הופעתו של סטיבן אומאלי, כניעה מבורכת לכוחו של המגבר

ההופעה של סטיבן אומאלי בירושלים היתה אחד האירועים הרועשים ביותר שהתרחשו באזורנו בעת האחרונה

בן שלו
בן שלו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

חובב נויז תיאר פעם את מהותה של המוסיקה הזאת באמצעות משפט קצר וקולע: "היכנע לכוחו של המגבר". ייתכן שהוא חשב על סטיבן אומאלי. אומאלי, גיטריסט ומדען רעש אמריקאי שפועל באזורים האטיים, המופשטים והרפטטיביים של המטאל, פתח שלשום סיבוב הופעות קצר בישראל, וההופעה שלו, שהיתה אחד האירועים הרועשים ביותר שהתרחשו באזורנו בעת האחרונה (בכניסה לחלל ההופעות הירושלמי הזעיר אוגנדה חילקו נייר טואלט ששימש כאטמי אוזניים; מטורף מי שלא השתמש בו), היתה אנטומיה של כניעה מבורכת, אך אטית מדי, לכוחו של המגבר.

אומאלי הופיע בישראל לפני כארבע שנים ואז הכניעה היתה מהירה מאוד. אומאלי ניגן אז עם עוד גיטריסט מפלצתי, אורן עמברצ'י, ועם הזמר אטילה ציהאר. העוצמה המשולשת, הגלימות המאיימות שהמוסיקאים עטו, העשן שאפף את הבמה והעובדה שלא היה תקדים להופעה הקיצונית הזאת - כל אלה עודדו אווירה של טקס אפל, שהכניעה לכוחו של המגבר היתה חלק ממנו.

שלשום אומאלי הופיע לבדו, ללא עזרי ביגוד ובמה, וללא תחושת ההלם הנעימה שליוותה את ההופעה לפני ארבע שנים. אולי בשל כך הכניעה היתה הרבה יותר אטית. למעשה, חצי השעה הראשונה של ההופעה היתה די משעממת. אומאלי ניגן רוב הזמן אקורד אחד. אקורד עצום, זחלני ומחריש. הוא לא ניסה (או לא הצליח) ליצור עניין ריתמי ובוודאי שהוא לא ניסה ליצור עניין מלודי. הוא פשוט ניגן את "האקורד". והתגובה המאוכזבת היתה: או-קיי, הבנו. מה עוד?

ואז, אחרי חצי שעה, זה קרה. "האקורד", כך התברר, לא היה התכלית. הוא היה אמצעי שתפקידו לכתוש את הגוף, לערער אותו, ועל הדרך גם לכתוש את המוח ולמוסס את המערך האנליטי. הדיסטורשן המפלצתי פעל כמו כימיקל, שמשתחרר בגוף לאט אבל בטוח. כשהוא פעל סוף סוף, הושגה הכניעה המיוחלת. הרפטטיביות הפסיקה לשעמם, הנגינה של אומאלי נשמעה כמו פיסול ברעש, העיניים נעצמו ובתמונת התודעה הצטיירו תמונות שונות ומשונות.

הטריפ הזה נמשך בסך הכל כרבע שעה-עשרים דקות. הרבה פחות זמן מאשר ההקדמה המשעממת. חבל שזה לא היה ההיפך, 20 דקות להקדמה וחצי שעה לטריפ. אבל גם כך זאת היתה חוויה חזקה. ביציאה מההופעה, חרף נייר הטואלט, האוזניים ציפצפו אנושות. הניסיון להזמין כוס קפה ברחוב יפו בירושלים היה נלעג וכושל, ובדרך חזרה מירושלים התנגן בראש קונצ'רטו עצמוני לעור תוף מחורר, שהיה מעניין מבחינה מוסיקלית אבל מדאיג מבחינה בריאותית.

אומאלי יופיע הערב באולם התיבה ביפו יחד עם המלחינים הרומנים יאנקו דומיטרסקו ואנה מריה אברם ובהשתתפות שורה ארוכה של מוסיקאים ישראלים מהאגף הניסיוני. במוצאי שבת, במועדון לבונטין בתל אביב, תתקיים הופעה נוספת של אומאלי, דומיטרסקו ואברם, ובהמשך הערב אומאלי יעלה שוב את הופעת הסולו שלו. בואו להיכנע לכוחו של המגבר ושלא תעזו לשכוח אטמים.

סטיבן אומאלי. אוגנדה בירושלים, 17.1

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ