הלחישה האחרונה של טריש קינאן

שירתה מיזגה אוונגרד עם בלדות ושירי ערש, ונהפכה לתו המזוהה ביותר של "ברודקאסט". בסוף השבוע מתה סולנית ההרכב קינאן

ניב הדס
ניב הדס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

קשה לחשוב על מקום מגעיל יותר לגדול בו מאשר ברמינגהאם. עיר שלעומתה חדרה היא טוקיו, טבריה היא פאריס ונתיבות היא לאס וגאס. אלה אינן הצהרות חסרות כיסוי: לפני חמש שנים איתרע מזלי וביקרתי שם בעל כורחי ועד היום מציפה אותי מועקה בכל פעם שאני נזכר בנוף העירוני העכור והחלוד שנשקף מחלון החדר.

לא פלא, אם כן, שמי שהעביר את מיטב ימיו בברמינגהאם ברח ממנה לעולם דמיוני שכולו פסקולים של סרטי אימה צ'כיים, פופ צרפתי סיקסטיזי, אלקטרוניקה מוקדמת, התנסויות סאונד ואווירה סינמטית פילם-נוארית. כזו היתה להקת "ברודקאסט", שקמה בעיר באמצע שנות ה-90 ובסוף השבוע האחרון איבדה את הסולנית שלה, טריש קינאן, שמתה מדלקת ריאות, בת 42. חברת התקליטים וורפ, שעבדה עם "ברודקאסט" מאז 1997, הביעה צער על מותה: "זהו אובדן טראגי והיא תחסר לנו מאוד. היא היתה קול ייחודי, כישרון יוצא דופן ובן אדם יפהפה. נוחי על משכבך".

"ברודקאסט", שהחלה את דרכה כשישייה והצטמצמה עם השנים לצמד שכלל את הגרעין הקשה של קינאן והמולטי-אינסטרומנטליסט ג'יימס קארגיל, נעה על הציר שבין הטריפ-הופ של "פורטיסהד" לפוסט-פופ-רוק-לאונג' של "סטריאולאב"; קול נשי דומיננטי שעומד בחזית ומאחוריו מוסיקה שעורגת לעבר וחולמת על העתיד בו-זמנית. היו בה רוך, מלודיות פגיעות ופוגעות ונוסטלגיה מנחמת לצד מוטיבים אוונגרדיים, מקצבים רב-שכבתיים וצלילים חלליים. היא הושפעה מלהקות פופ פטרייתיות ותיקות כמו "White Noise" ו"The United States of America", והופיעה יחד עם אמני אלקטרוניקה אקסצנטריים כמו אפקס טווין, "אוטקרה" ו"בורדס אוף קנדה"; החוט שהכניס את השכלתנות הדיגיטלית שמאפיינת את "וורפ" ללב אנושי פועם.

קינאן היתה מי שתירגמה את ההתפרצויות הצבעוניות לשירים קוהרנטיים. אמנם הקול שלה לא היה דרמטי, עמוק וחד פעמי כמו זה של בת' גיבונס או טרייסי תורן, אבל ההגשה שקיפלה בתוכה מסורת עתיקה של בלדות ושירי ערש נהפכה לתו המזוהה ביותר עם "ברודקאסט", ביחד עם צליל הקלידים האנלוגיים המכשף.

ההבדלים בין שלושת אלבומי האולפן המצוינים של "ברודקאסט" -"The Noise Made by People" , "Ha Ha Sound" ו"Tender Buttons" - הם סמנטיים בלבד; ניואנסים דקיקים שנעוצים באיזון שבין הרכיבים השונים. הניסיון להגדיר ולמקם את קינאן משכיח קצת את השירים היפהפיים של "ברודקאסט": "Come On Let's Go", "Pendulum", "Living Room" ו"America's Boy", שימצאו בוודאי את דרכם לאיזה אלבום אוסף שיקדים לבוא. כמה עצוב שזו תהיה הלחישה האחרונה של קינאן.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ