בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאיזו מטרה נאכל היום: הדיאטה שתאפשר לכם להלך במצפון נקי

ב"דיאטת מצפון" נפרדים לצמיתות מכל הרגל שעלול להזיק לכדור הארץ. השחקנית אלישה סילברסטון בעד

תגובות

האפשרות שההקפדה על אכילה ידידותית לסביבה עשויה למרק את המצפון מומחשת היטב בביטוי "דיאטת מצפון". הביטוי מתייחס לשיטת האכילה שבה נפרדים לצמיתות מכל הרגל שעלול להזיק לכדור הארץ - כולל בשר, ביצים ומוצרי חלב - לא כדי לרזות, לא כדי לחסוך, גם לא כי לא אוהבים לאכול אותם, אלא בעיקר כדי לקדם אג'נדה אקולוגית.

ההיגיון מאחורי הביטוי ברור: מי שנפרד מן המוצרים האלה יכול להלך במצפון נקי מפני שהוא את חלקו למהפכה כבר תרם. ממש כמו אותו חילוני תושב ישראל שלא מקפיד על שום מצווה קלה כחמורה אבל מרגיש יותר יהודי מחרדי תושב ניו יורק מפני שהוא מקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל.

הסברים משכנעים לגישה הזאת, שלפיה הפסקת אכילת מוצרים מהחי היא הדבר המשמעותי ביותר שכל אחד מאתנו יכול לעשות למען כדור הארץ, מופיעים בספרים רבים, גם במאמרים, גם במחקרים. אחת ההמחשות הקלות ביותר לעיכול של הנושא הזה נמצאת בספרה של אלישה סילברסטון, שחוץ משחקנית ("קלולס") היא גם פעילה אקולוגית. בספר שכתבה, "The Kind Diet", היא מסבירה גם להלכה וגם למעשה איך עוברים לדיאטת מצפון ומתמידים בה.

השימוש בביטוי הזה מתייחס לא רק למה שאוכלים אלא גם למה שזורקים. לכן מי שרוצה להתהדר בדיאטת מצפון צריך לחשוב מראש איך לייצר מעט זבל. דיאטת מצפון דורשת ממי שמקיים אותה לאכול רק מוצרים שאת השאריות שלהם ניתן להחזיר לאדמה בצורת קומפוסט ולכן אין בה מקום למוצרים ארוזים בפלסטיק או בניילון. אלא שזאת רק ההתחלה, מפני שכדי להיות ראויים לתואר אוכלים מצפוניים צריך להימנע ממוצרים שעברו עיבוד תעשיייתי וגם מכאלה ששונעו באמצעים תחבורתיים מזהמים. הרעיון ברור: לא רק לאופן שבו אנחנו אוכלים יש השפעה עצומה על כדור הארץ אלא גם לסוג החקלאות, לתהליכי הייצור, וגם - לכלי האוכל, צורות הבישול וחומרי הניקוי.

נשמע מסובך? זה כלום לעומת מה שנדרש ממסעדות ששואפות להגדיר עצמן כמצפוניות. הנישה הזאת של מסעדות ירוקות היא חדשה יחסית ומטרתה לדאוג לא רק לאיכות האוכל והשירות אלא גם לאיכות הסביבה ולהשפעה שיש למסעדה על האקולוגיה. בארצות הברית מעניקה "התאחדות המסעדות הירוקות" (Green Restaurants Association) תו תקן ירוק למסעדות שעומדות בקריטריונים. מובן שההשקעה במסעדה מצפונית גבוהה יותר, אבל היא מאפשרת בידול ממסעדות אחרות, פונה לקהל שטובת כדור הארץ חשובה לו ולכן צפוי שיעדיף לסעוד במקום שמתאים לתפישת עולמו.

כדי שמסעדה תיחשב ירוקה לא מספיק להימנע ממוצרים מהחי: צריך להקפיד על מיחזור, על הפחתת זיהום אוויר ושפכים, להשתמש באוכל מקומי בהתאם לעונה וכמובן - אורגני. ואם לא די בכך, אז יש תקנים מחמירים בדבר העסקה הוגנת של עובדי המסעדה. מסעדה שרוצה לקבל תו תקן ירוק נבדקת בזכוכית מגדלת מפני שגם השקיות לאריזה שבהן היא משתמשת צריכות לעמוד בתקנים מחמירים, גם נייר הטואלט, המפיות, המגבות, כלי ההגשה, מיזוג האוויר, השימוש בתאורה ובמוצרי החשמל, השימוש במים. והמשלוחים? רצוי שיתבצעו באופניים.

נשמע עוד יותר מסובך? אפשר לפשט את זה ולסכם את עקרונות דיאטת המצפון, לפרט כמו למסעדות, בארבעה כללים עיקריים:

1. לא קונים ולא מכניסים לפה שום דבר שסבא וסבתא שלך לא היו מזהים. אוכל הוא לפיכך רק מזון טרי ובלתי מעובד. נכון שסבא וגם סבתא החשיבו סטייק וגם שניצל, אפילו נקניקייה, לאוכל, אלא שהכלל השלישי מבטל את האפשרות הזאת.

2. הקפדה על מזון מקומי. שום דבר שהגיע ממרחקים, בנסיעה או בטיסה, לא ראוי למאכל אדם. מרחקים פירושם יותר מ-160 קילומטר. הכלל הזה צד שתי ציפורים במכה אחת: ככה גם חוסכים דלק וגם תומכים בשכנים - חוואים, אופים וסוחרים זעירים. הסעיף הזה מקל על ישראלים, בעיקר על תושבי המרכז: בשבילם רוב תוצרת הארץ נחשבת מקומית.

3. כמה שפחות מוצרים מהחי, בגלל חלקו המשמעותי של משק החי בזיהום התשתיות. במקום מוצרים מהחי אוכלים סויה וקטניות, אגוזים וגרעינים.

4. הפסקת אש: לנסות להמעיט בבישול ואפייה. במקום לבשל, שזה תהליך שצורך אנרגיה, מומלץ לעבור למזון נא. המהדרין מוותרים על כלי אוכל לטובת הגשה בצלחות מתכלות. אפשר להשתמש בכלי קיבול אכילים כמו עלי כרוב שיוצרים קערית או בקליפות קשיחות כמו של אבטיח או מלון שמתכלות בערימות קומפוסט. זה גם מבטל את הצורך במים להדחת כלים.

בשורה התחתונה: דיאטת מצפון היא פתרון מצוין גם לחובבי בעלי חיים וגם למי שמעוניינים באורח חיים מוסרי. בחלקה הגדול היא מתאימה גם למי שמחפשים דרך חדשה, קצת שונה, להרזיה.

מגדלור אקולוגי

ביום חמישי השבוע, בשעה 16:30, לכבוד ט"ו בשבט, יתקיים בחנות הספרים התל-אביבית "מגדלור" אירוע לילדים בני 4-9. במרכז האירוע - שעת סיפור והקרנת סרט - "הלורקס" מאת ד"ר סוס. הספר ראה אור ב-1971 בתגובה לתיעוש המואץ שעבר על העיירה השקטה שבה גר המחבר בקליפורניה. במרכזו סיפורו של תעשיין הכורת את כל עצי הצופולה בעלי העלים הרכים, כדי לסרוג ולייצר מהם "סריכים". בעבר נכלל הספר ברשימת ספרים אסורים בכמה מחוזות במדינת קליפורניה, בטענה שהכפיש את תעשיית כריתת העצים. במשך כל יום חמישי יימכרו ב"מגדלור" בהנחות ספרים על טבע ואיכות הסביבה. רח' הרכבת 4, תל אביב. info@hamigdalor.net.

עוף לקינוח השחיטה

הרעיון שהכל קשור זה בזה, שאי אפשר להיות אנושי ואכפתי בתחומים מסוימים ולהחליט שבתחומים אחרים אין צורך באנושיות או באחריות, שכל פעולה חסרת אכפתיות מתפוצצת לבסוף בפרצופו של מי שביצע אותה - עומד במרכז "תור הברזל", ספרו של ג'"מ קוטזי (הוצאת עם עובד, תרגום מאנגלית: אלינוער ברגר).

הספר מתאר מציאות אלימה ועקובה מדם בדרום אפריקה של ימי האפרטהייד. הרעיון הזה מופיע בכל אחד מעמודיו ומחריף בקטע המתאר את ויליאם, שעבודתו היא לעוט על תרנגולות, להפוך אותן על ראשן, לתפוס את הגוף הנאבק בין ברכיו, לכרוך חוט ברזל על רגליה ולמסור אותה לגבר אחר, שמעביר אותה לשלישי שעורף את ראשה.

גם ויליאם, גם המספרת שצופה בו, רגילים לסיים את יומם בארוחת עוף. "קשה כל כך", כותב קוטזי, "ועם זאת קל כל כך, להרוג, למות" (עמ' 49).



איור: אילה טל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו