בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמירה אדריכלית עדכנית בתקציב מצומצם

שנים אחרי שכיכבו באדריכלות השיכונים הישראלית, נראה שלבני הסיליקט חוזרות. למשל, במרכז החדש לשירותים קהילתיים בגני תקוה

תגובות

המרכז החדש לשירותים קהילתיים בגני תקוה מראה שגם בניין קטן עם תקציב מצומצם יכול להציג אמירה אדריכלית עדכנית. האדריכל דורון שינמן תיכנן פנים חדשות למבנה בטון חסר אופי משנות ה-80, ויצר חלל שמעניק תחושה ביתית נעימה לעובדים ולמטופלים. התוצאה מאזכרת את אדריכלות השיכונים משנות ה-50 וה-60 ועושה שימוש בלבני סיליקט - חומר בנייה "ישראלי" ותיק שזוכה כאן לקאמבק.

המרכז ניצב בשטח ציבורי מאחורי בית המועצה. זהו מוקד הפעילות הציבורי של גני תקוה, מועצה מקומית זעירה וצפופה של 13 אלף תושבים שסמוכה לקריית אונו. הבניין הקיים של מחלקת הרווחה נהפך לקטן מדי ושינמן התבקש לתכנן קומה נוספת שתכלול את המחלקה לשירות פסיכולוגי-חינוכי ואת המחלקה לקידום נוער. במקום להשתמש בצורה הקיימת של הבניין הקיים ו"למשוך" עוד קומה זהה כלפי מעלה, העדיף שינמן להעמיד מסביב קונסטרוקציה חדשה ולהחביא את הישן מתחת לחדש.

המחלקות בבניין מכונסות אמנם תחת כותרת משותפת אבל פועלות באופן עצמאי. משום כך זכתה כל אחת לכניסה נפרדת, והקשר היחיד ביניהן הוא המטבח בקומה השנייה. לכל כניסה רמת נגישות ופרטיות שונה הנובעת מאופי השימוש במחלקה, וכל אחת מהן פונה לנוף עירוני אחר - אחת לשדרת עצי ג'קרנדה, שנייה לגן עצי צפצפה ושלישית לרחוב. "המטופלים במקום מבקשים לשמור על הפרטיות שלהם לפני ואחרי הטיפול", מסביר שינמן, "היה חשוב לתת להם כניסות אינטימיות שנותנות 'חסות' למי שנכנס ונעלם בתוכו".

בחזיתות החדשות של הבניין נעשה שימוש נרחב בלבני סיליקט בצבע לבן, שיוצרות שורה של מחיצות מחוררות המפרידות בין הפנים והחוץ. בחזית אחת הן מונחות בקו החלונות כמעין משרביה, בחזית האחורית הן משמשות להסתרה של גרם מדרגות. "אנחנו רגילים לראות סיליקט באזורים של מסתורי כביסה או מזגנים, אבל אני רציתי ליצור באמצעותן את הזהות האסתטית של המבנה", הוא מוסיף. "המעטפת המחוררת מסננת את האור ומסייעת לבידוד התרמי. באמצעותן יכולתי ליצור פתחים גדולים מאוד שנשמרים תחת מעטה של פרטיות".

ללבני סיליקט יש מורשת מפוארת באדריכלית המקומית, אבל כיום השימוש בהם אינו שכיח. המפעל הידוע ביותר ללבנים מסוג, שהוקם ב-1922 ברחוב דרויאנוב במרכז תל אביב, היה אחראי לאספקת מרבית חומרי הבנייה בעיר וב-1930 הוא הפיק כ-90 אלף לבנים ביום. הסיליקט היה חומר הבנייה המרכזי של מה שמוכר כיום כ"עיר הלבנה", מעין תגובת נגד לדומיננטיות של האבן בירושלים. אבל עם היעלמות החולות סביב למפעל והתרחבות תל אביב צפונה, הואט קצב פעילותו והוא נסגר לבסוף ב-1936. ייצור הסיליקט עבר לאתר חדש בחולות נחלת יהודה בראשון לציון. המפעל עמד ריק במשך שנים ארוכות, לאחר מכן שימש את העירייה לצרכים שונים ולבסוף, בסוף שנות ה-60, נהרס לטובת הקמת בית כלל.

את השימוש המרהיב ביותר בלבני הסיליקט באותה תקופה אפשר לראות בעבודותיו של האדריכל יוסף ברלין (1877-1952) שהשתמש בהן בצורתן החשופה ללא חיפוי טיח. הוא נהג ליצור באמצעות הלבנים דוגמאות תלת ממדיות של "רוכסנים" (באמצעות העמדה אלכסונית) או להעניק בולטות לחלון או דלת. דוגמה יפה במיוחד ניתן למצוא בבניין מגורים שתיכנן בפינת הרחובות אלנבי ויונה הנביא בתל אביב, שם הלבנים מונחות במאונך, במאוזן ובאלכסון, בולטות ונסוגות לסירוגין. הסיליקט דלף גם לאדריכלות המודרניסטית הישראלית, למשל בבית הכנסת שתיכנן אבא אלחנני (1918-2008) ברחוב יהושע בן נון בתל אביב. בחזית הראשית שיבץ אלחנני שורות של לבני סיליקט המונחות זו על גבי זו באלכסון ויוצרות דוגמה גיאומטרית גבשושית.

שינמן מודה כי עבודותיו של ברלין היו בעבורו מקור השראה חשוב. לבית הכנסת של אלחנני התוודע רק במהלך התכנון. למרות יתרונותיהן של לבני הסיליקט, הבחירה בהן נהפכה גם לנקודת התורפה של הבניין: שינמן בחר להעתיק את הדוגמאות הידועות במקום לפתח צורניות מקורית משלו. מעניין מה היה קורה אילו היה מצפה את הבניין כולו בלבנים ומעניק לו אופי טוטאלי יותר.

במכון הטכנולוגי בציריך (ETH) פותח לאחרונה רובוט שמסוגל לבנות דוגמאות מורכבות ודינמיות של לבנים במהירות רבה. האדריכל הממציא, פאביו גראמציו, אף ביקר לאחרונה בישראל והביע עניין בשיתוף פעולה. בארצות הברית ובאירופה הלבנים מעולם לא יצאו מהאופנה ומשמשות כחומר בנייה מרכזי במבני מגורים, מסחר ותעשייה. עם רובוט או בלעדיו, נראה שהסיליקט עושה את דרכו ללב הקונסנזוס גם בישראל, והבניין בגני תקוה מזכיר כי הלבנים הוותיקות עוד לא אמרו את המלה האחרונה.



המרכז בגני תקוה. להחביא את הישן מתחת לחדש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו