברת לחזנות של נשים בתפילה, אבל מכבדת זאת. אני מתחברת יותר לשיעורי מגדר. אם אצא לעולם אשה משמעותית וחזקה, שמגשימה עצמי ועדיין חיה חיי משפחה - זו האמירה הפמיניסטית שלי".

בניגוד למוסדות הדתיים האחרים לבנות, שבהם דוחקים בתלמידות להתחתן מוקדם ולהקים משפחה גדולה, אומרת בדיחי במפורש ש"אין כאן הכוונה להתחתן בגיל 18-19. בעזרת הדמויות הנשיות הפועלות בבית הספר אנחנו מנסות להציב מודלים של נשים מורכבות. המסר שלנו בעזרתן הוא שזוגיות, משפחה וילדים הם דבר חשוב, אבל זה יקרה בזמן. אם יש חבר לא צריך לרוץ ולהתחתן. בית הספר מעודד הליכה לצבא וכן לימודים במדרשות לפני הצבא. המסר הוא: תשקיעי בעצמך ותפתחי את עצמך בערכים ובידע".

בדיחי גם מודעת לנטייה בציבור הדתי לדחוף נשים צעירות להיות סופרוומניות והיא חוששת שישלמו מחיר על כך. למשל באנורקסיה; בשנים האחרונות יש עלייה בשיעור התחלואה בה במגזר הדתי ואין ספק שהדבר נובע מהלחצים להצטיין ולתפקד גם כאם ורעיה.

"מצוינות לימודית היא לא מסר של בית הספר, אלא כל בת עם היכולת ועם המצוינות שלה", מבהירה בדיחי. "אני אומרת: 'חמודה, קשה לך להיות גם תלמידה טובה וגם מדריכה בתנועת נוער? תורידי הילוך בשניהם'. המסר החשוב לנו הוא שתירגעו, שתנשמו, שתרגישו טוב עם עצמכן".



שיעור סטפס במדרשיית הרטמן. סדר יום חתרני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו