בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוזיאון השואה ביד מרדכי הופך את גטו ורשה לחוויה מוחשית

תצוגה חדשה על מרד גטו ורשה בקיבוץ יד מרדכי כוללת נסיעה וירטואלית בקרון רכבת למחנה השמדה והקרנת טלאי צהוב על בגדי המבקרים. המעצב קיבל השראה מדיסניוורלד, ואילו מנהלת המוזיאון מקווה שחיילי צה"ל ילמדו לקח הרלוונטי לימינו

תגובות

אחת התחנות הראשונות שעובר המבקר בתצוגת "מרד גטו ורשה" החדשה במוזיאון "משואה לתקומה" בקיבוץ יד מרדכי היא הקרנה של טלאי צהוב על הבגדים. זו אינה טעות: בכוונה להכניס את המבקר לחוויה, כמו במדידת בגדים מול מראה בתא הלבשה, אפשר לזוז ימינה ושמאלה עד שמוצאים את המיקום שבו הטלאי הווירטואלי "מתלבש" בדיוק במקום הנכון.

בהמשך, כדי להציץ במודל של גטו ורשה, צריך להיכנס לקרון רכבת שמדמה נסיעה וירטואלית למחנה השמדה. לאחר שדלתות הקרון נסגרות ברעש שנשמע כמו דלתות של רכבת משא, המסע הווירטואלי מתחיל כשמכשיר סאב וופר הנמצא מתחת לקרון מדמה רעש נסיעה ומבעד לחלונות, שמכוסים בגדר תיל, אפשר לראות באמצעות מערכת אור-קולית תמונות מהגטו שאותו עוזבים וממחנות ההשמדה שאליהם נוסעים.

גם הנסיעה היא וירטואלית - הקרון אינו זז באמת - ובסופה מגיעים לשניים משיאי התצוגה החדשה. האחד, מודל ענקי תלת ממדי של גטו ורשה, בקנה מידה 1:100, שמשחזר בקפדנות את כל המבנים שהיו בגטו לפני הריסתם. מערכת מולטימדיה ממוחשבת מפעילה תאורה של חומות ומבנים עיקריים כאשר על מסך גדול מוקרנים באופן מתואם סיפוריהם של האתרים, כולל תצלומים של האתרים מהתקופה.

השיא השני הוא שחזור של אחד החדרים של הבונקר ברחוב מילא 18, היכן שהתבצרו אנשי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בימי המרד. על קיר הלבנים השרופות הענקי מוקרנת תוכנית אור-קולית המתארת את שלבי הלחימה העיקריים של מורדי הגטו בגרמנים, וקהל המבקרים נמצא בלב האירועים: תותחים יורים פגזים, בתים מתפוצצים ונופלים מסביב, יריות, מטוסים מפציצים, אזעקות, צעקות ובכי תינוקות, אש ומוות מסביב. הכל כדי להלהיב, לרגש ולהכניס את המבקרים לחוויה. השאלה אם התצוגה הדיסנילנדית הזאת, שתיפתח מחר לקהל באופן רשמי, היא הדרך היחידה לקרב מבקרים צעירים להיסטוריה של השואה, נותרת פתוחה.

המוזיאון ביד מרדכי אינו המוזיאון הראשון בארץ או בחו"ל שמתמודד עם האתגר כיצד לספר סיפור היסטורי שיצליח לעניין את בני הדור הצעיר, שרגילים לצרוך כל דבר בשיא הרגש. זו גם כנראה הסיבה שאנשי המוזיאון מרבים להשתמש במלים כמו "מרגש", "ייחודי", "חווייתי" וכדומה - שמעידות על כניעה להלכי רוח בעייתיים במקרה הטוב, או פופוליסטיים במקרה הרע. בהודעה לעיתונות הם מתגאים בכך שהתצוגה החדשה של מרד גטו ורשה "טרם נראתה עד כה במוזיאונים העוסקים בנושא השואה בארץ ובעולם".

הניסיון של מוזיאון יד מרדכי לרגש משתלב בתעשיית העיצוב של מוזיאוני השואה ברחבי העולם, שם הדגש עבר באופן כמעט מוחלט בשנים האחרונות מהתוכן לחוויה האדריכלית. המוזיאון היהודי בברלין בתכנון האדריכל דניאל ליבסקינד נהפך לאתר עלייה לרגל בזכות עיצובו האדריכלי: עוד לפני שנפתח פקדו אותו כ-350 אלף מבקרים שגילו עניין במבנה בלבד, ואף שהוקם כאגף נוסף למוזיאון קיים, השוכן בבניין היסטורי, ובמקורו לא נועד כלל להיות מוזיאון המוקדש לשואה, הוא מזוהה כיום כמוזיאון שואה ולא כמוזיאון יהודי.

מעצב התצוגה ביד מרדכי, דוד גפני, אינו מהסס לספר כי את ההשראה לעיצוב התצוגה מצא בין השאר כשבדק מה קורה במרכזי הפעלה ברחבי העולם דוגמת מרכז אפקוט, אחד מפארקי השעשועים בדיסניוורלד באורלנדו שבפלורידה. "רציתי לגרום לאנשים שיבואו מרחוק להגיד שיש פה משהו מאוד מיוחד שאין בשום מקום אחר, משהו שאי אפשר לשלוח בתמונה או באי-מייל", הוא מבהיר.

להפעיל את הדמיון

המוזיאון ביד מרדכי נפתח ב-1968 והיה הראשון מבין מוזיאוני השואה שעסק תחת קורת גג אחת גם בשואה וגם בתקומה. עוד קודם לכן, החל ב-1949, התקיימו בקיבוץ עצרות של תנועת השומר הצעיר והקיבוץ הארצי, שציינו במקביל גם את מרד גטו ורשה וגם את הקרבות שהתרחשו סמוך לקיבוץ במלחמת העצמאות.

גפני גם היה שותף לעיצוב התצוגה של מוזיאון יד מרדכי המקורי, שהיה הפרויקט הראשון שבו היה מעורב אחרי שסיים ללמוד בבצלאל.

הוא השתלב בצוות העיצוב בחלק האחרון של ההקמה ועבד מול האדריכל אריה שרון ואוצר המוזיאון, אבא קובנר. מאז השתתף גפני בעיצוב שורה ארוכה של תצוגות היסטוריות כחלק מעבודתו, הנמשכת זה יותר מ-40 שנה, בתחום שימור אתרי המורשת וההיסטוריה של עם ישראל ומדינת ישראל. הוא היה המעצב הראשי של בית התפוצות בתל אביב, מוזיאון מנהרות הכותל המערבי בירושלים, מוזיאון לוחמי הגטאות, מוזיאון אוניית המעפילים בעתלית, תצוגת פארק תמנע, המוזיאון ההיסטורי של יד ושם בירושלים ומוזיאון אתר ההנצחה לחללי קהילת המודיעין. בנוסף, הוא היה במשך שמונה שנים, בין 1972 ל-1980, מעצב הבית של מוזיאון תל אביב לאמנות.

לדברי גפני, האתגר בתצוגות היסטוריות הוא "להשאיר רושם חזק על המבקרים על ידי יצירת חוויה סביבתית ב-360 מעלות, ולא ליצור עוד מוזיאון קונבנציונלי עם תמונות ממוסגרות שתלויות על הקירות". הוא אומר כי התצוגה ביד מרדכי נועדה "ליצור חוויה שכל הסביבה רועדת וקירות נופלים, לראות ניצוץ של לחימה של יהודים שלא היתה להם ברירה, של מרד שלא היה כזה בכל אירופה. להציג סיפור הרואי".

הקרנה של טלאי צהוב זה לא חוסר טעם?

"המחשה קרובה לאמת או למציאות היא חשובה. כשעוברת קבוצה ומקבלת טלאי, הם יכולים להרגיש כמו בגטו. לא רציתי להצמיד לבגדים שלהם טלאי אמיתי, רציתי להפעיל את הדמיון שלהם".

אני כבר יכול לדמיין מבקרים שדווקא יראו בזה משחק ויכוונו את הטלאי למקומות שונים בגוף.

"ילדים אולי ישחקו ולא יבינו, אבל ברגע שהטלאי הוא משחק, אתה יכול לשאול מה זה. אתה יכול לתאר להם מציאות שבה הם צריכים לשים על עצמם טלאי".

זה לא גימיק?

"זה גירוי. אני מחפש את החלק שהוא רמז. יש כמובן גם מי שהתנגד. הצעתי את הרעיון בעבר ומנהל יד ושם התנגד לכך ואמר שאם נקרין על אנשים טלאי, נצטרך להציב מחוץ למוזיאון ניידת טיפול נמרץ שתטפל בניצולים שיבואו לבקר במוזיאון".

ורד בר סמך, מנהלת מוזיאון יד מרדכי והאוצרת הראשית שלו, מספרת כי בהתחלה התנגדה לרעיון להקרין את הטלאי, אבל בסוף החליטה לתמוך "כל עוד העניין נתון לשיקול הדעת של המדריכים". בנוסף, היא מספרת על מחקר שבדק תגובות של ילדים שהצמידו להם טלאי לשרוול בעת סיורים לימודיים על השואה: "חלק מהילדים סיפרו על חוויה חיובית, שנתנה להם הרגשה שהם שייכים לאותו עם. חלק סיפרו שזה גרם להם להיות מושפלים. חשוב לנו שלא תהיה פה רק חוויה כי אז זה באמת נהפך לדיסנילינד. אנחנו שואלים את הילדים מה זה עשה להם".

גפני: "יש משהו מוגזם מדי בהליכה עם החפץ עצמו. גם במקרה של קרון הרכבת היה אותו דבר. היתה מישהי שאמרה שזה מפחיד אותה שאנשים ייכנסו לתוך קרון, שזו תהיה חוויה מצמררת. לכן שמנו דלתות שלא כולן נסגרות ויש מראות, זו לא חוויה יותר מדי קשה. אפילו ביד ושם לקחו קרון, חתכו אותו ושמו אותו על הקיר. במשך 15 שנה עבדתי בבית התפוצות ועם הזמן נוצר מצב שלא באו לשם בכלל מבקרים ישראלים. אם רוצים שהם יבואו, חייבים לרגש".

מחסומים אז ועכשיו

התצוגה החדשה שממחישה את גטו ורשה ואת המרד שהיה בו היא חלק מתוכנית גדולה יותר שמטרתה לשנות את כל התצוגות הישנות במוזיאון שעוסקות בשואה, כך שכולן יהיו קשורות לדמותו ולפועלו של מרדכי אנילביץ', איש השומר הצעיר מוורשה ומפקד המרד בגטו, שעל שמו נקרא קיבוץ יד מרדכי. התצוגה תיחנך מחר במעמד נציגי הממשלה, חברי כנסת, הרמטכ"ל, קצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה, נציגי משרד החינוך ועוד.

בתחילת האירוע ידבר שמחה רותם (קאז'יק), מאחרוני המורדים של גטו ורשה שעודם בחיים, מי שהציל עשרות יהודים דרך מנהרות הביוב בגטו. הוא שותף להתלהבות מהתצוגה החדשה במוזיאון: "לא ראיתי דבר כזה בשום מקום. זה דבר לא ייאמן ונפלא, עשוי נכון ומתאים עד כמה שניתן למציאות. אני מאמין כי זוהי ההמחשה הטובה ביותר שניתן היה לייצר לחינוך הדור הצעיר".

רוב המבקרים במוזיאון הם בני נוער וחיילי צה"ל, שבאים בסיורים מאורגנים. בר סמך מספרת כי ב-2010 ביקרו במקום קרוב ל-25 אלף אנשים, שני שלישים בסיורים של מערכת החינוך ושליש חיילים או אחרים. אנשי המוזיאון מוצאים חשיבות רבה בכך שבני נוער העומדים לפני מסע לפולין יבקרו בתצוגה החדשה, משום שהיא מראה להם היכן יבקרו במסע וכך אולי יוכלו להבין טוב יותר איך נראה גטו ורשה כאשר יבקרו בשרידיו הממשיים.

אף שקשה לשפוט את הביקור במוזיאון ללא דברי ההסבר של המדריכים, קשה להשתחרר מהתחושה שהפירוטכניקה, המולטימדיה והאפקטים השונים משמשים כר פורה להעצמת הפורנוגרפיה של זוועות השואה, ולא להנחלת הלקח ההומני שאפשר ללמוד ממנה. כשבר סמך נדרשת להתייחס לכך ולומר מהו המסר שהמבקרים אמורים לקבל מהביקור, היא מתייחסת תחילה להיבטים טכניים, ונדמה שהעיסוק בכך אינו נוח לה.

"זה תלוי בעיקר בשאלה מי הקבוצה המבקרת", היא אומרת. "יש קבוצות שצריך להסביר להן מה זה גטו, מה זה יודנראט. אם זו משלחת שיוצאת לפולין, אני מבררת מה הם כבר למדו. אני לא רוצה להפוך את זה לעוד שיעור בבית ספר. מצד שני, גם אין טעם להפוך את הביקור רק למופע אור-קולי".

ובכל זאת, מהו המסר?

"דבר ראשון, שיבינו למה היהודים לא יכלו להילחם. להבין איך מרד גטו ורשה נתן זקיפות קומה לעם ישראל אחרי קום המדינה. בעבר, יום השואה היה יום הזיכרון לשואה ולמרד. על המבקרים להבין שהמרד הוא חלק מהשואה. היום כבר מדברים על שואה וגבורה, אבל מבחינתי גם אלו ששרדו וגם אלו שהלכו כצאן לטבח - הם גיבורים.

"דבר שני, הם צריכים להבין מה זה גטו ורשה, שהמטרה לא היתה לנצח אלא למות בכבוד. עם ישראל - יש לו כבוד, ואם לא נותנים לנו לחיות בכבוד, אז נמות בכבוד. זו הנקודה. שאלו פעם את יצחק צוקרמן, ממפקדי המרד, מה צה"ל יכול ללמוד ממרד גטו ורשה. הוא השיב שצה"ל לא צריך ללמוד שום דבר ממרד גטו ורשה, והמרד שייך לאקדמיה של רוח האדם, לא לאקדמיה של צה"ל".

בכל זאת, עובדה שצה"ל שולח לכאן חיילים. הוא בכל זאת רוצה להפיק משהו מהביקור.

"זה פרק היסטורי שאין לזלזל בו, הם לא חשבו לנצח לרגע את הגרמנים, וזה נאמר גם בסרט שמוקרן בשחזור של הבונקר - שהעם היהודי הוא לא דבר שבמחי יד אפשר לחסל אותו. בנוסף, היה להם רצון לשים את היסודות ליהודי החדש הגאה, שמוכן להילחם על נפשו.

"את החיילים אנחנו מנסים לחבר להווה. אני לא באה ומדברת אתם כמו שניצולי השואה אומרים להם: 'תשמרו על המדינה שלנו, חייבים לשמור על המדינה כי אין לנו מדינה אחרת'. לי יש בעיה אחרת: בעקבות כל מה שקורה בארץ, אנחנו הולכים להכין תוכנית הדרכה שתעסוק בגזענות ובשנאת זרים. אין שום ערך בשליחת קבוצות למכוני שואה או לפולין אם בסופו של דבר הם לא לומדים לקח מהתקופה ההיא ומתנהגים כמו שהם מתנהגים".

אין לך ולמוזיאון חלק בזה?

"ברור שאנחנו צריכים לחשוב גם על זה. על בסיס זה קם קיבוץ יד מרדכי: על בסיס השאלה איך אפשר לחיות בדו-קיום בשלום. התוכנית שלנו היא לראות איזה לקח אפשר ללמוד בנוגע להיום, מכל דבר צריך ללמוד לקח. אני לא רוצה להיכנס לזה אבל ההתעללות במחסומים של הגשר בגטו ורשה אינה רחוקה ממה שקורה היום במחסומים שלנו ביהודה ושומרון".



דגם גטו ורשה במוזיאון משואה לתקומה ביד מרדכי.


הקרנת טלאי צהוב במוזיאון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו