בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נעמי שמר שלא הכרתם נחשפת לראשונה

פתקים ומכתבים מהארכיון האישי של נעמי שמר, שנחשפו לאחרונה ויוצגו הערב ב"עובדה", מציירים את אישיותה בגוונים מורכבים ומשועשעים מאי פעם

תגובות

בין 17 הארגזים שמרכיבים את הארכיון הפרטי של נעמי שמר נמצא ספר טלפונים שחור קטן. בין דפיו היה פתק שבו רשמה הפזמונאית בתום מלחמת ששת הימים את הבית הנוסף לשיר "ירושלים של זהב". ארבעה משפטים היו בו בסך הכל, וביניהם מחיקות רבות והסתייגויות. את השורה הראשונה, מתברר מהטיוטה, כתבה שמר במקור כך: "שלנו הם בורות המים", ואז מחקה את "שלנו" והפכה ל"חזרנו". שינוי מזערי לכאורה, אבל כזה שמשקף את הלך הרוח הלאומי (והפרטי) של אותם ימים. לגניבה המוסיקלית של השיר, שנחשפה שנים ארוכות לאחר מכן, אין זכר בכתבי הארכיון - או לפחות באלו שמשפחתה הסכימה לחשוף.

הפתק הזה הוא רק מתאבן. בארכיונה הפרטי של שמר, שהועבר באחרונה לבית הספרייה הלאומית בירושלים לשימור ומשכן קבע, מאות קלטות, טיוטות ומכתבים אישיים שחושפים אישיות מורכבת בהרבה מהתדמית הקשוחה שנהגה להציג. העיתונאי רוני קובן, שהיה מקורב לשמר, יחשוף הערב בתוכנית "עובדה" בערוץ 2 את האוצרות הקטנים והגדולים שמצא בארכיון. "חשוב לי להראות את הצדדים הפחות מוכרים שלה", אומר קובן, "את ההומור השחור, את האירוניה העצמית ואת מה שהכי ריגש אותי במכתבים שהיא שלחה לאורך השנים לאמה ולבתה - שהיא מרשה לעצמה להיות חלשה".

ההיכרות בין קובן לשמר החלה שנים ספורות לפני מותה מסרטן ב-2004. הוא נשלח מטעם העיתון "מעריב" לראיין אותה לרגל יציאת אוסף מרובע משיריה, זמן קצר לאחר שהתאוששה מניתוח לב פתוח. "הכנתי את השאלות הרגילות על ארץ ישראל הישנה והטובה, ופגשתי את המרואיינת הכי חכמה ואכזרית שאי פעם פגשתי. היא לא ייפתה דברים", הוא מספר. "אחרי הניתוח היא אמרה לי שהיא לא רוצה להיות מחוברת יותר באינפוזיה לפסנתר וסיפרה על המחיר הגדול שכישרונה גבה ממנה. כשהתעוררה מהניתוח, שממנו לא ציפתה להתעורר, היא גילתה להפתעתה שמי שסעד אותה הוא אח ערבי. כמה אירוני. אני חושב שלקראת מותה משהו בתפישת עולמה השתנה לחלוטין". אחרי מותה נודע לו כי בתה ללי החלה לטפל בארכיון שלה, והוא פנה אליה בבקשה לראות את החומרים. בסופו של דבר היא הסכימה.

החברה היא טובה

מבין המכתבים שכתבה לאמה, רבקה ספיר, הטקסט המרתק ביותר אינו נוגע ליצירתה כי אם לדעותיה הפוליטיות, ומבטא את המחיר ששילמה על התרחקותה מעמדותיהן האידיאולוגיות של משפחתה וסביבתה: "אמאל'ה שלום, בשבועות הסוערים העוברים עלינו אני שואלת את עצמי לא פעם אם איני גורמת לך עוגמת נפש מיותרת - אני מקווה שלא. חוץ מההצהרות 'הפוליטיות' (טפו!) עשיתי גם כמה דברים חיוביים בשבוע האחרון, כמו הופעה... בנען ובבאר שבע - וממש תענוג לפגוש אנשים לא תל-אביביים. יענקל'ה (אחיה, ל"פ) היה כאן וראיתי שגם אותו 'המאורעות' מביכים - אבל אני מקווה שיתרגל - בפרט שעכשיו אני במחנה אחד עם חזן ממשמר העמק ועם ראשוני חניתה ועם חיים גורי, תודי שלפחות החברה היא טובה".

העניין הפוליטי (חיים גורי היה מזוהה עם תנועת ארץ ישראל השלמה) היה סלע מחלוקת גם בין שמר לבין בתה ללי, שמספרת בכתבה על הריבים הסוערים שניהלה עמה. "אתי היא לא הסכימה לדבר על פוליטיקה בכלל", מספר קובן, "אולי היא החזיקה בדעות האלה אבל היא התחרטה על התקופה שבה היא התבטאה פוליטית. זה הרחיק אותה מהמילייה שלה".

במכתב אחר מתגלה כי מי שחרתה על דגלה את אתוס ארץ ישראל השלמה והמציאה מחדש את שירת הרבים, דווקא התקשתה להסתגל לטשטוש האינדיבידואליזם שנדרש ממנה בשירותה הצבאי: "הכל מוזר והפוך, כבצד השני של הגלובוס. נעמי נמחקה ואיננה, יש רק 250567, העטוף בבגדי החאקי הנוקשים שלו. היד מתקשה מאחיזת הנשק הבלתי פוסקת ובעלות זכר הפסנתר היא נורא מפחדת שתשכח".

הפן ההומוריסטי באישיותה בא לידי ביטוי למשל במכתב ששלחה לאמה אחרי ביקורת חריפה שנכתבה עליה, ככל הנראה על ידי המבקר עזרא זוסמן בעיתון "דבר": "מתארת לעצמי איזה יום שחור עשה לך מר זוסמן ימ"ש שהעיז לכנות את פזמוני 'קלושים למדי' ודווקא ב'דבר', ודווקא ביום שישי! בוודאי לא אחת ולא שתיים רצו אליך עם העיתון והוקיעו פנינה זו בעיניים מאירות. ואת כבשת את פנייך בכלימה וקיללת את הרגע שבתך-יקירתך זנחה את הדרכים הבטוחות (מוסיקה וכו') והלכה לנוע על הפזמונים. ובכן - הריני ממציאה לך כאן צרור תירוצים ונחמות כבקשתך: 1. זוסמן הוא זקן, והפזמונים כתובים לצעירים. 2. כולם רגילים לפזמונים רעים, יעבור זמן עד שיתרגלו לטובים. 3. דן אלמגור, מלך הפזמונים בארץ הזאת... רץ אחרי... ואמר 'את נעמי שמר? את שווה נשיקות בעד כל פזמון ופזמון לחוד'. 4. אין לזוסמן חוש הומור. 5. העיקר, יש לנו הר של ביקורות על ההצגה, כולן טובות בסיכום ומחלקות מחמאות לגדעון... בקיצור, מספיק עם זה וצפצוף ארוך על זוסמן".

חברתה הקרובה רבקה מיכאלי ואחותה רותי נוסבאום חושפות צד ממזרי שקשור בעיסוקה התמידי במוות. ב-1991 היא חשה ברע והיה נדמה לה שהסוף קרב. דליה גוטמן אירגנה ערב מחווה בערוץ 1 בהשתתפות חוה אלברשטיין, יוסי בנאי, שלמה ניצן ואחרים. ימים ספורים לפני הערב הגיעו תוצאות הבדיקות והיא גילתה שלא מדובר במחלה סופנית. שמר סיפרה זאת לקרוביה והחליטה שלא לחשוף זאת בציבור כדי לא להרוס את החגיגה. "היא נפרדה מהחיים אינספור פעמים", משחזרת ללי, "תמיד נראה לה שזה הסוף".

האם שמר עצמה, שדאגה לשמר תדמית ציבורית נוקשה, לא היתה סולדת מחשיפת צדדים כל כך אישיים בחייה? "אני חושב שקודם כל ללי עשתה סינון וזה נעשה בצורה מבוקרת", משיב קובן. "במקרים כאלה צריך לדעת עד איפה מותר להתבדח. לדעתי, אם היא היתה צופה בזה, היא היתה מתגלגלת בצחוק, אז אני מרשה לעצמי להראות שהיה שם בן אדם. בן אדם גועש וחכם ואירוני וזה שנהנה לפעמים לנצח".



שמר ב-1967


העמוד שבו שירבטה שמר את הבית הנוסף של ''ירושלים של זהב''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו