הרקדנים המקצועיים התאכזבו מהפלייה של נטלי פורטמן בסרט "ברבור שחור"

אנשי עולם המחול, שיצאו נגד אמינותו של הסרט וטכניקת הריקוד של נטלי פורטמן, החמיצו את העיקר

אלעד סמורזיק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד סמורזיק

סרטו של דארן ארונופסקי עורר ציפייה רבה בקרב קהילת המחול במשך תקופה ארוכה. רבים קיוו לדרמה ריאליסטית המתרחשת במחוזות הבלט. אבל עד מהרה התברר כי ארונופסקי בחר ליצור מותחן פסיכולוגי עם אלמנטים פנטסטיים שמזמן את הצופים אל מסע אפל, קלאוסטרופובי ואלים שמצטייר מבעד לעיניה של כוכבנית בלט בהתהוות.

מאז החלה הפצתו של הסרט בארצות הברית דנים מבקרים ואנשי מקצוע מתחום המחול בסוגיית איכות הטכניקה של קטעי הריקוד שמבצעת נטלי פורטמן. השחקנית האמריקאית אמנם למדה בלט בצעירותה, אך כדי לגלם את התפקיד היה עליה לרדת במשקל ולעבור הכשרה פיסית אינטנסיבית וארוכה. בעזרת אותה הכשרה התאפשר לארונופסקי לצלם את תנועת פלג גופה העליון של פורטמן (הזרועות והראש) וכמה קטעי ריקוד בסיסיים; אך התקריבים המרובים על עבודת הרגליים וקטעי הריקוד המורכבים יותר בוצעו בעיקר על ידי כפילות גוף (הפער באיכות הביצוע בין הקטעים ניכר בעת הצפייה בסרט). קטעי הריקוד שמבצעת פורטמן בעצמה מעוררים הערכה מסוימת בקרב חלק מאנשי המחול, מתוך התחשבות בחוסר הניסיון שלה, אך מוסכם כי אי אפשר לשגות ולחשוב כי זו רקדנית בלט מקצועית.

עם זאת, מרכז הכובד של הביקורת בעולם המחול על הסרט שמור דווקא לסוגיה אחרת: האופן שבו הוא בוחר לייצג על המסך את עולם הבלט ואת נציגיו. "'ברבור שחור' מציג ומגזים את כל הקלישאות של סרטי הבלט שקדמו לו", כתב רוברט גוטליב, מבקר המחול של "ניו יורק אובזרבר". "הוא מסכם בראשי פרקים את כל התיאורים המסולפים הישנים והמכוערים של הבלט", הוסיף המבקר כשהוא מתאר את הסרט כ"טריפ סאדו-מזוכיסטי".

גם ג'ודית מקרל, מבקרת המחול של "גרדיאן", נחרדה לנוכח הדימויים המוצגים על המסך: "החל בהקאה של קלוריות-אשמה וכלה בייסורים שנגרמים על ידי הכוריאוגרף הסדיסטי שלה (עם מבטא זר כמובן), ארונופסקי זורם עם כל סטריאוטיפ". גם האופן שבו מצולמים קטעי הריקוד, בעיקר באמצעות מצלמת כתף ניידת, פוגם לטענתה באיכויות של הבלט: "סגנון הצילום הבלתי יציב במכוון לא רק יוצר ניכור, אלא גם שודד את הגופים הנעים הללו מכוחם ומיופיים האמיתיים".

באותה כתבה ריאיינה מקרל רקדני בלט שרוקדים בגרסאות שונות של "אגם הברבורים" וצפו בסרט. לורן קתברטסון, רקדנית ראשית ברויאל בלט, טענה כי "הסרט גורם לבלט להיראות כאילו הוא כולו דם, יזע, דמעות והקרבה", ועמיתה ללהקה, אדוארד ווטסון, חיזק את דבריה: "הדבר העצוב הוא שבזמן שהסרט מראה את הדחף של רקדני הבלט להגיע לשלמות, הוא גורם למה שאנחנו עושים להיראות כה נחות ונלעג".

גם בעיתונים מרכזיים אחרים, כמו "ניו יורק טיימס" ו"לוס אנג'לס טיימס", פורסמו כתבות דומות, שכללו רשמים של אנשי בלט מהסרט. ב"לוס אנג'לס טיימס" התראיינו שני רקדנים ראשיים מלהקת תיאטרון הבלט האמריקאי. "חשבתי שהאופי הקיצוני שהוא הציג היה מזעזע, אך זה נעשה במכוון", השיבה הרקדנית ג'יליאן מרפי כשנשאלה על התיאור האפל של עולם הבלט בסרט. כאשר נשאלו אם התחום אכזרי במציאות כפי שהוא בסרט, השיב עמיתה, הרקדן דייוויד הולברג, כי "זו צורת אמנות תחרותית, אך מה שאינו מציאותי זו הגישה הרצחנית והמרושעת ביחס אליה".

יש משהו עקר בכל הדיון התקשורתי הזה, ובמיוחד בנקודת המוצא של מקטרגי הסרט שטוענים כי הוא חוטא בייצוג קלוקל של עולם הבלט. המבקרים בוחרים לבחון את הסרט כיצירה ריאליסטית ומתעלמים לחלוטין מהפן הפנטסטי שלו ומכך שהוא מובא מבעד לתודעתה המעורערת של הגיבורה ולא מתיימר להציג זווית התבוננות אובייקטיבית. למעשה, הביקורת על הסרט נועדה לגונן על עולם הבלט, מבלי להרהר יותר מדי ביצירה הקולנועית שעומדת על הפרק ובמאפייניה.

נקודת המבט הרציונלית על הדברים מגיעה דווקא מחוץ לעולם המחול. "'ברבור שחור' אינו מעיד על אופן ההתנהגות של בלרינות יותר מאשר הטקסט המרכזי שלו, 'אגם הברבורים', מעיד על הרגלים של ציפורים", כתב מבקר הקולנוע של "ניו יורק טיימס", אי-או סקוט וסתם את הגולל על אותן טענות. "זוהי אגדה מוטרפת, מערבולת של תחושות פנימיות וסנסציות שנחוות דרך הגוף של הכוכבת שלו, נטלי פורטמן".

כשם שתודעתה של הגיבורה מתערערת בסרט, כך מתערערות גם המשמעויות הריאליסטיות של תיאור עולם הבלט שהוא מציע ושל אוסף הקלישאות שמוצגות בו. האם אמה של הרקדנית באמת כה אובססיבית? האם המנהל האמנותי של הלהקה באמת כה פתיין ומניפולטור? האם הרקדנית המתחרה באמת מנסה לגזול ממנה את התפקיד הראשי? האם עולם הבלט באמת כה אפל, אכזר ותחרותי? יכול להיות. ויכול להיות שלא. מה שבטוח הוא שכך חווה הגיבורה את הזירה שהיא פועלת בה. אחרי הכל, אותן קלישאות הרי שגורות בתודעתה בדיוק כפי שהן שגורות בתודעה של כל אחד ואחת מאתנו. במובנים רבים זהו כלל לא סרט על בלט - זהו סרט על נפש האדם.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ