בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילד הראשון יודע בדיוק מי הבוס בבית

תגובות

המורה הרוחנית שלי לענייני אמהות מאמינה שצריך להראות לילד מי הבוס. היא אמנם התחילה לשנן באוזני את המנטרה הזאת עוד כשמיכאל היה עובר, ובכל זאת - דבר לא נקלט והפעוט כבר גילה מי קובע את הטון. רמז: זה היצור הכי נמוך, צעיר ורועש בבית מלבד החתולה.

הוא יודע היטב כי גם בפעם ה-30 שבה ישליך את דגני הבוקר מהקערה, יהיה מי שיאסוף אותם בחזרה בפנים מכורכמות. הניסיון הוכיח שאם הוא ממש אינו רוצה לנעול נעליים, יהיה מי שיתיר לו להגיע לגן עם גרביים בלבד; לשבת יפה בעגלה זו אופציה; החלפת חיתול דורשת סוגים שונים של שוחד יצירתי; אפשר ואף רצוי לזרוק את הדי-וי-די מגובה רב; ושעתיים בנדנדה, כאשר אמא או אבא שרים בגרון ניחר את "אצא לי השוקה" עם כל נבחרת בעלי החיים, הן דרך נעימה לבלות את אחר הצהריים. לשם מה לשים גבולות? הם כבר שם, בשמים.

התמונה משתנה מן הסתם כאשר לתפקיד המבוגר האחראי נכנסת גננת או כל אדם בוגר אחר בעל קול סמכותי. או אז הילד נהיה רך כחמאה: הולך לישון לפי דרישה, יושב בעגלה כמו טטלע, שוכב דומם להחלפת חיתול. צירוף המלים "לא-לה", הגרסה החיננית שלו ל"לא רוצה", אינו נשמע כלל בחלל החדר.

"ילד ראשון?" שואלים עוברי אורח בסלחנות מהולה ברחמים, לנוכח המראות הקשים: פעוט תזזיתי מתעמר בחוצות באם תשושת גוף ונפש. "לא נורא, עם השני זה כבר יהיה אחרת", הם מבטיחים בחטטנות אופיינית. אתם בטוחים? כוחות הסבל שלי רבים משנדמה; הם עומדים ביחס הפוך לכישורי החינוך שניחנתי בהם.

אבל כעת מיכאל באמת חצה את הגבול שטרם סומן: בבית של אוהבי ספר, הוא קרע בזדון דפים מה"האריה שאהב תות" ו"אליעזר והגזר". אביו ואני איננו יודעים את נפשנו מרוב דאגה. סופר נני, הלוחשת והבוחשת - בואו להציל אותנו. מה עוד עתיד להתחולל במקום שבו קורעים ספרים?




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו