בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני גרגור סמסה: ראיון עם פיטר קופר שעיבד את "הגלגול" של קפקא לספר קומיקס

כאשר החל פיטר קופר לעבד את "הגלגול" לספר קומיקס, הוא לא העלה בדעתו כי עד מהרה יזדהה עם גיבורו האומלל של פרנץ קפקא. נבירה במקומות כה אפלים לאורך זמן עלולה להתיש, אומר המאייר המוערך, שספרו מתפרסם כעת בעברית

תגובות

"כשגרגור סמסה התעורר בבוקר אחד מחלומות מטרידים, הוא גילה שהוא השתנה", נכתב באותיות לבנות על גבי עמוד שחור משחור, בפתח ספר הקומיקס "הגלגול". כשהופכים את הדף, ציור המשתרע על פני עמוד שלם חושף חדר אפל, מלא ברהיטים כבדים וישנים, ובו מיטה שעליה שרוע, על גבו, חרק ענקי. "זה לא היה חלום", מבהיר הטקסט. "מ-מ-מה קרה לי?" מביט השרץ באימה, בעיניו האנושיות, על רגליו המזדקרות כלפי מעלה. "אולי אחזור לישון קצת ואשכח מהבדיחה הזאת".

אבל הבדיחה הזאת, כמובן, לא רק שאינה מתפוגגת, אלא הופכת עד מהרה לסיוט. הטקסט אמנם שונה מעט מהנוסח של התרגום המוכר לעברית, אבל אי אפשר לטעות: זהו "הגלגול" של פרנץ קפקא. אחרי שזכתה לכמה גרסאות בקולנוע, בתיאטרון ואפילו באופרה, הגיעה יצירת המופת של קפקא מ-1915 גם לקומיקס. העיבוד המאויר המקורי, באנגלית, מאת פיטר קופר, ראה אור כבר ב-2003, אבל התרגום המקומי שלו לעברית מגיע לחנויות רק בימים אלה (הוצאת זמורה ביתן, תירגם מאנגלית: אסף גברון).

כבר בכפולה הפותחת מדגים קופר חלק מהכלים המשמשים אותו ליצירת האווירה, השורה על הסיוט הפנטסטי-ריאליסטי של גרגור, הסוכן הנוסע שמתעורר יום אחד משנתו ומגלה שנהפך לשרץ ענקי. האיורים, בשחור-לבן, נראים כמו תחריטי עץ אפלוליים, ואלה שמתעדים את ניסיונותיו הכושלים של גרגור לשלוט ברגליו המרובות ולהתהפך על גבו, מופיעים בסדרה של פאנלים קטנים, הניצבים אילמים זה לצד זה, בשתי שורות - אדישים למאמציו העילאיים של הגיבור לבצע פעולה פשוטה כביכול, וכולאים אותו שוב ושוב במסגרת צרה, לוחצת, מאיימת וחסרת מוצא.

קופר, יהודי ניו-יורקי בן 52, נצמד לאורך הסיפור כולו לטקסט המקורי של קפקא. את הקטעים שהוא משמיט, הוא מגיש לקוראים באמצעים ויזואליים שונים, ומוכיח וירטואוזיות מרשימה בשימוש שהוא עושה בארגז הכלים של הקומיקס. בין היתר, הוא מציב מול גיבורו המבוהל דמויות אב גדולות ממדים, מאיימות ואלימות, הוא כולא אותו שוב ושוב במסגרות בכל מיני צורות וגדלים, הוא עוטף אותו באפילה מדכדכת, ומעצב את הבעות הפנים של הדמויות ואת סביבתן כך שיבטאו את הייאוש, חוסר האונים והחרדה של גרגור עצמו, אל מול תחושות הרתיעה, הבעתה והגועל של הסובבים אותו.

קופר מספר כי העניין שגילה בקפקא היה מעט אובססיבי. עוד לפני שהוציא את "הגלגול", הוא פירסם את הספר "Give it Up" (1995) שבו קיבץ תשעה עיבודי קומיקס פרי עטו לסיפורים קצרים של הסופר היהודי-צ'כי הנודע. "חבר שלי היה מעריץ גדול של קפקא, ונהגנו לשבת שנינו יחד ולקרוא בקול סיפורים שלו", סיפר קופר בראיון טלפוני מניו יורק בשבוע שעבר. "מהר מאוד הבנתי שהסיפורים האלה משעשעים וויזואליים, ואכן, כשישבתי לעשות את עיבודי הקומיקס שלהם, הרגשתי שהם כמעט ציירו את עצמם".

הסיפורים של קפקא, אומר קופר, פתחו לפניו עולם שלם של אפשרויות חדשות. "המלים שלו שימשו לי מעין עוגן, שאיפשר לי לעוף, ובו בזמן הציעו דרכים רבות ושונות לאופן שבו אני יכול לספר את הסיפור - דרכים שבכתיבה עצמאית שלי לא תמיד הגעתי אליהן. עבודותיו היו מלאות באפשרויות ויזואליות, ואיפשרו לי לנסות הרבה

דברים חדשים. בזכות הידיעה שמלותיו של קפקא מונחות על העמוד, הרגשתי שאני יכול ללכת בכיוונים ויזואליים שונים מבלי לאבד את הקוראים שלי. בנוסף, הידיעה שקפקא כבר מת ולכן לא יעשה לי את המוות על החלטות שקיבלתי בנוגע ליצירות שלו, היתה נחמדה ומשחררת", הוא צוחק.

הקורא מסתובב עם המקק

קופר הוא מאייר מוערך, שעבודותיו מתפרסמות בין היתר בעיתונים "טיים", "ניוזוויק" ו"ניו יורק טיימס". הוא פירסם כמה ספרי קומיקס, וביניהם עיבוד ל"The Jungle" של אפטון סינקלייר, יומני מסע באסיה ובאפריקה, ותיעוד של שנתיים שבילה עם אשתו ובתו במקסיקו. הוא מתעניין במיוחד בקומיקס ללא מלים. לצד כמה יצירות כאלה שפירסם, הוא מתנסה בז'אנר הזה גם באופן קבוע, מדי חודש, כמי שמופקד ב-15 השנים האחרונות על יצירת סדרת הקומיקס הנודעת "SPY vs. SPY" במגזין "מד".

לקופר, מתברר, יש גם צד ישראלי. כילד בן 10 הגיע עם הוריו לחיפה, והתגורר בה במשך שנה, במסגרת שנת שבתון של אביו. הוא דיבר אז עברית שוטפת, כעבור שנים חזר לכאן כדי להתנדב בקיבוץ, ולאחר מכן ביקר בארץ כמה פעמים נוספות. ישראל הופיעה בכמה מיצירות הקומיקס שלו, ולדבריו, בכוונתו לשוב לכאן, כדי שבתו תזכה להכיר את ישראל.

האם ליהדותך היה חלק בחיבור שלך ליצירות של קפקא?

קופר: "אני חושב שכן. בכלל, אני חושב שבאופן מסוים היהדות חיברה אותי לקומיקס. ההיסטוריה של הקומיקס היתה קשורה ביהודים: רבים מהיוצרים המוקדמים בתחום, כמו אלה שיצרו את סופרמן, היו יהודים, ובעיני, האסתטיקה של הקומיקס וכמה מאפיינים אחרים שלו - בין היתר ההומור - הושפעו מהיהודים האלה. במקרה של קפקא, מצאתי בעבודותיו הומור שחור שהתחברתי אליו, ואני מאמין שההומור הזה מאוד יהודי. קפקא מצליח למצוא בסיוטים האפלים שלו היבטים מצחיקים, ובעיני, זה משהו מאוד יהודי - למצוא הומור גם במצבים הכי שחורים".

שנים ספורות לאחר שהוציא את קובץ עיבודיו לסיפורי קפקא, החליט קופר לעבד לקומיקס גם את הנובלה המהוללת שלו, "הגלגול". "באותו זמן בארצות הברית, בסביבות שנת 2000, אנשים החלו להסתכל אחרת על קומיקס", הוא מספר, "יצאו פה יצירות קומיקס מעניינות. אני, שלאורך כל הקריירה שלי ניסיתי למשוך קהל חדש אל הקומיקס - מבוגרים שאינם בהכרח חובבי המדיום, חשבתי שמכיוון ש'הגלגול' כל כך מוכר, אוכל לספר אותו באופן יצירתי, שידגים את יכולותיו של הקומיקס, מבלי לאבד את הקוראים האלה.

"האמנתי שאנשים ימשיכו לעקוב אחר העלילה, גם אם אבחר בדרכים פרועות לספר את הסיפור. רציתי להוכיח למי שראו בקומיקס צורת אמנות נחותה או מדיום המיועד בעיקר לילדים, שאפשר לעשות בקומיקס דברים ייחודיים, במיוחד עם טקסט כל כך חזק. להראות שקומיקס יכול להציע דרך חדשה להתבונן על הסיפור הזה".

עמוד 42 הוא דוגמה מצוינת לאופן היצירתי שבו התמודד קופר עם סיפורו של גרגור המקק. "מאחר שמרחב התנועה של גרגור על הרצפה היה מצומצם, והאכילה כבר לא העניקה לו שמץ של סיפוק, הוא התחיל להשתעשע בזחילה הלוך ושוב על הקירות והתקרה", מספר שם קפקא. קופר, מצדו, פורש את השורות האלה על העמוד כך שהקורא נדרש לסובב את הספר כדי לעקוב אחר הכתוב, ולצד איורים שבהם נראה המקק מטפס ומשתעשע, נדרשים גם הקוראים להצטרף לשעשוע ולהפוך את העולם הזה על פניו.

הבחירה בסגנון שמזכיר תחריטי עץ נבעה מרצונו של קופר לשוות ליצירה מראה שמזכיר את האימפרסיוניזם הגרמני מתקופתו של קפקא. בנוסף, הוא מספר כי התחקיר שלו לקראת העבודה על "הגלגול" כלל נבירה בארכיונים של קומיקס אמריקאי. "חיפשתי אילו עבודות קומיקס נוצרו בארצות הברית בתקופה שקפקא כתב את 'הגלגול', וגיליתי שבעיתונים פורסם אז קומיקס חדשני להפליא. הקומיקס של וינזור מקיי כלל אלמנטים שהזכירו לי מאוד את קפקא. בכל סטריפ שלו מישהו חולם חלום, שמתפתח באופן פרוע. למשל, אדם שמתחיל לגדול, הופך ענק, רומס את ניו יורק ואז מתעורר ומגלה שזה היה רק חלום. או מישהו שמדבר עם אהובתו ותוך כדי כך היא מתחילה להתפורר לחתיכות קטנות, מעין קונפטי, שמתחילות להתפזר ברוח. החבר שלה מנסה לאחות את החתיכות. הקומיקס הזה, שהופיע לראשונה ב-1905 לפני 'הגלגול', עזר לי להיכנס לאווירה של אותם הימים".

כיאה לעיבוד מוצלח, "הגלגול" של קופר שונה מזה של קפקא. מעבר לקיצוצי הטקסט, הוא מציג את הסיטואציות ואת הדמויות בצורה מוקצנת. הדמות היחידה שזוכה לריכוך מסוים היא זו של הגיבור הראשי, שנושא ראש אנושי על גוף החרק שלו (החלטה שקופר מסביר בצורך לאפשר לקוראים לעקוב אחר מצבו הנפשי של גרגור ולהזדהות עמו).

בנוסף לכך, הקצב של הקומיקס מהיר הרבה יותר מזה של הסיפור המקורי, ונדמה שהמקק המאויר אינו מצליח לעורר בקורא אותה תחושת גועל שמעלה המקק המדומיין כשקוראים את קפקא.

עם זאת, תחושת האימה שמציפה את הגיבור והקוראים כאחד נותרת כאן בעינה, וכך גם המבט העגום על המצב האנושי שמתארות שתי היצירות. "זה סיפור שרבים יכולים להזדהות אתו, ועם המצב הפסיכולוגי שמתואר בו - להיות לכודים במצב שאינם רוצים להיות בו ולחוש חוסר אונים, אפסיות", אומר קופר. "אלו תחושות שמופיעות ברבים מהסיפורים של קפקא, והיה לי חשוב לשמר את המצב האנושי הזה במרכז העיבוד שלי".

הוא מודה שההחלטה לצייר את גרגור כדמות חצי אנושית, בעלת גוף של חרק, לא היתה פשוטה. "זה היה צעד גדול מבחינתי, בעיקר כי ידעתי שקפקא התנגד לכך. הוא התעקש שעל העטיפה המקורית של 'הגלגול' לא יופיע כל דימוי של גרגור כחרק. עם זאת, התנחמתי בכך שהוא גם הורה לידידו, מקס ברוד, לשרוף את כל כתביו שלא פורסמו, אבל ברוד לא רק שהוציא אותם לאור, אלא גם ערך אותם. אמרתי לעצמי שאם חברו הטוב של קפקא עשה זאת, גם לי מותר".

קופר החל לעבוד על הספר כמה חודשים אחרי מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001, "אותה תקופה אפילה בניו יורק, שבה אפשר היה להרגיש פה את מה שאתם בישראל מרגישים מן הסתם על בסיס קבוע", הוא אומר. הוא השקיע בפרויקט כשישה חודשים של עבודה מאומצת, אבל לאחר מכן, לדבריו, נדרשה לו שנה נוספת כדי להתאושש מהחוויה. "זה התיש אותי. ביליתי עם הסיפור הזה זמן רב ובשלב מסוים התחלתי לחוש ממש כמו גרגור. הזדהיתי אתו - כמוהו הייתי כלוא במשך ימים ארוכים בחדרי. לקראת סוף העבודה, התחושה הזאת התחילה להכביד עלי, וכבר רציתי להתרחק ממנו".

התחלת לטפס על הקירות?

"לגמרי. העובדה שהיה לי כל כך הרבה 'זמן קפקא' בפרויקט הזה היתה חלק מההנאה ממנו, אבל זה גם היה קשה מאוד, כי נבירה במקומות כל כך אפלים לאורך זמן יכולה להתיש. גיליתי שעם כל אהבתי לקפקא, להיות כלוא אתו באותו החדר במשך חצי שנה זה קצת יותר מדי, אפילו בשבילי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו