בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבמאי של הסרט "ברבור שחור" חושב שבכלל מדובר בסרט אימה

"ברבור שחור", המתאר את המתרחש מאחורי הקלעים של עולם הבלט הקלאסי, הוא בכלל סרט אימה. כך סבור הבמאי שלו, דארן ארונופסקי, המספר איך השפיע הליהוק של נטלי פורטמן, זוכת גלובוס הזהב לשחקנית ראשית, על עיצוב דמות הגיבורה

תגובות

דארן ארונופסקי מפתיע: הבמאי של "ברבור שחור" מספר שבארצות הברית נשמעים לא מעט צחוקים בזמן הקרנת סרטו החדש. היו אפילו כאלה שניגשו אל ארונופסקי אחרי הקרנת הסרט ואמרו לו שהצפייה בו היא כיף גדול. במאי הקולנוע האמריקאי מספר זאת בעת ביקור פרטי בישראל, שאותו ניצל גם לקידום סרטו שיעלה לאקרנים כאן מחרתיים.

"ברבור שחור" מציג את סיפורה של נינה סיירס, רקדנית בלט צעירה, שסובלת מבעיות נפשיות חמורות ועולמה הפנימי מתמוטט עליה בזמן החזרות להפקה של הבלט "אגם הברבורים". במופע, שאמור לעלות בלינקולן סנטר שבמנהטן, היא נועדה לרקוד את התפקיד הראשי הכפול של הברבור הלבן והברבור השחור. אמירתו של ארונופסקי הפתיעה אותי מכיוון שלא צחקתי אפילו פעם אחת בזמן הצפייה ב"ברבור שחור". למעשה סברתי שזהו סרט שמתייחס לעצמו ברצינות תהומית.

ארונופסקי, בן 41, ששפם נוסח קלארק גייבל מעטר את שפתו העליונה, מספר שמאז ומעולם אהב את עולם הבלט. אחותו היתה בצעירותה רקדנית בלט. "נעשו מעט מאוד סרטים רציניים על עולם הבלט", הוא אומר ומוסיף: "כשאתה נמצא באולם בזמן מופע בלט, הכל נראה לך יפהפה, מושלם, מבוצע כאילו בלי שום מאמץ מצד הרקדנים. אבל כשאתה הולך אל מאחורי הקלעים של מופע בלט, אתה מגלה את המאמץ והלחץ העצומים שהושקעו כדי ליצור את אשליית השלמות הזאת. הניגוד הזה בין מה שקורה מאחורי הקלעים לבין מה שנראה לבסוף על הבמה, הפרדוקס הזה, הוא זה שעיניין אותי כשבאתי לעשות את 'ברבור שחור'.

"כשנכחתי בהופעה של 'אגם הברבורים'", ממשיך ארונופסקי, "עלה בי הרעיון להפוך את הבלט לסרט בשל נושא הכפילות שמתקיים בעלילה שלו. מאז ומעולם עיניין אותי נושא הזהות הקולנועית, בעיקר כמקור של אימה. משכה אותי העובדה שמישהו יכול להשתלט על חייך, על הקריירה שלך, על התודעה שלך. ו'אגם הברבורים' נראה לי כבלט הנכון לטוות סביבו את עלילת הסרט. רציתי שלכל אחת מהדמויות המופיעות בבלט תהיה גם מקבילה בעולם האמיתי שמתקיים מעבר למופע, כלומר, מאחורי הקלעים של ההפקה ובחייהן הפרטיים של הדמויות. רציתי לתעד את רוחו של עולם הבלט, שמתאפיין במידה ניכרת של אנרגיה והגזמה רגשית, של היסטריה ושל מלודרמה, ורציתי שמהותו של הסרט תשקף את התכונות האלה".

בהתחלה חשב ארונופסקי למקם את עלילת סרטו בעולם התיאטרון, אך לבסוף החליט להציב אותה בעולם הבלט, החלטה שהתגלתה כבעייתית וקשה. "רקדנים, אף יותר משחקנים, מתייחסים לעבודתם ברצינות עצומה והם ראו בחדירתי לעולמם מעין הפרעה", הוא מסביר. "בדרך כלל, כשאתה עושה סרט, כל הדלתות נפתחות בפניך. אתה יכול להשיג שחקנים בכל מקום, לשוטט בכל אתר שבו אתה רוצה לצלם, ובמקרה של 'ברבור שחור' היה קשה להשיג שיתוף פעולה".

את גיבורת הסרט, הרקדנית הצעירה והשאפתנית נינה, מגלמת נטלי פורטמן, שזכתה השבוע בפרס גלובוס הזהב על תפקידה. ההפרעות הנפשיות והגופניות שמהן היא סובלת נעות מנטייתה לפגוע בעצמה ועד להתקפי פרנויה.

שתיים מהדמויות המשמעותיות ביותר בחייה האישיים והמקצועיים הן אמה השתלטנית (ברברה הרשי), רקדנית בעברה שהקריירה שלה כשלה, והכוריאוגרף הכוחני של ההפקה, תומא (שמגלם השחקן הצרפתי וינסנט קאסל), שישתמש בכל תחבולה אפשרית כדי לעצב את נינה בצלם החזון שלו.

שתי דמויות חשובות נוספות בסרט הן לילי (מילה קוניס), רקדנית שהצטרפה עתה ללהקה ונינה רואה בה איום על מעמדה, ובת (וינונה ריידר), שהיתה הפרימה בלרינה של הלהקה אך נאלצת לפרוש בגלל גילה. נינה מעריצה את בת אך גם חוששת מהרגע שמה שאירע לבת יקרה גם לה, אולי לפני שתספיק לממש את יעדה ולהגיע לפסגת עולם הבלט, כפי ששואפת אמה.

השתמשת במלה "אימה" כדי לתאר את הסרט. האם היית מגדיר את "ברבור שחור" כסרט אימה?

"כן, אבל לא במובן של מרבית סרטי האימה שמופקים כיום

בארצות הברית. הייתי מגדיר אותו כסרט אימה פסיכולוגי שקרוב יותר לסרטי האימה שהופקו באמריקה בשנות ה-70".

האם כוונתו לסרט כמו "קארי" (ואמנם יש בסרטו של ארונופסקי מרכיבים שמזכירים את סרטו של בריאן דה פלמה, בעיקר בכל מה שקשור לתיאור

הקשר האובססיבי בין נינה לאמה)? "כן", משיב הבמאי, ואז מוסיף שיש הרבה הומור בסרט והוא תמה אם גם הקהל הישראלי יצחק בסרט כפי שהקהל האמריקאי צוחק במהלכו לפחות 20 או 30 פעמים בכל הקרנה. ארונופסקי, שלא נודע עד כה בסרטיו הקלילים דווקא, מציין עניין זה בסיפוק מופגן. אלה לא קטעי האימה בסרט שמעוררים את פרצי הצחוק, הוא מסביר, "אלא כמה מהרפליקות שאומרים אמה של נינה ותומא הכוריאוגרף".

המבנה העלילתי של "ברבור שחור", שבו אשה אחת באה במקומה של אשה אחרת, מוכר לנו מסרטים שעסקו בעולם התיאטרון, כגון "רחוב 42" או "הכל אודות חווה". זו הפעם הראשונה לדעתי שהמבנה הזה ממוקם בהקשר של סרט אימה.

"נכון, למרות שלדעתי ב'הכל אודות חווה' יש רגעים מפחידים רבים".

בניגוד לסרטים אחרים שעוסקים בהתמוטטות נפשית, ובהם אנו מגלים בהדרגה שהדמות הראשית מעורערת, בסרטך אנו יודעים זאת מהרגע הראשון. מדוע החלטת כך?

"זה דרש אומץ מצדי לעשות זאת, לא ללכת בדרך המקובלת שבה אנחנו מגלים בהדרגה שדמות מסוימת סובלת מערעור נפשי. מהסיוט שפותח את הסרט, הגילוי של השריטות בגבה והעובדה שהיא רואה את הכפילה שלה ברכבת התחתית בדרכה ללינקולן סנטר, אנחנו יודעים שמשהו לא לגמרי בסדר עם נינה. מה שמניע את הסיפור הוא לא הגילוי שנינה מעורערת, אלא המעקב אחר התגלגלותה ההולכת ומחריפה של ההתערערות הזאת וההבנה המעמיקה והולכת של מקורותיה ומשמעותה.

"עשיתי זאת גם משום שנטלי פורטמן היא שחקנית שהנוכחות שלה על הבד כה מעוררת חיבה, כה מקרינה כריזמה, שזו היתה טעות מצדי להשתמש בתחבולה הישנה. זה גם תואם את מה שקורה ב'אגם הברבורים', שבו מהרגע הראשון שאתה פוגש את הברבור הלבן אתה יודע שהיא דמות פגומה הנתונה תחת כישוף. כמו נינה שמגלמת אותה, היא דמות שנתונה בכבלים".

דארן ארונופסקי נולד בברוקלין ב-1969. הוא למד קולנוע באוניברסיטת הרווארד וסרט הגמר שלו זכה להערכה רבה. ב-1998 ביים את סרטו הראשון, "פיי", שהציג את סיפורו של מתמטיקאי הנתון באובססיה וסובל מפרנויה. "רקוויאם לחלום", סרטו השני מ-2000, שירטט דיוקן קורע לב ולרוב אף מחריד של התמכרות לסמים. "המעיין" מ-2006 הורכב משלושה סיפורים שמתרחשים בעבר, בהווה ובעתיד ובהם הדמויות מחפשות אהבת נצח. וסרטו הקודם, "המתאבק" מ-2008, הציג את סיפורו של מתאבק שהקריירה שלו דעכה והוא חותר לקאמבק אחד אחרון.

נדמה שבכל סרטיך אתה מתעסק בדמויות שנמצאות על הקצה.

"נדמה לי שכל הסרטים עוסקים בדמויות שנקלעות למצבים קיצוניים, המחייבים אותן לעשות משהו אמיץ או משהו טרגי. אני בוחר להתעסק בדמויות רגילות שפועלות בעולם מציאותי ואני מעמת אותן עם אתגר קיצוני. אני מנסה לספר סיפורים קטנים שקורים בעולמות קטנים ולחשוף את הממדים ההרואיים שלהם".

האם היית אומר שסרטיך עוסקים במחיר שאנחנו משלמים בעבור המחויבות שלנו, האובססיה שלנו בנוגע לייעוד שאנו מציבים בפנינו; אם זה לפתור את תעלומות העולם, להתאבק פעם נוספת, להיות לרקדנית הגדולה מכולן - אפילו ההתמכרות לסמים?

"יש בזה משהו. אני נמשך לדמויות שכאלה, שמוכנות לשלם את המחיר בעבור האובססיה שלהן, אף על פי שאני עצמי אינני כזה. אינני מכור לעבודתי. בסופי שבוע, למשל, אני ניתק מעבודתי. אף ש'ברבור שחור' עוסק בעולם הבלט, מבחינתי הסרט מביע את אהבתי לשחקנים; ואני אוהב שחקנים, את התהליך שהם עוברים ואת המחויבות שלהם לייעודם. שחקנים חייבים לאבד את עצמם בתוך התפקידים שהם מגלמים כדי לבצע אותם בצורה הטובה ביותר. מה שמנוגד לחלוטין למה שאני עושה כבמאי. אני חייב להישאר כל הזמן מבוקר ומודע למה שקורה. אני מתייחס ל'המתאבק' ול'ברבור שחור' כאל סרטים המשלימים זה את זה; כל אחד בדרכו הוא אלגוריה על אמנות המשחק".

האם "ברבור שחור" מציג ביקורת על תובענותה של השיטה המנחה את עולם הבלט?

"כל סרטי מציגים ביקורת שכזאת, אבל זו לא ממש ביקורת כי 'ברבור שחור' גם מביע המון הערכה וכבוד לעבודה שאותם רקדנים משקיעים באמנות שלהם. גם ב'המתאבק' התקיים איזון שכזה, בין ביקורת על עולם ההתאבקות לבין הערכה למחויבות שגיבור הסרט מקדיש לייעוד שלו. ההבדל הוא שבעוד 'המתאבק' היה סרט ריאליסטי לחלוטין, 'ברבור שחור' הוא יותר בגדר פנטסיה; אגדה המתרחשת במציאות ריאליסטית".

בחירת השחקנים שלך מעניינת. ב"המתאבק" היית אחראי לקאמבק של מיקי רורק וכעת אתה משתמש בארבע שחקניות, שכל אחת מהן מביאה משהו מההיסטוריה הפרטית שלה לסרט. האם אתה חושב על כך כשאתה מלהק לסרטיך?

"בהחלט. ברגע שבחרתי את נטלי פורטמן לסרט, עיצבתי את התסריט מחדש מכיוון שרציתי להראות בסרט הזה כיצד נטלי, שהחלה לשחק כילדה, נהפכת מנערה לאשה. גם שאר השחקניות בסרט, ברברה הרשי, וינונה ריידר ומילה קוניס, החלו כנערות צעירות מאוד, אם כי עלי להתוודות שמעולם לא ראיתי את קוניס בסדרת הטלוויזיה שפירסמה אותה, 'מופע שנות ה-70'; פשוט התרשמתי מאוד ממנה באודישן. הייתי גם מודע לחיבור בין נטלי לווינונה, ששתיהן החלו כילדות, ונטלי היום ניצבת בפסגת הקריירה שלה, היכן שווינונה היתה לפני כמה שנים, מה שמשקף את מעמדן של שתי הדמויות שהן מגלמות; הכוכבת שנוסקת והכוכבת שדעכה".

בקרוב: "אקס מן"

בימים אלה מוקרן בישראל גם הסרט "פייטר" שביים דייוויד או ראסל וארונופסקי היה המפיק בפועל שלו. בהתחלה התכוון ארונופסקי לביים את הסרט, אך לבסוף החליט שאחרי "המתאבק" הוא לא מעוניין לביים סרט נוסף שגיבוריו חשופי חזה והעדיף את עולם הבלט.

למרות השוני הסגנוני הניכר בין "פייטר" ל"ברבור שחור", יש קווי דמיון משותפים ביניהם. שני הסרטים עוסקים במחיר שמשלמים בעבור הגשמת הייעוד, בין שחותרים אליו ובין שנמצאים בנסיגה ממנו, ושניהם עוסקים בלחץ המשפחתי המעצב את גורלם של הגיבורים (בשניהם יש אמא שתלטנית). ארונופסקי אומר שהוא מסכים, אם כי לא חשב קודם לכן על הדמיון בין שני הסרטים.

לשאלה האם המהלך שעבר מ"פיי" ל"ברבור שחור" - שהיה מועמד לארבעה פרסי גלובוס הזהב וחוזים לו מועמדויות לאוסקר - מסמן את המעבר שלו מהשוליים של הקולנוע האמריקאי למרכזו, עונה הבמאי: "המציאות הקולנועית השתנתה מאוד מאז שהתחלתי וכיום התעשייה מוכנה יותר מבעבר לקבל סרטים מהסוג שאני עושה, שפעם הוגבלו לשוליים. תמיד יהיה מקום לשוברי קופות ענקיים, אבל כיום התפנה מקום גם לסרטים כמו אלה שאני ועמיתי עושים. עם זאת, אסור אף פעם להרגיש נינוח מדי בהוליווד. הדברים שם משתנים במהירות רבה מדי ואם אתה עושה סרט רע אחד, כל מה שניתן לך עלול להילקח ממך. אתה חייב להמשיך לאתגר את עצמך, לקחת סיכונים".

סרטך הבא עומד להיות סרט בסדרת "אקס מן". זה מפתיע ולא מפתיע במידה שווה. מדוע החלטת לעשות סרט בסדרה הזאת?

"פשוט כי בא לי לעשות משהו אחר".



נטלי פורטמן ב''ברבור שחור''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו