בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקשר הישראלי ליצירתו של צ'ייקובסקי, "אגם הברבורים"

"אגם הברבורים" היה הבלט הראשון שכתב יוצר מהשורה הראשונה של מלחיני המאה ה-19. אחת הפרימה בלרינות של הבולשוי שרקדה ביצירה בתפקיד אודט, נינה טימופייבה, חיה כיום בישראל

תגובות

צ'ייקובסקי חיבר את המוסיקה ל"אגם הברבורים" ב-1875, בעבודה קדחתנית למדי שנמשכה כשנה. לפי עדות קרוביו, ארבע שנים לפני כן חיבר בלט אחר, קצר, בשם דומה, שלא הוצג. יחסו של צ'ייקובסקי לאמנות המחול היה מתפעל, וידועה אנקדוטה שלפיה רקד הוא עצמו פעם קטע בסגנון בלט יחד עם המלחין סן-סאנס (כאשר ביקר ברוסיה) במין מופע היתולי פרטי קטן בליווי פסנתר.

"אגם הברבורים" הוא יצירה בעלת חשיבות היסטורית במוסיקה לבלט - זה הבלט הראשון שחיבר מלחין רומנטי הנמנה עם השורה הראשונה של יוצרי המוסיקה של המאה ה-19. קודם לכן עסקו בכך באותה תקופה רק יוצרי מוסיקה לבלט בלבד (אחד הידועים בהם הוא מוסיקאי אוסטרי ושמו לודוויג מינקוס). עם זאת, יצירות של מוסיקאים אלה מככבות על במות הבלט עד היום, ובראשן "ז'יזל" של אדולף אדם. על "סילבה" של ליאו דליב אמר צ'ייקובסקי עצמו כי היא עולה בהרבה על ה"אגם" שלו.

המוסיקה ל"אגם הברבורים" כוללת קטעים יפהפיים ש"כל אחד מכיר", מיטב גאונותו של צ'ייקובסקי - אלה נכללו בסוויטה הקומפקטית לתזמורת. לקטעים האחרים, אף כי חוברו ביד מקצועית, יש ערך רק כרקע למחול. אשר לתפוקתו הבלטית של צ'ייקובסקי בכללותה, אין ספק כי שני הבלטים האחרים שחיבר - "מפצח האגוזים" ו"היפהפייה הנרדמת" - אינם נופלים מ"האגם". הפסנתרן יונתן זק, אשר הירבה לנגן את הנוסח לשני פסנתרים של סוויטה מתוך "מפצח" (עם אירנה פרידלנד), אומר כי יצירה זו מתוחכמת יותר. "יש ב'מפצח' המון הברקות, זו מוסיקה משעשעת, תיאטרלית, עומדת יפה בפני עצמה גם בלי המחול. ב'אגם הברבורים', אם לא רואים גם את הריקוד - הזיווג בינו ובין המוסיקה מתאים במידה מושלמת - משהו חסר".

הקשר הישראלי הכי קונקרטי לתרבות הבלט הרוסית בכלל ול"אגם הברבורים" בפרט הוא נינה טימופייבה, בת 75, שהיתה פרימה בלרינה בבולשוי במוסקווה וזכתה למעמד של "אמנית העם". לישראל עלתה טימופייבה ב-1991, לאחר שכבר יצאה לפנסיה, רקדה מעט גם כאן והתמידה בכך עד גיל 70. את מורשתה ממשיכה בתה, הרקדנית נדיה טימופייבה, היוזמת והמנהלת של להקת "בלט ירושלים" ושל בית הספר למחול (הסטודיו פועל במתקן של איצטדיון טדי בבירה).

נדיה טימופייבה: "אמא הופיעה כ'אודט' באגם הברבורים יותר מ-300 פעם, גם במוסקווה וגם בסיורים של התיאטרון בכל העולם. אני עצמי הופעתי בתפקיד זה פעמים אחדות, תיאטרון בולשוי היה בעצם הבית שלנו, המציאות שחייתי בתוכה תמיד, לא הכרתי שום דבר אחר. עכשיו אמא כבר לא רוקדת בכלל, היא אומרת שזהו - מספיק לה".

איך היא יכלה לרקוד בגיל 70?

"זה מקרה מיוחד, נתונים גנטיים. למשל, יש רקדניות שחוזרות לבמה חודשיים לאחר לידה, פשוט יש להן גוף שמאפשר את זה".

כשמדובר בפרופורציות גופניות, מציינת עוד נדיה, קנה המידה כיום שונה. "אמא נחשבה בזמנה גבוהה, עם 1.63 מטר. כיום גובה כזה נחשב בינוני בעולם המחול הרוסי. מקרה בולט של רקדנית גבוהה היא כיום הפרימה בלרינה אוליאנה לופטקינה, 1.80 מטר. זה גובה נדיר".

מעמד של "אמנית העם" זיכה בהטבות?

"גרנו בדירה מרווחת, אבל תמיד עבדנו קשה מאוד. בסיורים בחו"ל אמא היתה צריכה להופיע בתפקיד הראשי ערב אחרי ערב".

ראשי המשטר היו באים להביע לה הוקרה, אחרי הצגות?

"לא היו לה קשרים אתם, היא התרחקה מהם".

ל"אגם הברבורים" היה מעמד מיוחד ברפרטואר?

"בהחלט, הופעה בתפקיד הראשי בבלט הזה היתה המבחן העליון. אם רקדת את זה - סימן שאת באמת מתאימה להיות פרימה בלרינה. לא מפני שב'אגם' יש יותר קשיים טכניים מאשר ב'יפהפייה הנרדמת' למשל, אלא בגלל מסורת".

אמך השתתפה גם בהצגות שהיו באולם החדש יחסית, במתחם הקרמלין?

"כן, זה אולם ענק, תפוסה של כ-6,000 איש. אמא לא כל כך אהבה להופיע שם".

גם בהופעות באולם ההיסטורי של הבולשוי במוסקווה, חלק ניכר מן הצופים לא היו רוסים. מעצב התאורה הוותיק מישה צ'רניאבסקי, מוסקוואי ישראלי שהכיר היטב את סצינת המחול בבירת רוסיה, אומר כי שלושת המוסדות האמנותיים הבכירים בברית המועצות - הבולשוי, קירוב בפטרבורג ותיאטרון הבובות של אוברוסטוב במוסקווה - היו ליגה לעצמה. לאומדנו, כ-80% מהקהל בהצגות של שלושת אלה היו תיירים, וכך היה במיוחד בתקופה הסובייטית. ההבדל במחירי הכרטיסים, לאורחים מחו"ל ולאזרחי ברית המועצות, היה עשרות אחוזים, אבל לתושב מקומי היה קשה מאוד להשיג כרטיס, במיוחד להצגות שהתקיימו באולם הבולשוי עצמו (להבדיל מן האולם הענק שבנו השלטונות הקומוניסטיים בתוך מתחם הקרמלין) ולצד המכירות הרשמיות פרחו ספסרים.

צ'רניאבסקי אומר כי בלרינות שהגיעו לדרגת הצטיינות של "אמניות עם" (הדרגה הגבוהה ביותר היתה "אמן ברית המועצות") זכו למשכורת טובה, לפנסיה שמנה וגם להטבות כמו תלושים לקניית מוצרים שנמכרו רק בחנויות מיוחדות.



נינה טימופייבה


בתה נדיה ב''אגם הברבורים'' בהפקת הבולשוי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו